מה באמת הכסף שלנו עשה השנה?

ראש אגף התקציבים אמיר לוי משלים בימים אלה את תוכנית הפעולה של האגף שלו לתקציב המדינה לשנת 2015. בתוך חודש, אחרי שישלים את התוכנית, יתחיל אגף התקציבים את העבודה האינטנסיבית על בניית תקציב המדינה.

זה אומר בעיקר להתחיל בתחרות הורדות הידיים השנתית מול משרדי הממשלה - מה אתם צריכים, למה כל כך הרבה, קחו פחות. בתוך חודשיים בערך יגבש משרד האוצר את התחזיות שלו לשנה הבאה, שמהן הוא יגזור את המסגרות התקציביות, יקבל את אישורו והערותיו של שר האוצר, משם ילך לקבל את אישורו והערותיו של ראש הממשלה, עד להנחת התקציב כולו על שולחן הממשלה באוגוסט. אחרי שיריית הפתיחה תישמע, לאף אחד לא יהיו הנכונות או היכולת לעצור את המירוץ הזה בשביל לחשוב אם צריך לשנות משהו בשיטה. לכן הימים האלה הם הימים הקריטיים אם הציבור רוצה לראות שינוי במוצר הסופי.

לוי מעוניין לשנות. הוא לא רוצה לעשות מהפכות, אבל מצהיר שהוא מעוניין לקחת את אגף התקציבים ולהצעיד אותו מימי תוכנית הייצוב של 1985 אל ימינו. עד כה הרצון הזה שלו בא לידי ביטוי בצהרת כוונות על כך שחוק ההסדרים צפוי להיות מידתי ולא מנופח, וכן בהודעה על כך שמשרד האוצר יפרסם מדי שבוע את הכספים שהוא מבקש מוועדת הכספים להעביר ממקום למקום בתוך התקציב. הנה שלוש הצעות לראש האגף לשינויים שהוא יכול להוביל בספר התקציב, שייתנו לציבור את התחושה שמישהו בממשלה מעוניין להראות לו מה עושים עם המסים שהוא משלם.

1. לחשוף את תחזיות הצמיחה וההכנסות

הצעד החשוב מכל הוא להגביר את השקיפות של תחזיות משרד האוצר לשנה הבאה. כיום התהליך הזה עובד באפלה מוחלטת, בלי שאף אחד יודע למה ואיך נבחרו המספרים שנבחרו בסופו של דבר, אם מישהו התנגד להם ולמה, האם מישהו כופף למתנגדים את היד, ומי בדיוק זה היה.

למה זה בכלל חשוב? מפני שהתחזיות של משרד האוצר - לגבי קצב הצמיחה של המשק ולגבי גובה ההכנסות של המדינה ממסים - משפיעות על כל אחד ואחת מאיתנו, ובעיקר על הכיס שלנו.

אם תחזית ההכנסות ממסים של האוצר אופטימית מדי, ובסוף השנה יתברר כי הגירעון הממשלתי גבוה מדי, הממשלה תשלח לנו יד עמוק לכיס, בדרך כלל על ידי העלאה חפוזה של המע"מ או המס על הדלק. זו ההזדמנות של לוי ליישר קו עם חלק מהמדינות המפותחות, ולכלול בספר התקציב בפירוט רב את התחזיות השונות שהציגו גורמים שונים בעת גיבוש התחזית הרשמית של משרד האוצר.

אמיר לוי. לשנות לפני שמתחיל הקרב על התקציב

אם המידע הזה ייכלל בספר התקציב הוא יאפשר לציבור לבדוק את מידת המקצועיות של משרד האוצר ולהשאיר עין פקוחה על ניהול התקציב במהלך השנה - כדי שלא נגיע לסוף השנה עם גירעון תקציבי כפול מהמתוכנן, כפי שהיה ב־2012.

2. לאפשר לציבור גישה לחלוקת התקציב

אם מישהו יפתח היום את תקציב המדינה הוא יגלה כי לשאלות בסיסיות רבות הוא לא מסוגל לקבל כמעט שום מענה. למשל, איזה חלק מתקציב המדינה מוקדש לשכר? עיון קפדני בספר התקציב מגלה שמי שמחפש תשובה לשאלה הזו מוכרח לחבר כל מיני מספרים, וגם זה ייתן לו רק תשובה קרובה למציאות, ורק ברמה כוללת.

אי אפשר לדעת, למשל, כמה כסף משלמת הממשלה בסך הכל על חשבונות חשמל. או ארנונה. או על תשלומי פנסיה לעובדי המדינה - הנתונים שמופיעים על כך בספר התקציב רחוקים מלהיות מלאים.

יעשה טוב הממונה על התקציבים אם יציג את התקציב לציבור גם בדרכים האלה, או יעמיד לרשות הציבור מערכת מידע ממוחשבת שכוללת את כל נתוני התקציב. אחרי הכל, זה כסף ציבורי שהגיע מכיסו של הציבור, ומגיע לו לדעת להיכן הוא מגיע ומה עושים איתו.

3. להציב יעדים ברורים ולדווח על ההתקדמות

ולבסוף, הממונה על התקציבים יכול לכלול בספר התקציב - כמו גם בדיווחים החודשיים שמשרד האוצר מפרסם על אופן ביצוע התקציב במהלך השנה, כלומר כמה כסף יצא מהקופה וכמה נכנס אליה - יעדים ברורים להשגה לכל תוכנית ותוכנית שהמדינה מתקצבת.

למשל, אם משרד החינוך השקיע בשנה שעברה 165 מיליון שקל מכספי משלם המסים בתוכנית שנקראת "התאמת מערכת החינוך למאה ה־21", שיתכבד ויציג בדיוק את היעדים שהוא מצפה להשיג באמצעות הכסף הזה. גם אם זה נשמע כמו עבודה שלא ניתנת לביצוע, יש לא מעט מדינות שמציגות את הפירוט הזה בספר התקציב ובדיווחים החודשיים השוטפים. נכון שיש גם הרבה מדינות שלא, אבל מוטב שנהיה בחברת האריות מאשר בחברת השועלים.