ה-OECD סותר את תחזית האוצר: צופה עוד 11 אלף מובטלים עד סוף השנה

שיעור האבטלה בישראל יעלה עד סוף השנה ל־7.2% ויירד עד סוף השנה הבאה ל־6.5%. כך צופים כלכלני ה־OECD בדו"ח מיוחד על מצב התעסוקה של החברות בארגון, שפורסם אמש.

מספר הבלתי מועסקים בישראל הוא כ־230 אלף כיום, המהווים 6.9% מכוח העבודה. המשמעות של העלייה הקלה בשיעור המובטלים היא שלעוד כ־11 אלף מהמועסקים כיום לא תהיה תעסוקה עד סוף השנה.

התחזית של הארגון לשיעור האבטלה עד סוף השנה דומה לתחזיות של אנליסטים ישראלים, כגון בית ההשקעות דש מיטב. מי שצפו תרחיש אופטימי מעט יותר הם דווקא אנשי משרד האוצר, שבספר התקציב כתבו שלהערכתם שיעור האבטלה הממוצע יהיה השנה 6.8%. כבר עתה ברור שזה אומדן מוטה מעט מטה, והמשמעות היא שאם תחזית ה־OECD תתממש, יפספסו באוצר את צפי ההכנסות ממסים עקב ירידה בגביית מס הכנסה וירידה מסוימת בצריכה הפרטית.

שר הכלכלה נפתלי בנט. תקציבים זעומים להכשרה מקצועית צילום: טלי מאייר

במקרה כזה הממשלה עשויה להידרש לתיקונים נוספים בתקציב לשנה הנוכחית, שעדיין לא אושר בכנסת. בנוגע לשנה הבאה כלכלני האוצר צופים ירידה של שיעור האבטלה ל־6.6% בהתאם לתחזיות של ה־OECD.

מצבה של ישראל טוב ביחס למדינות ה־OECD. כבר בתחילת הדו"ח מציינים מחבריו כי ההימשכות של אבטלה בשיעור גבוה במדינות אירופה, במיוחד אבטלת הצעירים שלעתים גבוהה מ־20%, כמו בספרד וביוון, מאיימת על המרקם החברתי בהן. נכון לאפריל האחרון 8% מכוח העבודה במדינות ה־OECD היו מובטלים, לעומת 6.9% בישראל.

ישראל מובילה במדד אי־השוויון, אבל מהסוף

כאשר ממירים את האחוזים למספרים מבינים את גודל הבעיה: מדובר ב־48 מיליון איש שרוצים לעבוד ולא מוצאים תעסוקה, מספר הגבוה ב־16 מיליון מזה שנרשם בשנה שעברה. בגוש היורו הממוצע גבוה הרבה יותר - 12.1% - בשל הצמיחה הנמוכה במדינות הגוש מאז המשבר הכלכלי ב־2008. לבד מישראל, צ'ילה, גרמניה וטורקיה כל מדינות הארגון יודעות אבטלה בשיעורים גבוהים יותר מאלה שנרשמו לפני פרוץ המשבר הכלכלי.

על פי תחזית מחברי הדו"ח, לפחות עד אמצע 2014 לא תחול הטבה באפשרויות העבודה המוצעות למובטל האירופי, ושיעור האבטלה שם לא יירד מזה הנוכחי.

אף שהמשבר החל כמשבר פיננסי עקב חוסר זהירות מצד תאגידי כספים בינלאומיים ורשלנות של רגולטורים, ב־OECD מודים כי מי שבסופו של דבר משלם את המחיר הכבד ביותר שלו הם האנשים הפשוטים, המשתכרים מעט יחסית. שכרם של אלה קוצץ ונשחק בשיעור גדול הרבה יותר מאשר השכר וההכנסות מדיבידנדים של אנשי הפיננסים והמנהלים הבכירים.

המצב הזה מגובה בנתון שבאיחוד האירופי עדיין מנסים לעכל - במדינות אחדות הפערים בין העשירים, מעמד הביניים והעניים גדלו מאז 2007 יותר מאשר בכל השנים שקודם לכן.

בשנים 2007–2011 (השנה האחרונה שיש עליה נתונים) גדל מדד ג'יני לאי־שוויון בהכנסות ב־9.3% בספרד, אך גם במדינות כמו שבדיה הוא גדל בכ־4%. ואולם, אי־השוויון הנמדד במדינות אלה עדיין נמוך משמעותית מזה של ישראל, הנמצאת במקום החמישי מהסוף בקטגוריה זו עם צ'ילה, טורקיה, מקסיקו וארה"ב.

מדד ג'יני בישראל עמד ב־2011 על 0.378 (1 מסמן אי־שוויון מוחלט ו־0 מסמן שוויון מוחלט). בספרד מדובר ב־0.34, בשבדיה ב־0.27 ובארה"ב עמד המדד על 0.38.

ישראל היא גם בין המובילות בפערי ההכנסה בין העשירון העליון לעשירון התחתון, ונכון ל־2010 המשפחה העשירה הממוצעת הכניסה בכל חודש פי 13.6 מהמשפחה הענייה הממוצעת, לעומת פער של פי 15.9 בארה"ב ופי 6.7 בגרמניה.

במובנים מסוימים האתגר העומד בפני ממשלות מדינות ה־OECD בשוק העבודה דומה לזה שעומד בפני ממשלת ישראל. בשני המקרים הצמיחה של המשק תלויה בהחזרת עוד ועוד עובדים לשוק העבודה (או בהכנסתם לראשונה לעבודה, כמו במקרה של גברים חרדים ונשים ערביות). ואולם, המעסיקים עצמם לא ממהרים לגייס עובדים חדשים בשל אי־ודאות כלכלית, קשיי אשראי ועוד.

ב־OECD ממליצים כבר זמן רב וגם עתה על נקיטה של שורת צעדים שכותרתה "מדיניות פעילה בשוק העבודה", כלומר לא רק מתן דמי אבטלה, אלא השקעה מסיבית במתן הכשרה מקצועית, פתיחה של מעונות יום נוספים, שיפור שירות התעסוקה הממשלתי או פיתוח תוכניות כגון תוכנית ויסקונסין, מס הכנסה שלילי ועוד.

באופן מסורתי בישראל משקיעים שיעור זעום של 0.15%–0.2% מהתל"ג בפעולות כאלה, לעומת 0.63% ב־OECD ומעל 1% במדינות צפון אירופה, הולנד ובלגיה, וכ־1% בצרפת וגרמניה. בשיעור דומה לזה של ישראל ניתן למצוא את טורקיה (0.14%) וארה"ב (0.15%), שזו להן לא הפעם הראשונה שהן מצטופפות באותה קבוצת התייחסות.

תקציב שירות התעסוקה מהווה 0.02% מהתל"ג

גם המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' צבי אקשטיין, מעיר על הצורך בהגדלה משמעותית של המדיניות האקטיבית. ב־2009 עמד אקשטיין בראש ועדה שהסבה את תשומת הלב לחוסר ההשקעה של ישראל במדיניות שכזו.

המדינה הגדילה את התקציב למעונות יום לכמיליארד שקל בשנה עוד לפני מחאת קיץ 2011 והמלצות ועדת טרכטנברג שבאו אחריה, אולם בכל הקשור להכשרה מקצועית הסכומים הנדרשים קטנים מאוד - כחצי מיליון שקל מהתקציב בפועל.

לתקציבים הזעומים המגיעים להכשרה מקצועית ולשירות התעסוקה יש תוצאות בשטח. על פי נתוני שירות התעסוקה שהגיעו לידי האגודה לזכויות האזרח, רק 8,000 דורשי עבודה ב־2010 עברו מבחני אבחון ומיון לשם מציאת מקצוע מתאים, אף שצריך היה לערוך מבחנים דומים לכ־160 אלף איש.

שירותים כמו ייעוץ תעסוקתי והכשרות מקצועיות ניתנים לפחות מ־10% מהפונים, אף שצריך לערוך מבחנים כאלה לכ־90% מהפונים.

תקציב שירות התעסוקה מהווה 0.02% מהתל"ג, ואילו ב־OECD תקציבו של השירות המקביל עומד בממוצע על 0.4%, פי 20.