התאחדות התעשיינים סוערת: ניסיון ראשון להדיח נשיא מכהן

בסוף השנה ייערכו הבחירות להתאחדות התעשיינים, אשר נשיאה צביקה אורן עומד גם בראש לשכת התיאום של הארגונים העסקיים ובעצם משמש כראש של כלל ארגוני המעסיקים בארץ. הנשיא המכהן אורן ניצב בפני אפשרות של הדחה דה־פקטו לאחר קדנציה אחת בלבד. האיש שמאיים על כיסאו הוא דווקא קודמו בתפקיד - התעשיין שרגא ברוש, שיגיש את מועמדותו השבוע. אם אורן יפסיד בבחירות וברוש ינצח, זו תהיה לא רק הפעם הראשונה שבה נשיא מכהן לא ממשיך לקדנציה שנייה, זו תהיה גם הפעם הראשונה שבה נשיא לשעבר חוזר לקדנציה שלישית.

אורן רואה בחזרתו של ברוש ניסיון הדחה לכל דבר. ברוש מצדו מספר על פניות של מאות תעשיינים בתחנונים שיחזור. "הופעל עליי לחץ גדול לחזור במשך חודשים", הוא מספר. "אני בפירוש לא רואה בזה ניסיון הדחה. זה לא שמעיפים את צביקה באמצע הקדנציה. המצב של התעשייה קשה. התעשיינים מרגישים שבשנים האחרונות ההשפעה שלנו הולכת ונעלמת. מאות תעשיינים קראו לי להתגייס ל'מילואים'".

ברוש כבר השיג כמעט 300 חתימות על הגשת מועמדות; לפי התקנון נדרשות ממועמד רק 50 חתימות. לדבריו, "לא פשוט לחתום את שמך לטובת מועמד אחר מול נשיא מכהן. הרבה מתקשרים אליי ואומרים לי 'שרגא, עזוב. אני לא חותם אבל אני תומך בך'".

אורן ממש לא אהב את המהלך. "שרגא אומר שאנשים באים אליו, אך הוא מתקשר מהבוקר עד הלילה, שולח לכולם מיילים, מטריד את כולם, עושה הצגה שאנשים מחזרים אחריו", הוא אומר. "זה פשוט לא נכון. הוא משקיע הרבה כדי לגרום לאנשים לתמוך בו".

אורן אינו מכחיש שהמצב של התעשייה בארץ לא טוב. "יש בעיות קשות בתעשייה הישראלית, אבל לא אני יצרתי אותן בשלוש השנים האחרונות". לגרסת אורן, כל הסיפור מאחורי ניסיון ההדחה הזה נובע משני גורמים: האגו של שרגא ותהליכי הארגון מחדש שנקט בהתאחדות. "את שרגא לא מעניין דבר חוץ משרגא. הוא חייב להיות בכותרות, והאגו שלו מנצח אותו. אם הוא היה מצליח להיכנס לפוליטיקה הוא לא היה בא בצו 8. פשוט אין לו סידור עבודה טוב יותר. במקביל אני עשיתי שורה של מהלכים בהתאחדות, והרבה אנשים נפגעו מזה. ההוא — לא הסכמתי שימשיך להיות בוועדה; וזה — לא הסכמתי להשאיר קרוב שלו. אם כולם היו מסכימים איתי, סימן שלא עשיתי כלום".

קמפיין ודילים פוליטיים

העובדה שכמה מאות תעשיינים כבר חתמו על מועמדות ברוש אינה דבר של מה בכך. עם זאת, גם אורן לא פראייר. ברגע שהבין שעומדים לנסות להדיחו החל בסיורים במפעלים הגדולים בארץ בתקווה לבנות קואליציות משלו. חברה אחת שאורן כנראה לא צריך לשכנע היא כיל, שם עוד כועסים על ברוש משום ש"מכר אותם" ב־2011 בתיקון החוק לעידוד השקעות הון, שהחריג אותם מהטבות החוק. "ישבתי מול כיל אז", מספר ברוש. "אמרתי 'לא מוצא חן בעיניכם, שלא ימצא חן, תכעסו עליי. מה לעשות? ל־95% מהתעשייה התיקון הזה עוזר'". אורן וההתאחדות בראשו, לעומת זאת, תמכו בכיל בקדנציה. ההתאחדות עומדת לצדה נגד מסקנות ועדת ששינסקי 2.

מלבד כיל במחנה אורן מתהדרים בכל השמות הגדולים, ובהם שלום זיידלר (ויסוצקי), גדי לסין (שטראוס) ורוני קוברובסקי (החברה המרכזית למשקאות). התעשיינים מדברים על דיל פוליטי שאורן עשה כדי למשוך אותו אליו, ועדיין לא ברור למי תמיכתו מובטחת.

לצדו של ברוש עומדים אורי יהודאי (פרוטרום), גלעד זילברברג (מאיר את בייגל) ואחרים. בניגוד לאורן, הקואליציה של ברוש מורכבת בעיקר ממפעלים קטנים ובינוניים. הגודל לא משחק תפקיד באסיפה הכללית שנערכות בה הבחירות; שם לכל תעשיין יש קול אחד.

צביקה אורן, נשיא התאחדות התעשיינים צילום: אוראל כהן

חלק מהתעשיינים רואים גם בהצגת המועמדים לפרס ישראל חלק מהמאבק הפוליטי של אורן. מועמדותם של שלושה תעשיינים הוגשה השנה לפרס ישראל — מוזי ורטהיים, מיקי שטראוס ואלי פישר. ברוש: "זאת עוד דוגמה להתנהלות הרופסת של ההתאחדות. מגיע לשלושתם פרס ישראל, אך במקום להתייצב אחרי מועמד אחד ולהטיל את כל כובד משקלה, בחרה ההתאחדות ללכת בין הטיפות ולהציג שלושה מועמדים". אורן מתגונן: "אני לא מחליט מי יקבל את הפרס. כל מי שרוצה יכול לגשת".

סוגיה נוספת היא החיבור של ההתאחדות עם מפלגת יש עתיד והניתוק שלה מהבית היהודי. "ההתאחדות שמה את כל הז'יטונים שלה על לפיד", אומר בכיר באחת התעשיות. כשברוש נשאל על החיבור ליש עתיד הוא מתעצבן. "ההתאחדות לא צריכה להמר על מפלגה". אורן לא מבין את הביקורת: "אני לא במפלגה הזאת. מה הקשר ביני לבין יש עתיד?".

אתה לא יכול להכחיש שההתאחדות ניצבת לצד לפיד.

"בדברים מסוימים הייתי נגדו".

למרות זאת, אורן מודה ביחסים הטובים שלו עם שר האוצר ועם ראש הממשלה. "יש לי דלת פתוחה, ואף אחד לא מקבל החלטות על הכלכלה הישראלית בלי להתייעץ איתי. אני צריך להיות בעד התעשיינים, לא נגד הממשלה. אז אני חבר של שר האוצר, מה קרה?".

מול החיבור החם בין ההתאחדות ללפיד נרשם הקרע דווקא עם שר הכלכלה. הדבר הראשון שבנט עשה כשנכנס לתפקיד היה לשנות את שם המשרד ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה למשרד הכלכלה, ש"התעשייה" כלל לא נזכרת בו. משם היחסים רק הלכו והידרדרו: בנט סירב לעזור למפעל נגב טקסטיל וביקש להוריד מכסים ותקינה כדי לעודד יבוא. בין התעשיינים למשרד נוצר עימות מכוער, ובתגובה החל בנט לעקוף את ההתאחדות ולעבוד עם התעשיינים במישרין. כשמעמדה של ההתאחדות במשרד יורד, מעמד איגוד לשכות המסחר עולה. בנט רוצה להראות שהוא פועל למען המגזר העסקי.

בסביבת ברוש ראו בניתוק הזה את אחת הסיבות שההתאחדות איבדה ממעמדה. "מי שצועק הכי הרבה נגד בנט זה שרגא", אומר אורן. "הוא הלוחם הכי גדול בבנט בהתאחדות התעשיינים".

שיתוף פעולה עם ההסתדרות

בתקופת ברוש נרשמה ברית אסטרטגית בין ההתאחדות לבין ההסתדרות. "היה שיתוף פעולה אדיר ביני לבין עיני", מסביר ברוש. "לא משום שאני והוא גדלנו באותו השכונה, אלא כי שנינו מבינים שכשהמשק צומח אפשר לשלם משכורות גבוהות יותר לעובדים; כשהוא בירידה, מצטמצמות משרות. הוא גיבה אותי ואני אותו". בין השניים נרקמו יחסי חברות, ולאחרונה אף נודע שהם פתחו חברה משותפת לשיווק גז טבעי. ואולם, כשאורן נכנס לתפקיד נוצר נתק. רק לאחר שניסנקורן נכנס לתפקיד שני הגופים חזרו לפעול יחדיו.

"ביני ובין עיני היו חילוקי דעות", אומר אורן. "הוא חשב שההסתדרות והמעסיקים צריכים להסכים על כל דבר ולבוא לממשלה מתואמים; אני חשבתי שלא. הרי למה שהממשלה תסכים לבוא לשולחן עגול כשהיא יודעת שההסתדרות והמעסיקים תמיד מסכימים ביניהם נגדה כמו שני בריונים?".

שיתוף פעולה אחד של שני הגופים — ההסתדרות וההתאחדות — גרר אחריו לא מעט ביקורת על אורן מקרב הארגון. ההסתדרות ולשכת התיאום של הארגונים העסקיים חתמו על הסכם קיבוצי להעסקת בעלי מוגבלויות, וזה זכה לצו הרחבה של בנט וקומם על אורן לא מעט תעשיינים. אורן לא התייעץ עם התעשיינים ואישר את הדברים בדיעבד.

ברוש רואה בהסכם הזה טעות: "זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. כל מפעל שלא יעסיק 3% עובר על החוק".

"ניסנקורן פנה אליי והחלטתי להגיב מהר", מסביר אורן. "אם לא הייתי מסכים, הוא היה עושה את ההסכם מול הממשלה, ואז היו מרחיבים את זה עליי. נכון שלא פעלתי בדרך מסודרת, אבל הייתי צריך לפעול מהר. בסופו של דבר כולם הסכימו. אפילו שרגא בירך אותי".