"אף רופא לא ירגיש רע אם הוא ישתכר רק 60 אלף שקל בחודש"
המשנה לממונה על התקציבים האחראי על תחום הבריאות, משה בר סימן טוב, חושב שאם עוד כסף יוזרם למערכת רובו ילך לשכר הרופאים, מה שלא יתרום להעלאת רמת הבריאות במערכת. בראיון לכלכליסט הוא מצהיר: אנו נגביל את המערכת הפרטית
משה בר סימן טוב, המשנה לממונה על התקציבים והאיש שאחראי מטעם משרד האוצר על תקצוב מערכת הבריאות (וגם מערכת החינוך והביטוח הלאומי), הוא איש שממעט להתראיין.
הוא יודע שכל מילה שהוא יוציא מפיו עלולה להצית מהומה שלמה במערכת הבריאות. ובכל זאת רגע לפני שוועדת גרמן, שבוחנת את הדרכים לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית שבה הוא חבר, מגבשת את המלצותיה, בר סימן טוב מסכים לשבור שתיקה.
כשאנחנו שואלים אותו אם בסופה של הוועדה תהיה המלצה לאשר לבתי החולים הציבוריים להפעיל רפואה פרטית (כלומר שר"פ), בר סימן טוב מספק תשובה שמתחילה דיפלומטית, אבל מסתיימת בסימון המטרה: "בעיני חלק מהאנשים השר"פ הוא הפתרון לבעיה. צריך לשאול על איזו בעיה הוא מנסה לענות, והאם יש אלטרנטיבות לפתרון הזה? האתוס שלנו באגף תקציבים הוא שיש לנו מערכת טובה אבל צריך לעבוד קשה כדי לשמור על האיכות שלה. יש גורמים שמערערים את היציבות של המערכת ומסכנים את עתידה".
לאילו גורמים אתה מתכוון?
"בשנים האחרונות רואים שלושה מנועים פרטיים שתפסו תאוצה. הצמיחה של בתי החולים הפרטיים, הרחבת הביטוחים המשלימים והביטוחים הפרטיים. חברות הביטוח פנו לשוק חברות הבריאות וזה יצר תשתית פיזית ומימונית שגרמה לאינפלציה בשכר הרופאים".
הבעיה המרכזית היא אינפלציית שכר הרופאים
זה בעצם המסר העיקרי של בר סימן טוב, והוא אינו מהסס לומר אותו במפורש: המנועים הפרטיים גררו את המערכת לסחרור שכר, שכן הרופאים יכולים לעבוד במערכת הפרטית ולקבל תשלום גבוה מהביטוחים המשלימים או מחברות הביטוח - דבר שגורם לרופאים שעובדים במערכת הציבורית להסתכל עליהם ולדרוש להעלות את שכרם בהתאם. כל זה מוביל בסופו של דבר לגידול בעלויות של קופות החולים, ומאחר שהאוצר לא מתקצב אותן כהלכה, התוצאה הבלתי נמנעת היא גירעונות גדולים.
"אתם תגידו לי בכל הזדמנות אפשרית שאין מספיק כסף ושהקופות בגירעון. אבל מערכת שזה השכר שהיא משלמת לכל כך הרבה אנשים, ושתשלומי השכר תופסים נפח כל כך גדול מהפעילות שלה - 60% - זו לא מערכת שאין בה כסף. ואם מישהו יבוא ויטען שאין כסף - ואני לא אומר את זה בשביל להסיר אחריות מהממשלה שצריכה לשמור על מערכת ציבורית חזקה - זה לא סיפור של מחסור במשאבים. זה סיפור של בעיית אינפלציית שכר במערכת".
השכר של הרופאים גבוה מדי?
"אם הייתי תופס אדם מהרחוב ואומר לו שלמדינת ישראל חשוב שרופאים יעבדו בבתי החולים הציבוריים, ושואל מה צריך להיות השכר שלהם, אני מניח שהנדיבים ביותר היו אומרים 70 אלף שקל בחודש. אף אחד לא היה עולה על יותר מ־100 אלף שקל בחודש".
בתשובתו הוא מכוון אל צמרת טבלת שיאני השכר במגזר הציבורי, שמורכבת בכל שנה מהרופאים שעובדים במשרה מלאה במערכת הציבורית. שיאן השכר במגזר הציבורי הוא פרופ' גבריאל סנדרו, מנהל יחידת כירורגיית כלי דם בסורוקה, שהשתכר בשנה שעברה 106 אלף שקל בחודש בממוצע (ברוטו).
ואם ועדת גרמן תחליט על פתרון של פול־טיימר, והמדינה תסכים לשלם הרבה כסף לרופאים בכירים כדי שיעבדו רק במערכת הציבורית ולא בפרטית, זה לדעתך שכר גבוה מדי?
"פול־טיימר הוא אמצעי. בלי שנטפל במנועים הפרטיים שיוצרים לנו את אינפלציית השכר ומוציאים את המערכת מאיזון, זה לא יהווה פתרון למערכת".
לא כל מי שעובד במערכת הציבורית יעבוד בפרטית
כשאנחנו שואלים את בר סימן טוב מה צפויים להיות הפתרונות שהוועדה תמליץ עליהם כדי "לטפל במנועים הפרטיים", הוא לא מספק תשובה מפורטת — הוא טוען שפשוט אין עדיין תשובה כזו משום שהפתרון חייב להיות מלא, והוועדה טרם גיבשה פתרון מלא שכזה.
הוא כן מספק אמירה שבהחלט יכולה להרגיז את הרופאים וההסתדרות הרפואית. "המצב היום, שבו כל שחקן משחק בשני המגרשים, הוא קונפליקט לא בריא", הוא אומר.
רופא שעובד במערכת הפרטית לא יוכל לעבוד במערכת הציבורית?
"יכול להיות שצריך להקצין עד כדי הפרדה בחלק מהמקרים. מה שבטוח הוא שכממשלה יש לנו תשתית לנהל את זה, ויש לנו מה להגיד בעניין הזה. לא כל מי שעובד במערכת הציבורית יכול לעבוד במערכת הפרטית. כנ"ל לגבי קופות חולים ובתי חולים ציבוריים. צריך להביא מודל שלם של פתרון. אבל זו בהחלט אופציה להגביל את הרופאים, וזו בהחלט אופציה גם להגביל את הביטוחים המשלימים ולהגביל גם את הביטוחים הפרטיים. לממשלה יש בארגז הכלים שלה כל האופציות. אלה כלים שנצטרך להשתמש בהם, ומהצד השני אפשר לעודד פול־טיימרים כצעד משלים.
"מערכת הבריאות הישראלית טובה כי היא נטרלה את המגע הישיר של הכסף בין הרופא לבין המטופל. היא נטרלה את היכולת של הרופא לקבוע את ההכנסה שלו כפונקציה של שיקול הדעת הרפואי, כי שיקול הדעת הרפואי יכול להיות מוטה כתוצאה מיכולת ההשתכרות. המערכת שלנו העבירה את הכוח הזה לקופות החולים ולבתי החולים. זו אחת מליבות החוזקה של המערכת וצריך לראות שהיא לא נשחקת. אנחנו לא הולכים לבטל את המערכת הפרטית, זו רק שאלה של איזונים".
יש לא מעט אנשים שאומרים שהדרך הטובה ביותר להגביל את המערכת הפרטית היא לייתר אותה, על ידי הפיכת המערכת הציבורית למצוינת, עם תורים קצרים וזמינות גבוהה של רופאים בכירים ועם רמת שירות גבוהה. איך עושים את זה בלי הרבה כסף?
"זו נאיביות. כל עוד יש במערכת כסף פרטי בהיקפים כאלה, ותשתית להשתמש בכסף הפרטי, יהיה למערכת הפרטית שימוש. יהיה מי שיציע לרופאים לעבוד במערכת הפרטית תמורת סכומי כסף גבוהים, ואז היכולת לתת שירות מצוין בציבורי נפגעת. לכן צריך מהלך משולב. תזכרו גם שהמערכת הפרטית רוכבת על פערי המידע בין המטפל לספק השירות. אנשים לא לגמרי יודעים להעריך את המוצר שהם קונים ואת נחיצותו".
איך אתה מחזק את המערכת הציבורית רק על ידי הגבלת הפרטית?
"עוד לפני שהוספנו מיליארד שקל לבסיס התקציב של מערכת הבריאות (בשלוש השנים הקרובות — ש"א ומ"פ), ראינו שבמערכת יש איתותים להרבה מאוד כסף ציבורי שהולך על שכר מאוד גבוה. משכורות של 100 אלף שקל בחודש הן משכורות ציבוריות. אני לא יודע אם הן גבוהות מדי, אבל הן בהחלט אינדיקציה לזה שצריך לבדוק איך המערכת מנהלת את המשאבים שלה. אני לא חושב שמישהו ירגיש שאם הוא משתכר רק 60 אלף שקל בחודש הוא במצב רע".
ההוצאה על בריאות היא הוצאה משמעותית עבור משפחות ישראליות. איך המלצות ועדת גרמן ישפיעו על הכיס של הציבור?
"כשמסתכלים על יוקר המחיה של אזרחי ישראל אי אפשר שלא להסתכל גם על מה שקורה בבריאות. אנחנו לא רק מתקצבים אלא אנחנו גם רגולטור. אנחנו צריכים לראות מה הציבור משלם, ומה הוא מקבל בתמורה".
