כל השאלות שנתניהו וכחלון לא טרחו לענות עליהן

ההכרזה על הפחתת המסים היום (ה') מעלה מספר תהיות שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, משה כחלון, צריכים לתת עליהן את הדעת.

האם ההחלטה פזיזה?

אי אפשר שלא לתהות האם החלטה שמבוססת על עודף גבייה של 2.4 מיליארד שקל, אינה פזיזה מדי. ראשית, טרם נגמרה השנה ואין לנו תמונה מלאה על ההכנסות ממסים. שנית, לא בטוח שהעודף שנראה כעת, שמבוסס במידה רבה על הרכישות המסיביות של דירות חדשות בעקבות העלאת מס הרכישה ומספר מהלכים של רשות המסים שהכניסו מאות מיליוני שקלים, אינו בעל אופי חד פעמי. אם באמת זה המצב, יהיה צורך בהעלאת מסים בקרוב, וזה מהלך פוליטי לא קל בכלל.

לא עדיף לבטל את כל מה שקיצצתם?

הפחתת המסים אמורה להקטין את הכנסות המדינה ב-6.4 מיליארד שקל, כאשר רק לפני מספר שבועות החליטה הממשלה על קיצוץ רוחבי של 4.5 מיליארד שקל מתקציבי המשרדים. מערכת המס בישראל, כמו ברוב מדינות המערב, משפרת את מצבם של החלשים, שכן הם משלמים פחות מסים אך מקבלים שירותים מהמדינה. האם בראייה של אי השוויון לא היה נכון יותר לבטל את הקיצוץ ולהגדיל את מסגרת ההוצאה של הממשלה? כך ניתן היה להרחיב תוכניות ממשלתיות כמו צמצום מספר התלמידים בכיתות, רכישת ציוד רפואי מתקדם לפריפריה, השקעה בתשתיות ועוד.

הצפיפות בבתי הספר צילום: מאיר אזולאי

האם כחלון מאמין שהממשלה עוד יכולה לקדם שירותים למען הציבור?

מדוע הפחתת מסים ולא הורדת גרעון?

עודפי ההכנסות יכלו ללכת להקטנת הגרעון. הפחתת מסים היא הקלה מיידית על הציבור, הפחתת הגרעון היא הקלה עתידית על הציבור. כשמפחיתים את הגרעון מפחיתים את תשלומי הריבית ומגדילים את כרית הביטחון של הממשלה למקרה של משבר, שעלול לאלץ את הממשלה להגדיל את הוצאותיה. האם המצב עכשיו מספיק גרוע? האם הביטחון של נתניהו וכחלון לגבי העתיד מספיק גדול?

אם רוצים צמיחה, למה להפחית מע"מ?