ביהמ"ש העליון יכריע?
שאלת חובת הגילוי במקרה הזה היא שאלה כבדה, וראוי שתוכרע על ידי הערכאה הגבוהה ביותר
יממה לפני שפרסם את החלטתו בעניין העברת השליטה באי.די.בי, לפני שלושה שבועות, קבע השופט איתן אורנשטיין כי הדו"ח על מקורותיו הכספיים של מוטי בן־משה ומבנה האחזקה באקסטרה הולדינג יישאר חסוי. הדו"ח נותר חסוי עד היום אף שבן־משה הצהיר לא פעם כי אינו מסתיר דבר וכי אינו מתנגד לפרסום הדו"ח, כל עוד לא יתפרסמו סודות מסחריים שעלולים לפגוע בקבוצת אקסטרה.
תגובת הקבוצה לבית המשפט שהתבקש לפרסם את הדו"ח מציגה תמונה שונה, ואקסטרה הולדינג מונה בה שורה של סעיפים, שלטענתה, פרסומם יפגע הן בצנעת הפרט והן בסודות המסחריים שלה. לא ברור כמה נספחים כולל הדו"ח, אבל מבין 18 הראשונים מבקשת אקסטרה להשאיר 11 חסויים. בנוסף מבקשת הקבוצה להשאיר חלק משמעותי מהדו"ח, שמשתרע על פני 31 עמודים, חסוי, ולמחוק מהדו"ח, אם יפורסם, עמוד הכולל את מבנה הבעלות המלאה בה.
אבל אם בן־משה, כטענתו, הנו בעל השליטה היחיד באקסטרה, מדוע הוא מבקש להסתיר את מבנה הנאמנות? טל רבינא, יועץ התקשורת של בן־משה, מביא לדוגמה את נושא המוטבים שאליהם יעברו מניותיו של בן־משה בקבוצה במקרה שהאחרון לא יוכל להחזיק בהן, וטוען: "זה לא רלבנטי".
שאלת חובת הגילוי במקרה הזה היא שאלה כבדה. האם יש מקום לחייב את בן־משה לבצע את הגילוי עוד לפני סגירת העסקה, אף על פי שאינו מחויב בכך לפי דיני רשות ני"ע, או להמתין לרגע שיהיה בעל שליטה בחברה ציבורית? אורנשטיין עשה מהלך גדול עד עתה בדיונים בסוגיית אי.די.בי, אבל ייתכן שלנושא הגילוי נדרשת ערכאה גבוהה יותר, של יותר משופט אחד, ואין מנוס מהגעה לבית המשפט העליון.
