$
בארץ

על רקע מסקנות ששינסקי: ההכרעה בנוגע לתמלוגי העבר של כיל - היום בצהריים

יממה לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי, יינתן היום פסק הבוררות בין כיל והמדינה, שהאשימה את החברה בהשתמטות מתשלום מלוא התמלוגים במשך שנים, ותבעה ממנה 291 מיליון דולר

משה גורלי 07:1119.05.14
דו"ח ששינסקי 2 שוחרר יממה לפני פסק הבוררות שיינתן היום בצהריים, ועוסק בשאלת התמלוגים על מוצרי ההמשך של כיל, כמו ברום שרוב תוצרתו מיועדת לתרכובות. הבוררות בין מדינת ישראל לבין מפעלי ים המלח (חברה־בת של כיל) מתנהלת כבר מ־2011, לאחר שהמדינה האשימה את כיל בהשתמטות מתשלום מלוא התמלוגים במשך שנים, ותבעה ממנה 291 מיליון דולר.

ההערכה המקורית היתה כי ועדת ששינסקי 2 תמתין עם פרסום ההמלצות עד לאחר מתן פסק הבוררות, אולם בסופו של דבר ההמלצות הן שפורסמו ראשונות. עם זאת, בין ההחלטה השיפוטית שתתפרסם היום לבין מסקנות ששינסקי 2 אין בהכרח סתירה, מפני שהבוררות צופה פני עבר וששינסקי 2 צופה פני עתיד.

 

מפעל של כיל בים המלח מפעל של כיל בים המלח

 

ב־2011 תבעה המדינה באמצעות עורכי הדין גיל אוריון ועודד רביבו מחברת מפעלי ים המלח (חברה־בת של כיל) 291 מיליון דולר. העילה: השתמטות של שנים מתשלום מלוא התמלוגים למדינה. את כיל מייצגים עורכי הדין עדי קפלן ואלון גלילי. הבוררות החלה לאחר שהמדינה כבר העלתה את שיעור התמלוגים שהיא גובה מכיל מ־5% ל־10% על כריית אשלג בים המלח. העלאה זו נעשתה כחלק מהסכם רחב יותר שלפיו תממן כיל בשנים הבאות את עיקר פרויקט קציר המלח, שנועד להפסיק את עליית המפלס שמסכנת את המלונות באזור, ושעלותו כ־4 מיליארד שקל. הסיפור החל מעובד מדינה ערני, דן ג'ונה, סגן חשב משרד התמ"ת.

 

מתישהו באמצע 2002 הבחין ג'ונה בסעיף תקציבי "שמעולם לא שמתי אליו לב בעבר ושכותרתו 'הכנסות מאוצרות טבע'. ניסיתי לברר מי אחראי עליו. בירור שערכתי במשרד גילה שאין כזה" (מתוך תצהירו של ג'ונה). ג'ונה החליט לחקור וגייס מומחים לכימיה ורואי חשבון. לאחר שהפניות שלו למפעלי ים המלח לקבל מידע שיפצח את שיטת חישוב התמלוגים לא נענו, הגיעו משרדי התמ"ת והאוצר למסקנה כי מי"ה (מפעלי ים המלח) אינה משלמת את מלוא התמלוגים. ובפרט, אינה משלמת תמלוגים על תרכובות. נציגי מי"ה הגיבו לתביעת המדינה: "שיטת החישוב עקבית ואחידה מאז בא הזיכיון לעולם. היא היתה והנה ידועה ומוסכמת, בייחוד על הממשלה, שלמעשה עיצבה את השיטה. כתב התביעה של המדינה פופוליסטי ומצייר תמונה מעוותת. הוא מכתים בכוונת מכוון את כיל ואת החברות־הבנות, 'כועס' שהרוויחה כסף ומבטא את כעסו בצורה שאינה יאה למדינה".

 

חוק זיכיון ים המלח משנת 1961 קובע שתמורת הזיכיון לניצול אוצרות הטבע שבים המלח, על מפעלי ים המלח לשלם למדינה תמלוגים משוויין של שתי קבוצות מוצרים: חומרי הגלם ומוצרי ההמשך. חומרי הגלם מופקים מים המלח (אשלג, ברום ומגנזיום) ומוצרי ההמשך הם מוצרים המורכבים מחומרי הגלם ומחומרים שאינם מים המלח, למשל תרכובות ברום. התביעה הוגשה לאחר שהתברר למדינה ששנים שילמה מי"ה תמלוגים רק על חומרי הגלם אך לא על התרכובות ומוצרי ההמשך.

 

המדינה ביקשה להוכיח בבוררות כי בכיל ידעו כי קיים "סיכון" שהחברה חייבת בתשלום התמלוגים על מוצרי ההמשך. למשל, באמצעות דברי יו"ר הדירקטוריון ויקטור מדינה בישיבת דירקטוריון כיל שבו נידונו התמלוגים עבור מוצר המשך, המגנזיום המתכתי: "יש בחוק הזיכיון שני סעיפים. לפי סעיף אחד התמלוגים נקבעו לפי עמדתנו, אולם אם הקביעה תיקבע לפי הסעיף השני, ייקבעו התמלוגים לפי שווי המגנזיום המתכתי. הנושא כל כך מהותי, שאי אפשר להשאירו עם סיכון שמא ירצו להפעיל את הסעיף השני (התמלוגים על מוצר ההמשך — המגנזיום המתכתי — מ"ג)". כלומר שבכירי כיל דיברו על ה"סיכון" שעמדתם לא תתקבל, והם יחויבו בתמלוגים על תרכובות "לפי הסעיף השני". ובכל זאת כיל בחרה לא ללבן את הסוגיה עם המדינה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x