• תפריט
בארץ

מה יקרה לחיפה עד שיעבירו את האמוניה לדרום

כמעט עשור שהתוכנית להעתקת מכלי האמוניה לנגב מתעכבת. כעת, כשחזבאללה מאיים לירות לכיוונם, נזכר השר להגנת הסביבה להכריז שעד סוף מרץ יוציא מכרז להעתקה. וגם זה ייקח לפחות שלוש שנים

ליאור גוטמן 09:2518.02.16

איומים שמפזר מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה בימים האחרונים, שלפיהם במלחמה הבאה הטילים שמשגר הארגון יכוונו אל מכלי האמוניה שבמפרץ חיפה, הולידו אתמול הבטחה חדשה של השר להגנת הסביבה אבי גבאי להוציא את המכרז להעתקת המכלים לנגב עד סוף מרץ. עדיין לא ברור אם לנסראללה יש את היכולת לפגוע במכלים במדויק, אבל לגבי דבר אחד אין ספק - דליפה של החומר הזה בכמות גדולה עלולה לפגוע קשות בכל מי שנמצא באזור, עד לרמה של אסון לאומי.

 

הצורך של העתקת מכלי האמוניה ממפרץ חיפה לדרום הארץ לא חדש. כבר ב־2003 הזהיר אלוף פיקוד העורף דאז מפני הסכנה והציע למגן אותם, ובמהלך מלחמת לבנון השנייה ב־2006 עשרות טילים נחתו סביבם ובמזל לא פגעו. בשנים שחלפו מאז ועדות קמו, שרים התחלפו, ממשלות נפלו - ושום דבר לא זז.  

  צילום:אלעד גרשגורן

 

דווקא שר האוצר משה כחלון, שגם מתגורר בחיפה, הבטיח לטפל בנושא באמצעות השר להגנת הסביבה ממפלגתו אבי גבאי, והאחרון אף הכריז באמצע השנה שעברה שעד סוף השנה תיבחר הזוכה במכרז להעתקת המכלים. "החידוש הוא שאנחנו יוצאים לתהליך שאין ממנו חזרה והוא כבר לא תלוי בממשלה", צוטט אז גבאי. "בתוך חודשיים נקבל הצעות, וחודשיים אחר כך אני מתחייב לפרסם את הזוכה". בינתיים 2015 הסתיימה, וזוכה במכרז אין.

 

המכרז לא בהכרח כלכלי

 

אמוניה הוא חומר גלם חיוני בתעשיית הדשנים והפטרוכימיה, שייצורו מבוסס על גז טבעי. מדובר בחומר מסוכן ורעיל מאוד, שדליפה שלו מסכנת את הציבור ואף עלולה לגרום למוות. הרוב המכריע של האמוניה בישראל נמצא במכלים במפרץ חיפה, שכושר האחסון שלהם עומד על כ־12 אלף טון בשנה, שמיובאים כולם מחו"ל. אף שלישראל יש גז טבעי, אין לה יכולת להשתמש בו לייצור אמוניה משום שהתהליך דורש הזרמה קבועה ובלתי פוסקת של גז, ואילו לישראל יש צינור אחד בלבד שאינו מסוגל לספק זאת. זה יותר מעשר שנים שמדברים בממשלה ובצה"ל על הצורך במיגון המכלים, אבל עד כה זה לא קרה.

 

נסראללה נואם נסראללה נואם צילום: רויטרס

 

בינואר דיווח "כלכליסט" שהמכרז להעתקת המכלים לא מתקדם. עיקר הבעיות ביישומו נותרו כשהיו: מחיר הגז הגבוה בארץ לעומת מחירי האמוניה הצונחים בעולם, היעדר יכולת להזרים גז באופן שוטף בשל הצינור היחיד ממאגר תמר וחוסר יכולת להבטיח אספקה קבועה למי שיקים את המפעל.

 

"מדובר במכרז מורכב בשל אי־הוודאויות והכלכליות הגבולית. אין טעם לדרוש הצעות כשכל המציעים מבהירים שבתנאים הקיימים הם לא יגישו הצעה. המשרד להגנת הסביבה פועל עם משרד האוצר ואחרים להסרת מכשולים", מסרו בינואר ממשרדו של גבאי כשניסו להסביר למה שום דבר לא זז.

 

"כלכליסט" שוחח עם חלק מהמתמודדים במכרז, זה שאמור לתת בידי גוף אחד או קבוצה את הזכות להקים ולאחסן אמוניה ברמה הארצית ובעלות הקמה של כמיליארד שקל. אלו מספרים על בעיה ראשונה והיא היעדר מקור אספקה יציב: חומר הגלם של אמוניה הוא גז טבעי, שמחירו נע סביב 4.7 דולר ליחידת אנרגיה לפי מתווה הגז שגובש. מנגד, כדי שהעסק יהיה כלכלי, מי שיזכה במכרז יזדקק למחיר של 2.5 דולר ליחידת אנרגיה - כך אומרים בסביבת משרד האנרגיה. הסכום הזה יכול להגיע רק מסבסוד, מטוב לבם של בעלי המאגרים או מפיקוח מחירים. 

אבי גבאי, השר להגנת הסביבה אבי גבאי, השר להגנת הסביבה צילום: אוהד צויגנברג

 

בסביבת משרד האוצר אומרים שפיקוח מחירים סלקטיבי (רק על האמוניה) הוא אפשרי תיאורטית, אבל קשה ליישום בעיקר בשל האפליה שתיווצר לעומת תעשיות אחרות. שם כבר יודעים לספר שאין סיכוי לסבסוד ממשלתי מלא, מה שמשאיר את הכוח בידי היזמים שיכולים, אם ירצו, לתמחר את האמוניה במחיר עלות או הפסד.

 

כחלון מתייחס לגז לראשונה

 

גבאי צוטט אתמול באומרו שקבע פגישת חירום בנושא עם שר האוצר כחלון ושר האנרגיה שטייניץ. בכך יידרש כחלון בפעם הראשונה מאז שנכנס לתפקיד לגעת באספקט כלשהו של משק הגז הישראלי, אחרי שנבצר מהנושא בשל חברותו עם קובי מימון, לכאורה אחד מבעלי ישראמקו. אז מה השתנה? כחלון כבר לא ח"כ (אכרם חסון החליפו לפי החוק הנורבגי) ולכן הוא לא מצביע בכנסת ויותר חופשי להתייחס. בסביבתו אומרים שהוא אף נכח באירוע של גבאי ביוני שעבר, ובכלל מדובר בנושא משקי רוחבי כך שיש לו אחריות כשר אוצר. לעומתם, במשרד האנרגיה אומרים שאין להם נגיעה לנושא ואם האוצר רוצה לסבסד את מחיר הגז - הם לא יפריעו.

 

אולם גם אם מגיעים להסכמה בין המשרדים על סבסוד הגז או פיקוח מחירים לתקופה כזאת או אחרת, באוצר אומרים שיש בעיה עם ההצמדות (כלומר בכמה יתייקר הגז לאורך החוזה) ולא ברור איך מבטיחים שהוא ישאר זול. ואם זה לא מספיק, אז מערכת ההולכה הבודדת של ישראל כולה, שנשענת על מאגר תמר, נמצאת בשיא הקיבולת שלה - מה שמשאיר בידי היזם שתי אפשרויות ריאליות ושתיים קצת פחות. הראשונה היא לחתום על חוזה תנודתי שקובע שהוא מקבל גז כל עוד יש אפשרות, וכשהביקוש בשיא ואין גז, אז אין.

 

אפשרות שנייה היא לקוות שיאושר מתווה הגז בבג"ץ, מה שיפתח את הדלת לפיתוח מאגרים חדשים, יחבר לישראל עוד צנרת הולכה אחת לפחות (התכנון הוא שתיים), כך שתצטמצם התלות במאגר תמר. אמנם מדובר בחוזה גז קטן יחסית (0.15–0.3 מיליארד מ"ק לשנה, בעלות שנאמדת בכ־30–60 מיליון דולר לשנה) אבל כזה שיכול לסדר "סיפתח" יפה למי שיחזיק במאגר גז חדש.

 

אפשרות שלישית, שנראית קצת פחות ריאלית, היא לקוות שמתווה הגז יבוטל, ועמו מזכרי הבנות ליצוא גז למצרים ממאגר תמר (מה שיגדיל את ההיצע), וניסיון ממשלתי לכפות על בעלי המאגר לקדוח עוד שלוש בארות על החמש שקיימות ולהקים עוד צינור הולכה לישראל. כך יהיה היצע מספק לכולם.

 

אפשרות נוספת, שהיא בעלת הסבירות הנמוכה ביותר, היא לא לחכות לגז אלא להקים מכלי אמוניה בדרום עם מקשר ימי שיזרים לשם מה שצריך המשק. אף אחד לא רוצה להעלות את האפשרות הזאת, אבל ארגוני סביבה שונים חושבים שזו אפשרות ריאלית למרות הכל.

 

כך או כך, גם גבאי הודה שהקמת המתקן החדש במישור רותם שבנגב תארך כ־36 חודשים, כלומר אם לא נספור עיכובים מיותרים האמוניה לא תצא מאזור חיפה עד 2019, בכפוף לשינויים. השאלה הגדולה היא איך מגנים על מה שיש ומדוע לא בוצע מיגון טוב יותר מזה שיש היום.

 

על השאלה הזאת קשה יותר לענות, אבל פשוט לראות שדרישות המיגון של המקום עלו פעם אחר פעם לאורך השנים, ועיון בדו"ח מבקר המדינה בנושא מצא המלצות של פיקוד העורף לבצע זאת כבר ב־2003. יתרה מכך - היתר הרעלים של המתקן, שניתן ב־2012, כלל חובת מיגון. במשרד להגנת הסביבה טוענים שעל פי הידוע להם, כל אמצעי המיגון שנדרשו בזמנו אכן נמצאים שם. על השאלה אם הם מספיקים להגן על תושבי המקום יכולים אולי לענות מספר אנשים מצומצם ביותר, כולל בעלי המתקן, ראשי הערים בסביבה ואולי בכירי מערכת הביטחון.

בטל שלח
    לכל התגובות