קצת פוליטיקה של לפני בחירות
כחלון רצה לשמור על יחסים תקינים עם בכירי האוצר ולהוכיח שמו"מ על תוספות שכר קטן על האיש שהבטיח להפוך את המערכת הבנקאית על פיה. ניסנקורן צריך לימינו את הוועדים הגדולים, אבל על הדרך הבין שיש כאן הזדמנות פז להעניק משהו לעובדים החלשים. דיוקנו של קרב בלי מפסידים
הרבה מאוד מילים על צדק ועל מוסר נשפכו מפיהם של שר האוצר משה כחלון ויושב ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן בשבועיים האחרונים, כדי להסביר למה כל אחד מהם דואג יותר לעובדי המגזר הציבורי. הרבה מילים שנועדו להסביר לציבור מי הוא הצד הצודק ומי הוא הצד שמטעה, ובמי בסופו של דבר הישראלי שיושב בבית וצופה בטלוויזיה או קורא בעיתונים צריך לתמוך. לא סתם התיאור הזה נשמע כמו מסע בחירות. הוא באמת כזה. יש בחירות, תמיד יש בחירות. גם אם הן רחוקות וגם אם הן סמויות מהעין.
בתדרוך לכתבים אמר אתמול שר האוצר שגם הוא וגם ניסנקורן צריכים לשים בצד את השיקולים הפוליטיים ולהתקדם לכיוון הסכם ולייתר את השביתה. חצי בצחוק וחצי ברצינות הוסיף כחלון אתמול: "תראו לי פוליטיקאי שלא חושב על הבחירות ושלחו אותו אליי". האינטרסים של ניסנקורן ברורים - הוא זקוק לוועדים החזקים של המגזר הציבורי בצד שלו, לקראת הבחירות לתפקיד יו"ר ההסתדרות ב־2017, והוא צריך להראות לוועדים הללו שהוא יודע להגן עליהם, אחרי שכבר תקופה ארוכה ההסתדרות סופגת לא מעט מפלות מהמדינה, כמו במקרה של הקמת נמלי ים פרטיים, הרפורמה ברשות השידור, עזיבתם של יותר מאלף עובדים בדואר ומתן גמישות ניהולית על חשבון כוחו של ועד העובדים ועוד.
אסור להיכשל מול עורך הדין הנמרץ מההסתדרות
אבל מה האינטרס הפוליטי של שר האוצר? כחלון, הלוחם בטייקונים והאיש שהביא את מהפכת מחירי הסלולר, הבטיח במסע הבחירות שלו להוריד את מחירי הדיור, להקטין את עמלות הבנקים ועוד רפורמות שנועדו להקטין את כמות הכסף שהישראלי הממוצע מוציא מהכיס כדי לחיות, וכל זה באמצעות פירוק ושבירה של מונופולים וקרטלים ושאר מרעין בישין. הרפורמטור כחלון אינו יכול להרשות לעצמו להצטייר כמי שנכנע להסתדרות, שנתפסת כאחד המונופולים הגדולים ביותר במשק. אם כחלון נכנע לעורך הדין ניסנקורן, ישאל את עצמו הישראלי הממוצע, איך הוא יצליח לעמוד מול הקבלנים והבנקאים?
אם כאב הראש הזה אינו מספיק כשלעצמו, לכחלון יש גם פוליטיקה פנימית. כחלון יודע שכדי להצליח בכל הרפורמות שבשמן הוא נבחר, הוא זקוק לבכירי האוצר לימינו. שלא כמו שר האוצר הקודם יאיר לפיד, שמערכת היחסים שלו עם בכירי משרדו היתה לא טובה בלשון המעטה ולכן גם הקשתה על ביצוע המדיניות שלו, כחלון אינו רוצה לריב עם בכיריו. להפך, הוא רוצה להראות להם שיש לו התכונה המוערכת ביותר בקרב אנשי האוצר - delivery, כלומר היכולת להביא את הדבר שלשמו נשלח. אם הוא יראה להם שהוא יודע להציג לפניהם לפחות חלק קטן מהרפורמות שהם רוצים לראות במגזר הציבורי, הם יתאבדו בשבילו על הרפורמות שהוא רוצה להביא כדי להצדיק את מסע הבחירות שלו עצמו.
במשך התקופה האחרונה מתחנו ביקורת על ההתנהלות של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן שוב ושוב. בדקנו כמה אמת יש באמירות שלו מדוע הוא מאיים להשבית את המגזר הציבורי (חלקית מאוד), הראינו מדוע הדרישות שלו מופרזות ביחס לשכר של המגזר הפרטי וביחס לעליית האינפלציה, תהינו על האינטרסים הפוליטיים שלו בתוך בית ההסתדרות, קראנו לשר האוצר כחלון שלא להסכים לדרישות המופקעות של יו"ר ההסתדרות ועוד.
אחרי שכל זה נאמר צריך גם להוסיף מילה טובה על ניסנקורן. המשא ומתן מול האוצר היה הפעם הראשונה שבה יו"ר הסתדרות בעשורים האחרונים מבין שמה שהיה לא יכול להימשך, ומי שמשתכר פחות צריך לקבל יותר ולהפך. אפשר להתווכח כמה רחוק היה מוכן ניסנקורן ללכת, אבל הוא הסכים ללכת, ואין זה דבר של מה בכך בארגון כמו ההסתדרות, שהאתוס שלו מבוסס על ועדים חזקים שאינם מבינים כלל על מה כל המהומה ומה הסיפור הזה של הדיפרנציאליות.
דיפרנציאליות אינה מילה גסה. או כן
מהו אותו אתוס? לאותם ועדים אין דבר וחצי דבר עם צדק חלוקתי, תוספות דיפרנציאליות וכדומה. אלו הם אותם ועדים שהמציאו את המושג דור ב' בעבר, שכל כולו נועד לאפשר לדור א' להמשיך ולקבל שכר כפול ומשולש מהעובדים החדשים מהם, אף שהם עושים את אותה עבודה; אלו הם הוועדים שאפשרו לתופעה המכוערת של עובדי הקבלן חסרי הזכויות להיכנס לתוך השירות הציבורי ולהתרחב בו, וניחמו את מצפונם פעם בשנה כשאספו מהעובדים כסף למתנה לחג הפסח למי שמנקה להם את השירותים. לכל התופעות הללו ולעוד רבות נתנו ההסתדרות וראשיה יד לאורך השנים, אם באופן פעיל ואם בהסכמה שבשתיקה. אם כך, האתוס הוא שאותם ועדים דואגים לעצמם ולעובדים הקרובים אליהם בלבד, ושכל השאר יסתדרו לבדם.
מול כל אלו התייצב ניסנקורן והחליט שחלוקת הכספים תהיה דיפרנציאלית. אמנם במשך המשא ומתן הוא לא הסכים לדיפרנציאליות מלאה — ככל הניתן בשירות המדינה - של תוספת שקלית אחידה לכל עובד ללא קשר לשכרו, אבל בניגוד לקודמיו הוא הסכים לדיפרנציאליות והודיע מראש גם בפומבי שהוא מתכוון לדיפרנציאליות כזאת. לכן, למרות כל הביקורת על ניסנקורן, צריך גם לומר מילה טובה. הוא צועד בכיוון הנכון, למרות הוועדים.
עד שזה מגיע לבתי החולים, בתי הספר והמקדש שנקרא נתב"ג
מכיוון שזהו סוג של קמפיין בחירות, בסיומו נראה חיוכים ולחיצות ידיים והרעפת מחמאות הדדיות, בעיקר כי כל אחד יודע שהוא רחוק מלקבל את מה שהוא רוצה. שניהם, גם כחלון וגם ניסנקורן, יגידו שיש בשורה לעם ישראל כי יש דיפרנציאליות, והעובדים הם שהרוויחו ועוד ועוד. במילים אחרות, שניהם הפגינו הרבה מאוד נכונות לפשרה. במקרה של ניסנקורן הסיבה לכך היא שברור לו שאין שום לגיטימיות ציבורית לשביתה, בוודאי לא שביתה ארוכה, בוודאי לא שביתה שכוללת את בתי החולים, בתי הספר ואת המקדש שנקרא נמל התעופה בן־גוריון. שביתה של יותר מיומיים במגזר הציבורי ושל יותר משעתיים בבן־גוריון פירושה שההסתדרות בכלל וניסנקורן בפרט יהפכו למוקצים מדן ועד אילת, והדבר ישחק לידי שר האוצר במשא ומתן.
אלא שגם כחלון יודע שאין לו שום אינטרס לכופף את ניסנקורן עד הסוף. הוא יזדקק לו בהמשך למשא ומתן כלשהו, ונקמה של יו"ר ההסתדרות פגוע – וכזה שצריך להוכיח שבעתיים את חוזקו – יכולה להיות נקמה קשה מאוד. כחלון צריך את ניסנקורן רגוע עם עובדי מנהל התכנון וועדות התכנון והבנייה ברפורמות המתוכננות שם, הוא צריך את ניסנקורן מרגיע את עובדי חברות כרטיסי האשראי שחוששים לעתידם אם תיפתח התחרות בעקבות מסקנות הוועדה לעידוד התחרות במערכת הבנקאית, הוא צריך את ניסנקורן מרגיע את ועדי הבנקים אם וכאשר יתחיל כחלון לקצץ בעמלותיהם ועוד. הוא צריך את יו"ר ההסתדרות רגוע, ויו"ר ההסתדרות צריך את שר האוצר רגוע, וזו הפשרה החזקה מכל. גם אם זה על חשבון הדיפרנציאליות.
