שרגא ברוש, הלוביסט שמתנגד לכל יוזמה להורדת יוקר המחיה

הוא נמצא בכל מקום. רפורמת הקורנפלקס, המלחמה בהון השחור, הרפורמה בפנסיה, אין כמעט סעיף בחוק ההסדרים, אין כמעט זירה רגולטורית ששרגא ברוש והתאחדות התעשיינים לא מעורבים בה בחודשים האחרונים. פעם בכובעו של ברוש כנשיא התאחדות התעשיינים ופעם בכובעו כיו”ר נשיאות הארגונים הכלכליים וכמעט תמיד האינטרס שהוא מנסה לקדם, ולעתים קרובות גם מצליח, לא ממש תואם את זה של הצרכן. כמעט תמיד מדובר באינטרס שבסופו של דבר יוביל לעלייה ביוקר המחייה ולא להורדה שלו.

בדרך כלל, הוא מנסה לגרום לדברים לא לקרות. לשיטתו מספר ימי החופשה לשכירים לא צריך לגדול, ממונה חדש שיקדם את היבוא לישראל? פונקציה ממש מיותרת. צמצום הטבות המס לבכירים? איום ונורא. לדעת ברוש והתאחדות התעשיינים, מרבית הרפורמות של הממשלה הנכנסת הן משהו שראוי להתנגד לו — למעט נושא אחד, מתווה הגז, שאותו חייבים לקדם ובמהירות. ולא רק את הנוסח האחרון שלו, גם את המתווה הקודם שאפילו פקידים בכירים בממשלה מודים שהיה פחות טוב לדעתם צריך היה לקדם. צריך להוציא את הלוויתן מהים ומהר, בכל מחיר.

צילום: גיא אסיאג

על העובדה שברוש מחזיק עם עופר עיני בחברה לשיווק גז טבעי למפעלים, ולכן יש לו אינטרס ישיר בקידום המתווה, ממעטים לדבר בהתאחדות ומסתפקים בהסבר שברוש העביר את האחריות בנושא למנכ”ל שפרש בינתיים. ההסבר הזה אגב ממש לא הפריע לברוש להוציא הודעות תמיכה מטעמו ובחתימתו במתווה הגז.

ניתן לטעון שזו בדיוק העבודה של ברוש, הוא נשיא התאחדות התעשיינים ועל כן פועל בשמם לקידום האינטרסים שלהם בכנסת ובממשלה. אלא שריבוי הזירות שבהן פועל ברוש לאחרונה, די בשקט אבל בהצלחה גדולה, בעיקר במסגרת חוק ההסדרים בכנסת, וריבוי הלחצים שההתאחדות מפעילה הם כבר משהו שצריך להפנות אליו את הזרקור אליו, במיוחד לאור העובדה שזה לא תמיד היה ככה.

בשתי הקדנציות הקודמות שלו כנשיא התאחדות התעשיינים, בין 2005 ל-2012, יצא ברוש לא פעם נגד האינטרס הישיר קצר הטווח של התעשייה שאותה הוא מייצג. כך היה למשל שותף להעלאת שכר המינימום. הוא עשה את זה כחלק מברית שכרת בזמנו עם יו”ר ההסתדרות עופר עיני, ברית ששדרגה גם את ההתאחדות וגם אותו אישית והפכה אותו לגורם דומיננטי בכל מהלך כלכלי גדול שקידמה המדינה. ברוש השכיל להבין שהתמונה הגדולה דורשת לפעמים ויתורים מצד התעשיינים ולכן היה חתום גם על מהלכים שלא סייעו להם בטווח הקצר אבל בטווח הארוך הגדילו את המחויבות של העובדים ושל הממשלה אליהם. הקדנציה הנוכחית של ברוש, שהחלה בינואר לאחר ניצחונו על צביקה אורן, ממש לא מאופיינת במדיניות הפרגמנטית הזו.

מלחמה עיקשת ביבוא

הפעילות של ברוש מתרכזת בעיקר במאבק ביבוא, במטרה להגן על היצרנים הישראלים. הוא שומר על ההגנות שמהן נהנית התעשייה, מה שפוגע בתחרותיות ומשפיע על יוקר המחייה.

אחד מאתרי הקרבות הוא מכון התקנים, שברוש דאג להשאיר תחת השפעת ההתאחדות. הוועדה להגברת התחרות בראשות מנכ”ל משרד הכלכלה עמית לנג, מצאה ש־70% מהצריכה בישראל הוא מיבוא והמליצה על טיפול בחסמים, בהם אלו שגורם מכון התקנים.

הבדיקות במכון והתמשכותן מקשות כיום על יבוא לארץ. היבואנים טענו בבג”ץ מסוף 2014 כי התעשיינים מנצלים את שליטתם במכון כדי לפגוע בהם ובמאמצי הממשלה להפחית את יוקר המחיה. “סקטור עסקי אחד, התעשייה המקומית, שולט ויכול לפעול לרעתו של סקטור עסקי אחר, היבואנים, ובפועל למעשה לפעול בניגוד להחלטות ממשלה”, נאמר בעתירה. כיום עומדת על הפרק שורה של רפורמות שמשרד הכלכלה מבקש לקדם במכון.

ברוש הפעיל את כובד משקלו כדי להביא בחודש יוני למינויו של איש ההתאחדות, אלי שטיין, למנכ”ל החדש של המכון. מועמדותו של שטיין הוצגה אחרי שכבר נסגרה רשימת המועמדים, ולאחר שחלק מחברי הגוף הבוחר הוחלפו. במשרד הכלכלה מודאגים מהקושי בשיתוף הפעולה עם המנכ”ל החדש, המזוהה מאוד עם מטרות ההתאחדות.

מלחמתו של ברוש ביבוא כמובן אינה מוגבלת רק למכון התקנים. ברוש מתנגד נחרצות לרפורמת הקורנפלקס, שאמורה להקל על יבוא מקביל של מזון לא רגיש לישראל ותאפשר תחרות ביצרנים המקומיים. הרפורמה קובעת שלא יהיה צורך באישורי תקינה מראש אלא אפשר יהיה להסתמך על הצהרת יבואן ופיקוח לאחר היבוא. ביוני פנו ברוש וראש איגוד לשכות המסחר אוריאל לין לראש הממשלה בדרישה לעכב את אישור החוק. הלחץ עשה את שלו, ובהחלטת הממשלה נקבע שאיגוד חברות המזון יוכל לדון עם משרדי הממשלה על תזכיר החוק עוד לפני שהוא מוגש לכנסת.

בשבועות האחרונים מתנהלים הדיונים בחוק בוועדת הבריאות בכנסת, ואנשי ההתאחדות משתתפים בהם. לאחרונה זכה המאבק בהישג נוסף, כשהוועדה קבעה שבתנאים מסוימים יצרני מזון יוכלו להשתמש בחומרי גלם לא רגישים שהתאריך המומלץ לשימוש שלהם עבר.

בעיני ברוש אין מאבק קטן מדי במלחמה נגד היבואנים. במרץ הודיע שר הכלכלה דאז נפתלי בנט על מינוי ממונה על היבוא, שיהיה אחראי על הקלת הרגולציה. בתגובה שלח ברוש מכתב תלונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, ובו ען כי ההחלטה היא מחטף ערב בחירות של בנט שיש לבטלו. נציבות שירות המדינה הודיעה שהמינוי תקין.

ריכוך הרפורמה בפנסיה

פעילותו של ברוש עוסקת גם בנושאים שאינם נוגעים ישירות לייצור תעשייתי. לאחרונה הוא מביע את התנגדותו לרפורמה שמשרד האוצר מנסה לקדם בשוק הפנסיה. לפי הצעת החוק שכלולה בחוק ההסדרים, המעסיק לא יוכל לקבוע יותר לעובד מי יהיו קרן הפנסיה וסוכן הפנסיה שלו, וכל עובד יבחר סוכן לעצמו כפי שהוא בוחר לעצמו בנק. באוצר מאמינים כי צעד זה יפחית את עלויות המוצר הפנסיוני, ויחזק את מחויבות הסוכן לעובד ולא למעסיק.

במכתב לשר הכלכלה אריה דרעי הודיע ברוש שההתאחדות מתנגדת להכללת הרפורמה בחוק ההסדרים — מה שבדרך כלל מוביל לקבורה של הצעת החוק. ברוש כתב כי הרפורמה כרוכה “בעלויות ופרוצדורות לא יעילות עד כדי מסובכות, שהרי המעסיק לא יעבוד מול סוכן אחד אלא מול עשרות סוכנים במקביל. כמו כן, במבנה המוצע אי אפשר יהיה להשיג הטבות במסגרת יתרון לגודל החברה (מספר עובדים).

ברוש אף השתתף בדיון על הרפורמה שנערך בשבוע שעבר בוועדת הכספים שם הצטרף ללחץ הכבד שמפעילים סוכני הביטוח על הח”כים נגד הרפורמה. “אני נדהם לשמוע כאן שמי שאוהב את העובדים זה לא אנחנו. אני מודיע לכם שאנחנו לא רוצים לקחת שקל מהעובדים... המעסיקים הם לא שק החבטות, הרשעים של העולם שכל שני וחמישי תוסיפו להם”. הרפורמה עדיין נידונה במסגרת חוק ההסדרים.

ההון השחור המרוויח

במכתבים ששלח ברוש לדרעי ולראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מביע מתוקף תפקידיו עמדה בנוגע לשלל תוכניות ממשלתיות הכלולות בתקציב. נראה שסוגיות אלה מתרחקות מעט מליבת העיסוק של התעשיינים, אך עמדותיו בדרך כלל מתנגשות באינטרס של הצרכנים או העובדים. כך לדוגמא, התנגד ברוש לדרישה שמעסיקים ידווחו באופן מקוון על שכר העובדים לביטוח לאומי, כחלק מהתוכנית לצמצם את גירעון המוסד. ברוש ציין כי הדו”ח המקוון יעלה למעסיק כסף, “בעוד נתונים אלה כבר מועברים למס הכנסה. במקום ששני המוסדות יהיו מסונכרנים הנטל עובר למעסיק. בנוסף, ההוראה כרוכה בסנקציה פלילית דבר שאנו מתנגדים לו”.

אחת התוכניות שהאוצר ניסה לקדם בחוק ההסדרים הנוכחי, ופחות הצליח בשל התנגדות רחבה, היתה המלחמה בהון השחור באמצעות מגוון חוקים שיגבירו את הדיווח לרשויות. להערכת האוצר, צעדים אלה יכולים להוסיף 10 מיליארד שקל בשנה לתקציב המדינה. ברוש הצטרף למתנגדים כאשר קבע שחקיקת המס שתוכננה היא “תגרום לנטל הרגולטורי ותפגע בהתנהלות העסקית”.

הלחץ של ברוש, יחד עם לחצים נוספים, הביא להוצאה של סעיפים רבים מחוק ההסדרים, אולם ברוש התנגד גם לסעיפים שנשארו בחוק. אחד מהם קובע כי על עסקים וגורמים פרטיים לדווח לרשות המסים כאשר הם מסתמכים על ייעוץ מס שנמסר להם בכתב — תכנון מס המקטין את השומה שלהם. במכתב לנתניהו כתב ברוש כי “ההצעה מהווה התערבות יוצאת דופן ביחסים העסקיים ועלולה לפגוע בתנהגלות המסחרית והמשפטית של העסקים”. הוא הזהיר מפגיעה בעסקים הקטנים, בקשרים עם תאגידים זרים ועוד. ברוש גם התנגד להעברת מידע באופן מקוון מבנקים וגופים פיננסים לרשות המסים. “זו חדירה רדיקלית ובלתי סבירה לפרטיות”, קבע ברוש.

ופחות ימי חופשה

ברוש ניהל גם מאבק עיקש בהצעת החוק של רחל עזריה מכולנו להגדיל את מספר ימי החופשה של העובדים בשנים הראשונות מעשרה בשנה ל־15 ימים. המחלקה הכלכלית בהתאחדות גויסה למלחמה, ומחקר שערכה טען כי החוק יעלה למשק כ-7 מיליארד שקל בשנה. עזריה סיפרה כי הלחץ של המעסיקים השפיע, וכך ההצעה שעברה לאחרונה בקריאה טרומית הסתפקה ב־12 ימים חופשה בשנה.

אולם בנושא אחד נראה שברוש משתף פעולה בהצלחה — תחום הגז. יחד עם האוצר גיבשה ההתאחדות מתווה לחיבור המפעלים לגז. במקביל, ההתאחדות תומכת במתווה הגז וכלל לא נאבקה להורדת מחיר הגז. בעוד מתנגדים כמו דן פרופר טענו שהמחיר המוצע במתווה, סביב 5 דולר, אינו תחרות ויפגע בתעשיינים הנאבקים ביצרנים בעולם, בהתאחדות טענו כי בכל מקרה המפעלים ירוויחו לעומת המצב הקיים.

בהקשר הזה, אי אפשר להתעלם מהאינטרס העסקי של ברוש. אם המתווה ייושם ומאגר גז חדש יחובר, החברה של ברוש תוכל להגדיל את היקף פעילותה. בסוגיית המחיר האינטרס של ברוש לא מובהק, כי כל הספקים יפעלו תחת אותן מגבלות.

בתגובה אמר ברוש ל”כלכליסט”: “התאחדות התעשיינים היא הגב של התעשייה וזאת הסיבה שחזרתי לתפקיד. אנחנו מעורבים כמעט בכל דבר בחוק ההסדרים כי הכל משפיע. אנחנו לא נגד רפורמת הקורנפלקס אבל לא צריך לחסל פה תעשייה שלמה. השבוע פורסמו רווחי היבואנים, ואפשר היה לראות שהעלילה שהיצרנים הישראלים אחראים ליוקר המחיה לא נכונה. בפנסיה – אני עשיתי את חוק פנסיה חובה. אבל אם תטילו רגולציה שתעלה למעסיק 600 שקל לעובד בשנה, מי ישלם על זה? יוקר המחיה נגרם מהרבה גורמים. אם אשלם 6-5 דולר ליחידת אנרגיה במקום 17 דולר, זה יוריד את המחיר, ישפר תחרותיות ביצוא ויאפשר להעסיק יותר עובדים”.