• תפריט
בארץ

מנכ"ל הקרן שמאחורי התוכנית לחיזוק לימודי המתמטיקה: "הילדים שלכם צריכים ללמוד להיכשל"

אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ, משוכנע שההורים הישראלים צריכים לעבור מהפך מחשבתי כדי להכין את ילדיהם לחיים. "ההורים מתייחסים אל הילדים כנסיכים ומרגילים אותם לא להתאמץ. אבל המאמץ במתמטיקה ופיזיקה יפתח להם את הדלתות בעתיד". כעת נשאר לו רק להצליח במבחן שקבע לעצמו: הכפלת מספר הלומדים 5 יחידות לבגרות בתוך חמש שנים

שאול אמסטרדמסקי 18:2216.09.15

לאלי הורביץ — לא ההוא מטבע, אלא מנכ"ל קרן טראמפ (לא הטראמפ ההוא) לשיפור הישגי החינוך בישראל, שמתמקדת בעיקר בטיפוח לימודי המתמטיקה והמדעים — אין גינונים. כשאני מגיע למשרדי הקרן באזור התעשייה של מודיעין, הוא מוליך אותי לאורך פרוזדור הכניסה הארוך, שואל אם אני רוצה לשתות משהו, ואז מכין לי בעצמו כוס תה.

אחר כך אנחנו מתיישבים במשרד שלו, תמונה ענקית וישנה של ילדים לומדים בכיתה מעטרת את הקיר. שולחן העבודה שלו עמוס בפרסומים, מאמרים, ספרים ומחקרים על חינוך. דרך חלון המסך הגדול שממול לשולחן ניבטים אחוריו של בניין המשרדים האפור מנגד, שום דבר שיסגיר שמהחדר הזה נרקמה אחת התוכניות השאפתניות של מערכת החינוך בשנים האחרונות, אחת שדווקא יש לה סיכוי לא רע להצליח.

1. מתמטיקה תחילה

 

הורביץ הוא מאדריכלי תוכנית משרד החינוך להכפיל בתוך חמש שנים את מספר התלמידים שלומדים מתמטיקה לבגרות 5 יחידות. הם קוראים לזה חמש פי שניים, במשרד החינוך קוראים לזה לתת חמש. שני השמות לא מי יודע מה מוצלחים, אבל המטרה בהירה וממוקדת — ובניגוד לתוכניות ממשלתיות רבות אחרות, היא ניתנת למדידה, כך שאפשר יהיה לדעת בקלות אם המטרה הושגה או לא. אלא שהראיון הזה, כך אני מבין עד מהרה, הוא בכלל לא על מספר יחידות הלימוד במתמטיקה. הוא על הורות, על העולם שאליו אנחנו מגדלים את הילדים שלנו ועל מה שאנחנו נותנים להם בשביל להתמודד איתו.

 

 

"נוסחת ההצלחה של הדור הקודם השתנתה", הוא אומר כשאני שואל מדוע לימודי 5 יחידות במתמטיקה זה דבר כל כך חשוב. "היום, בשביל להבטיח חיים טובים כבר לא מספיק עצם קיומה של תעודת בגרות. אתה צריך שתהיה לך תעודת בגרות איכותית, כזו שתכניס אותך ליחידה טכנולוגית בצבא או לפקולטות הנחשבות שמתוכן מגייסים מקומות העבודה שמשלמים יותר. זה מצב חדש שלא הכרנו קודם, ולכן תעודת בגרות איכותית היא תעודת בגרות עם 5 יחידות אנגלית ומתמטיקה. זה מה שיכניס את התלמידים למסלול ההצלחה החדשה".

 

אפשר להזדהות עם הגישה שלו או להתקומם נגדה, אבל מבחינתו זו המציאות וזה מה יש. עכשיו נותר לכם רק להחליט אם אתם מתכווננים לפיה או נכנסים עם הראש בקיר. הנה המסר העיקרי שלו: "השאלה שכולנו צריכים לשאול את עצמנו כהורים היא — איך אני מצייד את הבן שלי לדרך אל עבר העתיד שמחכה לו שאני לא יודע עליו הרבה. הוא יהיה איש בוגר בעוד 20 שנה. אני בקושי מבין את המציאות של היום, ואני כבר צריך להכין אותו הכי טוב שאני יכול לעתיד שמחכה לו. לכן, בחינוך שלנו כהורים חשוב לנו להקפיד שהילדים שלנו לא יחסמו לעצמם דלתות. שאם הבת שלי מוכשרת ויכולה, זה הזמן שלה להתאמץ ולהשקיע. הרבה שנים הזנחנו את זה כהורים. חשבנו שבגיל 14 או 15 הסתיים התפקיד שלנו כי הם עסוקים בעצמם מאחורי הדלת הסגורה. אבל זה לא נכון, הם קשובים מאוד למה שההורים שלהם עושים ואומרים.

 

"הבחירה במסלולים של תעודת בגרות איכותית, 5 יחידות פיזיקה או מתמטיקה, זו בחירה קשה. אלה לימודים קשים. עשינו הרבה קבוצות מיקוד עם ילדים. הם מגיעים לכיתה י' ומדווחים על הלם. פתאום קשה להם. הם התרגלו כל החיים לא להתאמץ ותמיד להצליח כי אנחנו עשינו טעות כהורים וגידלנו אותם ככה, שהעיקר שיצליחו גם אם לא צריך להשקיע. אנחנו כבר לא מעריכים את המאמץ. אנחנו מסתפקים ואוהבים הברקות ואלתורים, אבל זה לא הולך כשמדובר במתמטיקה ופיזיקה. באלה צריך להתמיד ולהשקיע ופתאום הם מקבלים 70. זה ציון שהם לא קיבלו מעולם והם לא מחושלים לזה. הם לא למדו איך להתמודד עם קושי וכישלון. אלה דברים שיהיו חשובים להם מאוד בעתיד. תמיד אמרנו להם שהם נסיכים ונסיכות ולא לימדנו אותם להתמודד.

 

"לכן היום יש 35% נשירה ממסלולי 5 יחידות מתמטיקה ופיזיקה. כי אלה באמת לימודים קשים, וצריך להתאמן ולתרגל ולבנות ידע, לבנה אחרי לבנה. ואם לא מבינים משהו אי אפשר לדלג עליו אלא חייבים להתעקש. אלה בדיוק הדברים שאנחנו כהורים צריכים להתעקש עליהם ולא לוותר. אם לילדים יש היכולת לכך, אסור לוותר להם. צריך לעודד אותם ולהיות בקשר עם ההורים שלהם. לא להגיד 'נו, בסדר, הוא ישלים אחר כך'. זה מאוד קשה, אבל צריך לצייר להם את תמונת העתיד. אם היום תשקיעו ותתמידו זה יפתח לכם דלתות בעתיד. אל תחסמו לעצמכם את הדלת עכשיו".

 

2. צריך לחלק ואוצ'רים

 

קרן טראמפ היא חיה מוזרה בנוף הפילנתרופי. הקרן, שהוקמה ב־2011, חיה על זמן שאול: היא קרן מתכלה. הורביץ, שהובא לנהל אותה על ידי יו"ר הקרן אדי שלו (מייסד ושותף־מנהל בקרן הון הסיכון ג'נסיס, ומהדמויות הבכירות והוותיקות בשוק ההון סיכון הישראלי), יודע שב־2021 הקרן תיסגר והוא יצטרך לחפש לעצמו עבודה אחרת.

 

הורביץ מנסח את הפילוסופיה שעומדת מאחורי ההחלטה הזו במשפט אחד — "אם עשור שלם לא יספיק לך כדי לחולל את השינוי שאתה רוצה להשיג, עשור נוסף לא יעזור לך". לכן קרן טראמפ בחרה ביעדים ממוקדים, כאלה שלפי תפיסתה נמצאים בקונצנזוס ולא קשורים לשום ציר פוליטי של ימין/שמאל, יהודים/ערבים או כל קו שסע אחר בחברה הישראלית.

 

כשאני מספר לו על הלבטים שלי כהורה, לאיזה בית ספר לרשום את הבן הבכור שלי שיעלה בשנה הבאה לכיתה א', הוא מופתע לחיוב שטרחתי לבדוק בתי ספר שונים. "ההתנהלות הצרכנית שלך כהורה מעוררת תקווה. הרבה פעמים אנחנו כהורים משקיעים המון בחוגים של הילדים שלנו. אנחנו עושים בדיקה לאיזה חוג ג'ודו או חוג מוזיקה לשלוח אותם. האם למדריך יש דאן 10 או באיזו אקדמיה למוזיקה למדה המורה. אבל כשזה מגיע לבית הספר אנחנו מגיעים בבוקר, משאירים את הילד בכניסה ומקטרים כאילו אין ברירה אחרת. וזה רק מחמיר ככל שהגיל של הילד עולה. כשהילד בתיכון, אתה כהורה פוגש יותר את השומר של בית הספר מאשר את המורה. אתה מגיע לבית הספר רק כשיש צרה.

 

"אנחנו לא באמת יודעים להעריך מה הופך בית ספר מסוים לבית ספר טוב. אנחנו יכולים להסתכל על הציונים במבחני המיצ"ב, לפגוש את סגל המורים ואת המנהלת, אולי לשאול שכנים וחברים. ועדיין, יש לנו היום מידע טוב יותר על בית מלון שאנחנו בוחרים כשאנחנו יוצאים לחופשה. החל במה שבית המלון עצמו מפרסם וכלה במה שאחרים כותבים בביקורת שלהם ב־tripadvisor. אבל על השירות הציבורי יש לנו פחות מידע. אנחנו רגילים לקבל את מה שנותנים לנו. לכן, ככל שהורים רבים יותר מתעוררים והופכים להיות צרכנים חכמים יותר ומעורבים יותר של חינוך, ומקיימים דיאלוג מכבד עם בית הספר, כן ייטב. המערכת זקוקה לזה".

 

אני יכול לחשוב על כמה אנשים שיתקוממו על השימוש שלך בתפיסה הצרכנית בהקשר של מערכת החינוך. זה שירות ציבורי, זה לא מוצר רגיל. התפיסה הזו מתאימה פה?

 

"אחת הבעיות הגדולות של השירות הציבורי היא שמי שמשלם על השירות הוא לא מי שמשתמש בו. כשאתה ספק של טכנולוגיה חינוכית אתה צריך לשכנע את מקבל ההחלטות שאתה עושה עבודה טובה, ולא את משתמש הקצה. ככל שלמנהלי בתי ספר תינתן אוטונומיה ותקציב לקבל החלטות תקציביות ופדגוגיות בעצמם, כך יהיה קשר חזק יותר בין איכות השירות שהתלמידים מקבלים לבין השירות עצמו. כי הם והמורים והתלמידים יודעים הכי טוב מה עובד ומה לא. ואם הם לא משתתפים בקבלת ההחלטות מה ללמד ואיך ללמד ובאילו עזרים ואמצעים להשתמש, אז שיקולים אחרים יכולים להיכנס לתהליך קבלת ההחלטות, אף שהם לא תמיד השיקולים הכי מדויקים".

 

הדברים שאתה אומר מזכירים לי חלק מהמלצות ועדת דוברת לפני עשר שנים בדיוק. היתה ביקורת חריפה על דו"ח הוועדה ההיא, בטענה שדוברת ניסה להחיל על מערכת החינוך תפיסה עסקית שלא מתאימה לה. מה דעתך?

 

"אני לא מדבר על תפיסה עסקית או מסחרית של רווח או הפסד. אני מתכוון לשירות ציבורי נטו. אם מישהו מודאג מזה שהמנהל יקבל החלטות תקציביות, אף שזה איש המקצוע שהכי צריך לסמוך עליו, אפשר להקצות ואוצ'רים. לקבוע סל של תוכניות לימוד שעומדות בתקן, שמנהל בית הספר יוכל לבחור מתוכן מה מתאים לתלמידים שלו. כי לא בטוח שמה שמתאים לבית ספר אחד מתאים לאחר.

 

"זה לא הפרטה ולא מסחור ולא כלום. יש מערכות ציבוריות שלמדו לתת בידי הדרגים המקצועיים יותר ויותר סמכויות. אחרת, מי שנמצא בקצה ומפעיל את המשאבים לא ער למשמעויות התקציביות והשימוש אינו יעיל. בכלל, כשנותנים לאיש מקצוע אחריות הוא יודע לקחת אותה.

 

"קח דוגמה. ב־2011 מאות אלפי אנשים יצאו לרחוב וצעקו צדק חברתי ושהמדינה תיקח אחריות. אחד הנושאים המרכזיים היה החינוך בגיל הרך. הורים הרגישו שהם משלמים יותר מדי ולא עומדים בנטל התשלום, והמדינה נכנסה לנושא בהיקף גדול. עכשיו, אפשר היה לגשת לזה באחת משתי דרכים. אחת, שאני חושב שהיתה יכולה להיות אפקטיבית, היא להגיד 'יש היום גני ילדים פרטיים טובים מאוד. אפשר להסתכל על הגנים הקיימים האלה, לראות מה עובד, ולתת להורים ואוצ'רים לבחור את הגן שלהם. זה מה שההורים רצו. הם לא רצו חינוך טוב יותר, אלא שהתשלום על הגן יבוא מהכיס של הברוטו ולא מהכיס של הנטו. כלומר, המדינה היתה יכולה לתת להם כסף לשלוח את הילד לגן שבחרו, שקיבל תו תקן מהמדינה.

 

"במקום זה המדינה החליטה לקחת את הזעקה קדימה, ולהקים ולתפעל בעצמה מערך עצום של גנים במקום הרבה מאוד גנים שהיו קיימים קודם. המדינה התחילה להקים מבנים ולגייס גננות ועכשיו גם להוסיף סייעת שנייה. זה מהלך לא יעיל. לא בטוח שהחינוך שהילדים מקבלים היום הוא טוב יותר. והלוגיקה הזו, לדעתי, יכולה לפעול גם במקומות אחרים".

 

3. ניצנים של אופטימיות

 

הורביץ מספר שהשתתף לפני שנה בכנס של משרד החינוך הרוסי שמודאג ממצב החינוך במדינה. הוא הוזמן לכנס בתור הנציג הישראלי לצד נציגים מיפן ומפינלנד, שתי מדינות שנחשבות מובילות בעולם בהישגים בחינוך ובמודלים חינוכיים. "מתברר", הוא אומר, "שאנחנו אולי חושבים שהמערכת שלנו גרועה, אבל בעולם מסתכלים עלינו בתור סיפור הצלחה, ומנסים ללמוד מה עשינו בשנים האחרונות שהמערכת שלנו משתפרת כל כך. אחרי הכל, מאז שנת 2000 ישראל נמצאת במקום ה־8 ברשימת המדינות ששיפרו את ההישגים של התלמידים שלהן".

 

הנה שלוש הסיבות לאופטימיות לנוגע למערכת החינוך, א־לה־הורביץ: ראשית, המורים. "יש במערכת הזו מורים מעולים. אני פוגש בכל יום אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה שעושים לילות כימים עבור הילדים, שמבינים איך הילדים חושבים, שיודעים איך להתאים את ההוראה לכל ילד. ובשנים האחרונות מצטרף דור חדש של מורים באיכות גבוהה מאוד, ודאי בתחומי המדעים. אנשים בגילי 35–45, שזו הקריירה השנייה שלהם לאחר שהצטיינו בקודמת, עם ניסיון חיים עשיר מההייטק או מעולם המדע, שהחליטו לתרום למען החברה שהם חיים בה ולא רק למען בעל המניות של החברה שהם עובדים בה. הם רוצים להשאיר חותם ולהשפיע".

 

והם יצליחו להישאר במערכת לדעתך? הם לא יברחו?

 

"שאלה מצוינת. אני לא יודע. אבל אני יודע שאנחנו ומשרד החינוך עושים הכל כדי להפיק את הלקחים מהעבר. אנחנו בוחרים היום לא רק את הטובים ביותר, אלא גם את מי שמחויבים יותר לתלמידים ובאים מתוך צניעות והבנה שהם לא יצילו את העולם".

 

שנית, המדינה חזרה להשקיע בחינוך. "זה קריטי. אחרת זה בלתי אפשרי. ישראל משקיעה היום הרבה מאוד בחינוך, יותר מהרבה מדינות אחרות שאנחנו מסתכלים עליהן בהערכה כמו פינלנד. זה בא לידי ביטוי בשני הסכמי שכר של מיליארדים עם ארגוני המורים, שמשפרים את שכר המורים. יש עוד דרך לעשות, אבל המגמה נכונה. העובדה שהסכמי השכר מיוחדים לעבודה פרטנית עם התלמידים משקפת הבנה עמוקה שבסוף מענה אישי והיכולת להתאים את ההוראה לצרכים של התלמיד, שההוראה תהיה מקצוע קליני ולא תעשייתי, זה לב העניין. בשביל זה המורים מגיעים למערכת, בשביל לעזור לתלמיד ספציפי עם שם וחיים. לא בשביל ללמד את פרק 6 בספר לימוד מסוים. ככל שהמערכת תדע לאפשר את זה למורים, להתאים את ההוראה לכל תלמיד ולפגוש אותו במקום שבו הוא נמצא, גם המורים וגם ההורים יהיו מאושרים יותר".

 

ולבסוף, ההישגים משתפרים. "במבחני פיזה של 2009 (מבחנים בינלאומיים של ארגון ה־OECD שנערכים אחת לשלוש שנים — ש"א) במתמטיקה לבני 15, כשמסתכלים על התפלגות ההישגים, התמונה היתה מאוד מדאיגה. והנה, ב־2012 חל שיפור. הפערים עדיין גדולים, אבל שיעור התלמידים בעלי ההישגים הנמוכים ירד ל־33%, ובשיעור המצטיינים יש גידול של 50% והגענו ל־9.4%. אז אני אופטימי. גם לגבי היקף תלמידי 5 יחידות לימוד במתמטיקה אני אופטימי, כי מגמת ההידרדרות נבלמה וכבר רואים את תחילת העלייה".

40תגובות
בטל שלח
  • זווית של מורה כשאתה נותן לתלמיד שכשל ציון לא טוב אז מזמנים אותך לשיחה כי ההורים לא מרוצים. כשאתה מורה קבלן ולא בטוח שבכלל תעבוד שנה הבאה אתה בטח לא תקח תסיכון- אז אתה עושה את מה שכולם עושים- נותן לתלמידים שלך ציונים גבוההים למרות שלא מגיע להם, מלמד אותם רק את מה שיהיה במבחן ולא טיפה אחת יותר, ומה שהכי עצוב בזה זה שהתלמידים הטובים מרגישים שלא שמים לב לעבודה שלהם. דווקא המורים שכולם חושבים שגרועים- אלה עם הקביעות- הם המורים הכי טובים, כי המנהל לא יכול לאיים עליהם בפיטורים ולא איכפת להם מהממוצע הבית ספרי- הם יכולים להיות אשכרה מורים ולתת לכל תלמיד את הציון שמגיע לו ולא לחפש איך לרמות כדי לשמור על ממוצע גבוה. רק ככה יש לתלמידים מוטיבציה להזיז את התחת במקום לחשוב שבסוף איכשהו יהיה לו ציון גבוה גם אם לא ילמד.
    שירה, (20.09.15)
  • הדיסקלוקליה שלי מסכימה איתו כאחת שגדלה בתוך סיוט שנקרא מתמטיקה, גיליתי שזה גם יחס של מורה כלפי המקצוע וכלפי התלמיד. בתיכון לצערי לא סיימתי 3 יחידות אפילו וזה די רודף אחריך בעולם המקצועי. חייבים ללמוד את המקצוע הזה נכון. אני למשל אחרי הצבא הגעתי לקידום והמדריכים והצוות לא וויתרו עלי. דרך אחת לא עבדה אז ניסו עוד דרך. כשלון אחד לא יעמוד בדרכה של הצלחה
    רעותיתותי, (20.09.15)
  • אין לי שום דבר נגד 5 יח"ל מתמטיקה... - אבל(!)... אין לי שום דבר נגד 5 יח"ל מתמטיקה. יש לי התנגדות למשקל שנותנים לזה. האם באמת זה החשוב ביותר? האם כל התלמידים אמורים לצעוד כפלס אל ה"אידאל" הזה? נשמע לי כמעט כמו כת.
    לדעתי יש עיסוקים חשובים יותר מ"מתמטיקה 5 יח"ל"...
    מה אם התעסקות ביזמות? בחשיבה יצירתית? בעבודה על גוף-נפש? אומנות? עבודה בשת"ף? מה עם עבודה על כישורים חברתיים? כישורי חיים... אמיתיים?...
    יש כל כך הרבה דברים שנראים לי חשובים בהרבה מאוד מונים מ"מתמטיקה 5 יח"ל" שזה מטריף אותי...
    החשיבה הזו היא חשיבה תקו
    עדריאל, (19.09.15)
  • להתחיל הרבה קודם רוב ההשקעה מופנית לתיכונים, כדי שילדים יגיעו לחמש יחידות בתיכון צריך ללמד אותם מתמטיקה הרבה יותר טוב ביסודי !!!!
    קאית, (19.09.15)
לכל התגובות