$
בארץ

לסטודנטים לכלכלה נמאס מהדיאטה הניאו־ליברלית

סטודנטים מארבע אוניברסיטאות בישראל כבר הצטרפו ל"יוזמת הסטודנטים הבינלאומית לפלורליזם בכלכלה" - תנועה המונה סטודנטים מ־30 מדינות הקוראים לשינוי באקדמיה בעקבות המשבר הכלכלי של 2008. פול קרוגמן ומנואל טרכטנברג כבר תומכים

אורי תובל 07:0406.04.15

"אנחנו עסוקים מבוקר עד ערב במוסדות שאנחנו מנהלים, אבל לא מכירים מספיק טוב את החברה הישראלית ואת הצרכים שלה. תקשיבו לי טוב, אם האקדמיה חפצת חיים, היא חייבת למצוא כיצד היא רלבנטית לחברה כולה". את הדברים האלה אמר בשבוע שעבר פרופ' מנואל טרכטנברג, לשעבר ראש המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), חבר בוועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון, חבר הוועדה על שמו שהוקמה בעקבות המחאה החברתית של 2011, וכיום חבר כנסת טרי.

 

הביקורת של טרכטנברג אינה מפתיעה. בשנים האחרונות, בעיקר לאחר המשבר הפיננסי של 2008, מתגברת הביקורת בעולם על לימודי הכלכלה באקדמיה - שאולי יוצרים אנשי מקצוע שיודעים את חוקי הכלכלה, אך אינם ביקורתיים מספיק כלפי הנחות היסוד שלהם, לא מכירים מספיק את ההקשר האנושי שבו אותם חוקים אמורים לפעול ומנותקים מהשטח. הראשון שהרים את הכפפה היה הכלכלן חתן פרס נובל פול קרוגמן, שכתב במאמר שפרסם ב"ניו יורק טיימס" ב־2009 כי "מקצוע הכלכלה סטה מדרכו מכיוון שהכלכלנים, כקבוצה, טעו לחשוב שאסתטיקה מצופה במשוואות מתמטיות מרשימות למראה היא האמת".

 

אחת התנועות המרכזיות שמנסות לעורר שינוי בלימודי הכלכלה נקראת "יוזמת הסטודנטים הבינלאומית לפלורליזם בכלכלה" - התאגדות של כ־80 קבוצות סטודנטים מכ־30 מדינות בכל רחבי העולם, שבמכתב פתוח שפורס את האידיאולוגיה מאחוריה נכתב כי "צריך לחבר מחדש את המציאות לאולם ההרצאות". ההתאגדות כוללת גם קבוצות סטודנטים מאוניברסיטאות ישראליות. הקבוצה הוותיקה ביותר בארץ החלה לפעול באוניברסיטת חיפה ב־2007 ודעכה עם השנים עד שחידשה את פעילותה בשנה שעברה, ולצדה פועלות כיום קבוצות דומות גם באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות תל־אביב ובן־גוריון.

 

 צילום: גיא אסיאג

 

לומדים רק מודל אחד

 

הקבוצות הישראליות אינן גדולות ומונות גרעין קשה של סטודנטים ספורים, כאשר לפעילויות שלהן מגיעים עוד כמה עשרות. היוזמים מקווים כי מתוך כ־4,000 סטודנטים לכלכלה בארבע האוניברסיטאות שבהן הם פעילים, כ־200 יגיעו ב־6 במאי לכנס הראשון לפלורליזם בלימודי הכלכלה שהם עורכים בסינמטק תל אביב. בכנס צפוי להשתתף פרופ' סטיב קין מאוניברסיטת קינגסטון - מבקר נוקב של הגישה הניאו־קלאסית, המתייחסת בעיקר לתנאים של שוק חופשי בלי שום חסמים.

 

"אני לא חושבת שהאוניברסיטה צריכה לתת לי כלים פרקטיים דווקא, אבל כל הקורסים בתואר מציגים את המציאות דרך עיניים צרות מאוד של מודל אחד, הניאו־קלאסי", אומרת עדן וקנין, סטודנטית לכלכלה בשנה ב' באוניברסיטת תל־אביב הפעילה בקבוצה. "מלמדים איך פירמה עובדת כדי למקסם רווח אבל לא מדברים על פערים חברתיים, על צדק, אי־שוויון, מוסר כלכלי או עוני. אלה דברים שצריכים להיות חלק מהחלטות כלכליות, ולא נוגעים בזה בכלל".

 

עיון בתוכניות הלימודים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל־אביב מלמד שכל קורסי החובה בתואר הראשון בכלכלה עוסקים בתיאוריה ובפרקטיקה המתמטיות של הכלכלה: קורסים בכלכלת מיקרו ובכלכלת מאקרו, יסודות הכלכלה ותורת המחירים, לצד קורסים במתמטיקה, הסתברות ואקונומטריקה (בכל אוניברסיטה החלוקה מעט שונה). סוגיות הקושרות בין כלכלה לחברה והיסטוריה או בחינה של הנחות היסוד הכלכליות כמעט אינן נידונות בתואר הראשון, או נדחקות לקורסי בחירה שרק מעט סטודנטים נחשפים אליהם.

 

עדן וקנין, סטודנטית באונ' ת"א: כל הקורסים מציגים את המציאות דרך עיניים צרות מאוד. לומדים על מקסום רווחים ולא מדברים על פערים חברתיים או מוסר כלכלי" עדן וקנין, סטודנטית באונ' ת"א: כל הקורסים מציגים את המציאות דרך עיניים צרות מאוד. לומדים על מקסום רווחים ולא מדברים על פערים חברתיים או מוסר כלכלי" צילום: עמית שעל

 

לבוגר שגדל על דיאטה לימודית כזאת "יש חוסר היכרות מוחלט עם ההיסטוריה והפילוסופיה של הכלכלה, אין שיח ביקורתי ביחס להנחות הכלכליות, יש חוסר בקיאות בכלכלת ישראל וכמעט אין עיסוק באקטואליה", אומרת וקנין, שמונה את השעות הארוכות שהיא מקדישה למה שסטודנטית אחרת כינתה "חידות היגיון כלכליות" בקורסי המיקרו והמאקרו. וקנין מציינת כי "את הרקע הביקורתי אני מקבלת מקריאת עיתונים כלכליים ומלימודי מדע המדינה, שם מדברים על ההיסטוריה ועל המרכיב האנושי והפוליטי. אך סטודנט שלוקח את השילובים הפופולריים של כלכלה ומינהל עסקים, כלכלה וחשבונאות או כלכלה חד־חוגי בכלל לא נחשף לסוגיות האלו".

 

הטענה המרכזית של הפעילים היא שההתרכזות בצדדים המתמטיים של הכלכלה גורמת לסטודנטים לחשוב שמדובר במדע אובייקטיבי, בעוד לטענתם הלימודים מבססים את האידיאולוגיה הפוליטית של המודל הניאו־קלאסי - שמציב במרכז את התחרות החופשית, מניח שהאדם הוא מכונת חישוב רציונלית, וכך מעצב כלכלה היפר־קפיטליסטית המבוססת על ערכים של אינדיבידואליזם כלכלי. בכלכלה כזאת יש מרוויחים, אבל יש בה גם לא מעט מפסידים.

 

"הסטודנטים לא מבינים שהם לומדים מודל יחיד שיש לו הנחות יסוד ומשמעות פוליטית", אומרת וקנין. "אנחנו לומדים שעות את המודל הניאו־קלאסי וקוראים לזה 'כלכלה אובייקטיבית'. מלמדים אותנו שמעורבות ממשלתית היא פעולה שלילית, שהעלאת שכר מינימום תביא בהכרח לפיטורים ותגרום לעלייה באבטלה. סטודנטים חייבים להיחשף לתפיסות נוספות".

 

יוני בן־בשט, סטודנט באונ' חיפה: לא מכשירים את השטח שיהיה יצירתי. הבוגרים נכנסים למשרדי האוצר והכלכלה אחרי שחונכו על פרדיגמה אחת בלבד" יוני בן־בשט, סטודנט באונ' חיפה: לא מכשירים את השטח שיהיה יצירתי. הבוגרים נכנסים למשרדי האוצר והכלכלה אחרי שחונכו על פרדיגמה אחת בלבד" צילום: עמית שעל

 

מזהים ערכים קפיטליסטיים

 

"התואר לא עוסק בתיאוריות כלכליות ואין בו פלורליזם", אומר יוני בן־בשט, סטודנט לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת חיפה. "לומדים בעיקר את המודל הניאו־קלאסי ולידו מעט את המודל הקיינסיאני (מודל התומך בהתערבות ממשלתית בשוק החופשי במקרים מסוימים - א"ת) - יש ביניהם ויכוח, אך שניהם מסכימים על הנחות היסוד". בנוסף, מדגיש בן־בשט, "אין הקשר למודלים המתמטיים שלומדים. בכל התואר כמעט לא קוראים מאמרים ותיאוריה כלכלית, גם לא של הוגים קפיטליסטיים".

 

לחיזוק עמדתן ביצעו וקנין והסטודנטית תמר לוי־בונה בישראל סקר שניסחה קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, אשר בדק את העמדות הסמויות המועברות לסטודנטים בלימודים. על הסקר ענו 380 סטודנטים בשנים ב'–ג' ולתואר שני באוניברסיטאות בתל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. 64% מהנשאלים אמרו שהתואר מתאפיין בערכים קפיטליסטיים, לעומת 17% שענו שבערכים סוציאליסטיים. 77% אמרו כי המונח תחרות משוכללת מוצג באור חיובי, אך רק 21% אמרו שהמונח התערבות ממשלתית מוצג באור חיובי. 67% אמרו שמקסום רווח אישי מוצג באור חיובי, לעומת 14% שאמרו זאת על "שכר מינימום".

 

"אנחנו לא מכשירים את השטח שיהיה יצירתי", מזהיר בן־בשט. "בוגרי החוגים נכנסים למשרדי האוצר והכלכלה, ומתמודדים עם כל הקשיים והדילמות אחרי שחונכו על פרדיגמה אחת, מבלי להבין את ההקשר שלה ומבלי שלמדו למשל על המחאה החברתית או המשבר של 2008. אנחנו רואים שהצמיחה והעושר לא מחלחלים למטה ושיש פערים גדולים - אבל כשאתה מחנך לפרדיגמה אחת זה מה שאתה מקבל".

 

בן־בשט מספר כי באוניברסיטת חיפה נרשמה היענות מסוימת מצד סגל החוג לכלכלה לנסות ולעשות שינוי במבנה התואר, אולם הוא וחבריו מסכימים כי הקושי האמיתי הוא לבסס את האלטרנטיבה. קבוצות סטודנטים בחו"ל ניסו ליצור קורסים אחרים וקבוצה בצרפת אף הציעה מבנה שונה לתואר, שבו על כל 12 שעות כלכלה מתמטית לומדים 10 שעות של פילוסופיה ומדעי החברה.

 

"אני נחשף לתיאוריות פוסט־קיינסיאניות בעקבות הקשר שלנו עם קבוצות בחו"ל, אבל אין לנו הפנאי למצוא את האלטרנטיבה. הלימודים תחרותיים, אנחנו רוצים להצטיין בתואר, יש עבודות ומבחנים", ממשיך בן־בשט.

 

לוי־בונה, דוברת הקבוצה וסטודנטית באוניברסיטת תל־אביב, מסכימה שהם לא מציעים אלטרנטיבה סדורה אך מדגישה כי המטרה היא פלורליזם. "כרגע היחס הוא 55 שעות חובה של כלכלה מתמטית ואפס שעות חובה של היסטוריה כלכלית, תיאוריות כלכליות, או עיסוק בהשלכות החברתיות של הכלכלה. אנחנו בסך הכל שואפים לקורס חובה של שעתיים בהיסטוריה הכלכלית של ישראל, או קורס שיעסוק באי־השוויון במקום במקסום רווחים". אולם היא מציגה קושי נוסף ביצירת אלטרנטיבה: לדבריה, ראשי החוג אמרו להם בעבר כי אין בכלל מי שילמד היסטוריה כלכלית או תפיסות כלכליות אלטרנטיביות. כך נראה ענף אקדמי שחי על דיאטה ספציפית.

 

ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג: לימודי הכלכלה חייבים לעבור שינוי מז'ורי. בגלל העוצמה של הכלים המתמטיים שוכחים שיש גם מעגל ערכי" ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג: לימודי הכלכלה חייבים לעבור שינוי מז'ורי. בגלל העוצמה של הכלים המתמטיים שוכחים שיש גם מעגל ערכי" צילום: אוראל כהן

 

המרצים חלוקים בדעתם

 

מי שפחות מתרגש מהביקורת כלפי הדיסציפלינה הכלכלית הוא פרופ' עומר מואב מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ואוניברסיטת וורוויק, אחד החוקרים והמרצים הבולטים בארץ בתחום הכלכלה ומי שהיה בעבר יועצו של שר האוצר יובל שטייניץ. "כלכלה היא מקצוע קשה ומסובך, ולעתים לסטודנטים יש ציפיות שנובעות מחוסר הבנה של מה זה מדע הכלכלה", הוא אומר. "הכלכלה היא מדע פוזיטיבי ולא נורמטיבי. אנחנו מתארים את המציאות ולא מה צריך לעשות במציאות. אם מישהו הולך לסופרמרקט ושואל את עצמו מהיכן השפע על המדפים - את זה אנחנו מנסים להסביר. אנחנו לא מלמדים קפיטליזם או סוציאליזם, אלא נותנים לסטודנטים כלים שאיתם יוכלו לנתח כיצד הכלכלה עובדת בתנאים נתונים, וזאת משימה מסובכת מאוד. לעתים הסטודנטים מצפים למשהו אחר".

 

מואב מציין כי מחקרים לימדו שאת לימודי הכלכלה בוחרים מראש סטודנטים בעלי תפיסות יותר קפיטליסטיות, ומסביר שלכך נוספת העמקת ההבנה תוך כדי הלימודים. "זה לא שטיפת מוח. כלכלה היא מדע אמפירי שחוקר את המציאות, וכשסטודנט רואה את הקשר המוכח בין מיסוי לצמיחה, הוא מבין איך שוק חופשי עובד".

 

לדבריו, לימודי הכלכלה לתואר ראשון מעניקים את התשתית ההכרחית "כמו חשבון אינפיניטיסימלי במתמטיקה", ומי שרוצה ללמוד על כלכלה מודרנית או כיצד עובד השוק הישראלי - ייתכן שיצטרך ללמוד זאת במקום אחר או בשלב מתקדם יותר בלימודים.

 

פרופ' עומר מואב, המרכז הבינתחומי: לסטודנטים יש לעתים ציפיות שנובעות מחוסר הבנה. הכלכלה היא מדע שמתאר את המציאות ולא מה צריך לעשות בה" פרופ' עומר מואב, המרכז הבינתחומי: לסטודנטים יש לעתים ציפיות שנובעות מחוסר הבנה. הכלכלה היא מדע שמתאר את המציאות ולא מה צריך לעשות בה" צילום: בשמת איבי

 

מואב גם סבור שחלק מהביקורת נובע מחוסר הבנה של המושגים הכלכליים. "תמיד אומרים עלינו, הכלכלנים, שאנחנו מעדיפים את היעילות על הרווחה. אבל ההגדרה המדעית של יעילות היא מצב שאי אפשר לשפר את רווחתו של אדם מבלי לפגוע ברווחתו של אחר". גם את הטענה של הסטודנטים, כאילו למדו שמעורבות ממשלתית היא "נטל עודף", הוא מסביר בחוסר הבנה של המושג.

 

והאם הלימודים הרזים האלה, שאין בהם מקום להרחבה מעבר לתשתית, מספיקים ליצור את הפקידות המקצועית והפיננסית שתקבל החלטות על חיינו? "תמיד מוטב שילמדו יותר, ושלכל אדם במשרד האוצר תהיה הכשרה כמה שיותר רחבה. אבל לימודי כלכלה לא יוצרים בוגר אחיד, והדבר גם נחקר. מלימודי הכלכלה יוצא מגוון אדיר של בוגרים".

 

לקביעה זאת מסכים גם ח"כ טרכטנברג, אולם בניגוד לפרופ' מואב הוא סבור שהמצב הנוכחי אינו טוב. "לימודי הכלכלה חייבים לעבור שינוי מז'ורי", אומר מי שלימד שנים ארוכות באוניברסיטת תל־אביב. לדברי טרכטנברג, השינוי ההיסטורי במדע הכלכלה במחצית השנייה של המאה ה־20 היה שגם הצד התיאורטי וגם הצד האמפירי הפכו למתמטיים מאוד. "הכלים המתמטיים חזקים מאוד והכלכלה נשבתה בקסמיהם. אך בגלל העוצמה של הכלים המתמטיים, שוכחים שיש מעגל נסתר נורמטיבי, ערכי. נוצרת תחושה כאילו זה מדע אובייקטיבי".

 

לדבריו, לו היה באוניברסיטה היה עושה כמה שינויים בתוכנית הלימודים, והראשון הוא להכניס את הממד ההיסטורי. "כיום מלמדים את הכלכלה באופן א־היסטורי, כאילו היא היתה נכונה תמיד בלי קשר לנסיבות. אך להיסטוריה יש משמעות אדירה. פעם היו מלמדים את זה וזה דעך". שנית, היה מכניס את הממד הנורמטיבי. "המידול המתמטי נשען על כך שהאדם הוא הומו־אקונומיקוס. אם הוא צרכן, הוא מכונת חישוב רציונלית שבוחנת את התועלת האישית, אתה מזין מחירים, הכנסה ומשתנים אחרים, ולפי זה נקבעת כל ההתנהגות. ואם הוא פירמה, הוא מכונת חישוב למקסום רווחים. אבל העבודות של דניאל כהנמן, עמוס טברסקי ואחרים הוכיחו שזה לא המצב, יש גם השפעות פסיכולוגיות ואחרות".

 

ולכך מוסיף טרכטנברג את האספקט המוסרי. "המשבר גרם לזעזוע, כי למרות כל המחקר והמדע לא חזו אותו ולא את פעילות הענף הפיננסי, שהיה מלא בבוגרי כלכלה. אך אני חייב להגיד שהזעזוע לא מספיק עמוק. עדיין לא נולדה פרדיגמה חדשה".

 

אולם טרכטנברג מצביע על כמה ניצנים שמהם יוכל לשאוב פורום הסטודנטים את תחילת האלטרנטיבה ללימודים הנוכחיים. הראשון הוא ספרו של תומאס פיקטי, שיצא לאור בשנה שעברה והפך בתוך זמן קצר לאבן יסוד בהבנת הכלכלה המודרנית. פיקטי טען על סמך מחקר אמפירי, שהכלכלה מובילה מעצם חוקיה לאי־שוויון הולך וגדל, שמוביל לחוסר יציבות חברתי. בנוסף הוא מונה את הגישה המוסדית - שבודקת כיצד מוסדות מאפשרים או מונעים שינוי כלכלי - ואת גישת ההתפתחות שמחליפה את פרדיגמת הצמיחה, ותוהה אם מדינות בכלל יכולות לפתח כלכלה.

 

ובכל מקרה, אומר טרכטנברג, כשהוא חוזר לדברים שאמר בכנס המל"ג והפעם מפנה אותם לבוגרים שהופכים למקבלי החלטות, "צריך להיחשף למציאות הרחבה. יש אשליה שאלה שעוסקים בנתונים נחשפים לאמת, אבל יש פנים רבות למציאות וחלק ניכר ממנה צריך לראות בעיניים. אי אפשר לראות אותה בנתונים".

 

סייע בהכנת הכתבה: רן אברמסון

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x