• תפריט
בארץ

חשיפת כלכליסט

שווה להיות חבר של קבע: צה"ל מוציא בשנה 27 מיליארד שקל על כוח אדם

רגע אחרי שהצבא עצר אימונים ושבועיים לפני הצגת תוכנית החומש לקבינט חושף "כלכליסט" על מה מוציא הצבא מיליארדי שקלים בשנה: סל בריאות מורחב לאנשי הקבע שכולל גם טיפולי שיניים, סבסוד לקייטנות ולגנים של הילדים, הטבות מס חריגות וגמול השתלמות מנופח, בונוס בגובה שנה שלמה של משכורות עם הפרישה, והטבות שכר מופלגות לבעלי הדרגות הבכירות

רגע לפני שדיוני התקציב מתחילים בכנסת, שבועיים לפני שצה"ל נדרש לחזור לקבינט ולהציג את התוכנית התקציבית המפורטת שלו לחמש השנים הקרובות, "כלכליסט" מציג מיפוי מלא - ככל הניתן - של ההטבות שמקבלים אנשי הקבע בצה"ל, של בורות השומן, של האגדות האורבניות. הפנסיות, הסבסודים, השכר, ההטבות, אגף השיקום, הכל כאן. מה שנוגע לעובדי משרד הביטחון, ויש הרבה מזה, ראוי לכתבה נפרדת.

 

לדיונים בכנסת תתכן ההשפעה הגדולה ביותר על התקציב בכלל ועל ההטבות לאנשי הקבע בפרט. לא הכל נמצא בסמכותו של הרמטכ"ל. הוא אינו יכול, למשל, לקצץ בשכר הקצינים הבכירים גם אם היה רוצה בכך. הצבא לא יפעל מיוזמתו לעשות את השינויים האלה. לשם כך דרושים הפוליטיקאים להצטייד במנהיגות ולפעול. חלקם - שר האוצר ושר הכלכלה, למשל - הצהירו לפני הבחירות שיעשו זאת. זה הזמן לקיים.

 

הנתונים בכתבה הורכבו על בסיס מספר מקורות מידע, העיקרי בהם הוא ספר התקציב לשנים 2011–2012, שבצה"ל טוענים כי הוא מסולף וכולל נתונים שנערכו במגמתיות. בצד חלק מהנתונים יובאו טענות הנגד של צה"ל.

 


 

1. עלות כוח האדם: כ-17 מיליארד שקל בשנה

עלויות כוח האדם

תקציב משרד הביטחון מורכב מכל מיני שכבות. השכבה הבסיסית ביותר - שקרויה "ממקורות המשק", כלומר מה שמגיע ישירות מקופת המדינה - עמד בשנת 2012 על 40 מיליארד שקל. על השכבה הזו מתווספות שכבות נוספות. למשל, סיוע ביטחוני מארה"ב (שמשמש בעיקר לרכישת ציוד לחימה מתעשיית המלחמה האמריקנית), עוד תקציב שמגיע מקופת המדינה בתמורה להכנסות שונות של מערכת הביטחון (למשל, בתמורה למכירת נדל"ן או למכירת ציוד ביטחוני), ולבסוף - העברות שונות שמועברות למערכת הביטחון לאורך השנה מהרזרבה הכללית בתקציב, או ממשרדי ממשלה אחרים. מרבית התוספות האחרונות - בהיקף של כמה מיליארדי שקלים בכל שנה - מגיעות בסופו של דבר, כפי שחשף לאחרונה עורך "הארץ" אלוף בן, למוסד ולשב"כ, ולאו דווקא לצה"ל או למשרד הביטחון. ובכל מקרה, בכל שנה מסיים משרד הביטחון עם תקציב גדול בהרבה מזה שאושר לו בתחילת השנה. כך עובדת השיטה. בשנת 2012 עמד התקציב הכולל הסופי של משרד הביטחון, זה שנוצל בפועל, על 62 מיליארד שקל.

 

שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. "יש לא מעט אגדות אורבניות" שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. "יש לא מעט אגדות אורבניות" צילום: עמית שעל

 

אז כמה מהווה עלות כוח האדם מתוך תקציב משרד הביטחון (שהוא בעיקר תקציב צה"ל)? נתוני האוצר מעידים כי מאז 1985 גדלו בהתמדה רכיבי כוח האדם בתקציב הביטחון. או במלים אחרות, מצבא קטן וחכם, צה"ל הפך להיות צבא גדול ומסורבל. אם בשנת 1985 עלות נושאי כוח האדם בצבא הייתה כ־42% מהתקציב כולו, הרי שבשנת 2010 (הנתונים האחרונים שזמינים) ההוצאה על כוח אדם היוותה כ־65%, כלומר כ־27 מיליארד שקל (לרבות ההוצאה על תשלומי פנסיה ואגף השיקום). זהו גידול של 54% בתוך עשרים וחמש שנים.

 

עיקר העלייה בעלות כוח האדם נובעת מעלייה אדירה בעלויות הפנסיה של גמלאי הצבא - האגדות האורבניות של יעלון - ובעלויות אגף השיקום (ראו מסגרת). ב־1996 (השנה הראשונה שיש לגביה נתונים על הפנסיה הצבאית) היוו תשלומי הפנסיה השנתיים לגמלאי הצבא פחות מ־8% מתקציב הביטחון. ב־2010 גדלה הוצאה זו לכ־13% מהתקציב.

 

הצד השני של המטבע הזה הוא קיטון בשיעור התקציב שעומד לרשות הצבא בשביל לרכוש מטוסים, טנקים, מערכות לחימה אחרות ושירותים שונים. בשנת 1985 קצת יותר ממחצית מהתקציב של משרד הביטחון הופנה לטובת רכש ובינוי. ב־2010 קצת יותר משליש מתקציבו הופנה למטרות אלה. כל היתר - כוח אדם.

 

 צילום: עמית שעל

 

אגב, בצה"ל כופרים בדרך ההצגה של המספרים. לשיטתם, את אחוז ההוצאה על כוח אדם יש לחשב ביחס לכל התקציב - כולל הסיוע מארה"ב - ולא ביחס לתקציב שמגיע מכספי משלם המסים בלבד. אילו באוצר היו מחשבים כך, טוענים בצבא, אחוז ההוצאה על כוח אדם היה עומד על קצת פחות ממחצית (47%). וזו לא הפעם האחרונה לאורך הכתבה הזו שהצבא יחלוק על מספרים של האוצר שמופיעים בספר התקציב של מדינת ישראל.

 

ב־2008 יצא משרד הבטחון במכרז לייעוץ חיצוני כדי לעשות קצת סדר בתקציב וכדי לעזור לו להתייעל. חברת הייעוץ מקינזי זכתה במכרז ובמהלך השנים 2009־2010 הגישה החברה את המלצותיה להתייעלות בתחומים שונים המרכיבים את החלק בתקציב שנוגע לרכש ובינוי. חלק מהמלצות אלה יושם, חלקן לא. אלא שככל הידוע, עבודת חברת הייעוץ נעצרה בחלק זה של התקציב ומעולם לא עברה לחלק שלכבודו התכנסנו: כוח האדם. לא ברור מה בממשק שבין משרד הבטחון לחברה עצר את התקדמות עבודת הייעוץ, אך ככל הידוע המלצות להתייעלות בתחום זה לא ניתנו עד לכתיבת שורות אלה.

 

מבנה כוח האדם

 

אחת הסיבות להתנפחות האדירה בעלויות כוח האדם היא העובדה שיש פשוט המון ממנו. הצבא לא חושף את היקף סדרי הכוחות שלו מטעמי ביטחון, אולם קצינים בכירים רבים במילואים איתם שוחח "כלכליסט" בחודשים האחרונים, וכן מספר פקידים בכירים ויועצים למשרד הביטחון מסכימים כולם - המטה של הצבא התנפח בעשורים האחרונים מעבר לכל פרופורציה.

 

שניים מהקצינים האלה, שהסכימו לדבר בגלוי, הם אל"מ (במיל') דורון מיינרט ותא"ל (במיל') ניצן נוריאל, שהסבירו בראיון ל"כלכליסט" באפריל האחרון כי ניהול כוח האדם במטה הוא תזזיתי, וכתוצאה מכך גם בזבזני. שניהם תיארו מצב שבו קצינים בכירים מבצעים תפקידי מטה קצרים ביותר, של שנתיים לכל היותר. לו הצבא היה מאריך את משך הכהונה של הקצינים בתפקידי המטה, הם טענו, הוא היה חוסך בסדרי גודל של קצינים בכירים, מה שהיה חוסך לו כסף רב, ומביא להתייעלות. ורק לשם המחשה, עלות השכר הממוצעת של קצין בכיר בקבע (מדרגת רב סרן ומעלה) היא כחצי מיליון שקל בשנה (כלומר יותר מ־40 אלף שקל בחודש). וזה רק הממוצע.

 

בצבא טוענים מנגד: קציני המטה משמשים בתפקידיהם קדנציות ארוכות יותר, כפי שכתוב בנהלים ובפקודות., גיל הקידום התאחר, מה שמצביע על התארכות הקדנציות. לטענתם, אורך הקדנציות הממוצע נמצא במגמת עליה. לבקשת "כלכליסט" הצבא סיפק גם נתונים. כך, למשל, אורך קדנציה ממוצעת של תפקיד מטה הייתה ב־2012 כשנתיים ושמונה חודשים, לעומת שנתיים וחצי בלבד ב־2008. ועדיין, בהשוואה למגזר הציבורי, מדובר בקדנציות די קצרות. קדנציות של 3–4 שנים בתפקידי מטה היו מביאות לחיסכון תקציבי, ואולי גם להתמקצעות גבוהה יותר.

 

השכר והתוספות

 

השכר של אנשי הקבע מורכב משכר הבסיס והתוספות השונות שניתנות עליו (למשל, גמול השתלמות, החזר הוצאות רכב וכו'). עליו הם מקבלים את תוספת צבא הקבע (מאות עד אלפי שקלים בחודש), עליה תוספת רמת פעילות (לפי רמת הסיכון של איש הקבע), תוספת ותק פעילות, וכן תוספת מקצועית (שנועדה לפתות אנשי קבע בתפקידים מקצועיים שהצבא צריך במיוחד).

 

תוספת צבא הקבע, למשל, ניתנת ללא הבחנה גם לאנשי קבע בעורף. על כך כותבים באוצר "רק 20% ממשרתי הקבע משרתים ביחידות קדמיות, בעוד ככל אנשי הקבע נהנים מהתוספות הייחודיות. כלומר, אנשי הקבע הקרביים סוחבים על גבם את יתר אנשי הקבע".

 

 

אבל זה לא סוף הסיפור. התוספות האלה, שהן למעשה הגדלה של שכר הבסיס, גורמות לכך שתוספות אחרות של אנשי הקבע גדולים בהרבה משל עובדים אחרים בשירות הציבורי. למשל, גמול ההשתלמות. "בעת קבלת זכאות לגמול השתלמות מתווספים לשכר הבסיס החודשי של איש הקבע כ־300 שקל. משמעותם בשכר ברוטו, לאחר התוספות האחוזיות, הוא כ־900 עד 1,200 שקל בחודש", מסבירים באוצר.

 

בצבא טוענים כי הצגת הנתונים היא מגמתית ומעוותת. לטענתם בשירות המדינה ניתן לעבוד שעות נוספות ובכך להגדיל את שכרם. תוספת צבא הקבע אמורה לבטא את השעות הנוספות.

 

2. הטבות רווחה בכ־11.5 אלף שקל בשנה בממוצע

סבסוד חופשות, קייטנות

 

בשביל למשוך את אנשי הקבע ולהשאירם בשירות מציע להם שורת הטבות אטרקטיביות. מבדיקת "כלכליסט", עלות ההטבות שיפורטו מסתכמת בכ־400–500 מיליון שקל בשנה. זהו סכום עצום, שגדול בערך פי חמישה מההטבות שמעניק משרד ממשלתי ממוצע לעובדיו.

 

אנשי הקבע מקבלים השתתפות בתשלומים לקייטנות לילדיהם (עד 75% או 625 שקל) וכן לגני הילדים של ילדיהם (עד 50% או 480 שקל לחודש). כמו כן, מקבלים אנשי הקבע מלגות לימוד לילדיהם. בנוסף הצבא מסבסד אחת לשנה סבסוד עמוק לנופש בבתי מלון מפוארים ומפנקים לכל אנשי הקבע, בין אם ביחידות קרביות או לא, בנוסף לדמי ההבראה שהם מקבלים אחת לשנה כמו יתר העובדים במשק. קצינים קרביים אף מקבלים סבסוד לטיול בחו"ל במהלך שירותם.

 

על כל אלה הוסיפו את נקודות הספורט לאנשי הקבע, שמעניקות להם 900 שקל בשנה לכל אחד, לרכישת ביגוד וציוד ספורט עבורם ועבור משפחתם. כמו כן, לאנשי קבע שעומדים בקריטריונים מסוימים, הצבא מסבסד סיוע בשכר דירה של עד 1,000 שקל בחודש.

 

סל בריאות מורחב במיוחד

 

אנשי הקבע זוכים לסל הבריאות הרחב ביותר שיש במשק, ודאי בקרב עובדי המגזר הציבורי, הרבה מעבר לסל הבריאות הממלכתי שמעניקה המדינה לאזרחיה. למשל, אנשי הקבע זכאים לקבל תרופות ללא כל השתתפות עצמית, והם גם לא נדרשים לשלם השתתפות עצמית בעת ביקור אצל רופא מומחה. בנוסף, הם מקבלים ללא כל תשלום טיפולי שיניים, טיפולים פסיכולוגיים וטיפולי שיקום (למשל, פיזיותראפיה). אין הכוונה כאן לטיפולים רפואיים שנעשים בחירום, אלא לטיפולים רפואיים אזרחיים שוטפים לחלוטין.

 

הרמטכ"ל בני גנץ. לא תלוי רק בו הרמטכ"ל בני גנץ. לא תלוי רק בו צילום: דובר צה"ל

 

החלק האבסורדי הוא שאנשי הקבע כמעט ולא משלמים עבור סל הבריאות המורחב הזה. בעוד שיתר הציבור משלם מס בריאות וביטוח לאומי בשיעורים מסוימים מדי חודש, אנשי הקבע זוכים להנחה מהמדינה. אנשי הקבע הלא לוחמים משלמים מס בריאות נמוך ב־20% מזה שמשלמים יתר אזרחי המדינה, ואנשי הקבע הלוחמים משלמים עוד פחות. מי שמסבסד את ההנחה הזו הוא הצבא, בעלות של כ־40 מיליון שקל בשנה. סבסוד דומה מתבצע גם בתשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים, בסבסוד שעלותו כ־80 מיליון שקל בשנה.

 

בצבא לא מכחישים כי אנשי הקבע זכאים לסל בריאות מורחב וכי הם משלמים פחות מס בריאות. אולם לטענתם זהו פיצוי על כך שאנשי הקבע לא חברים בקופת חולים ולא משלמים (ולכן גם לא מקבלים) ביטוח משלים. זוהי טענה קצת מוזרה שכן גם מרבית הביטוחים המשלימים לא כוללים את השירותים הרפואיים שאנשי הקבע מקבלים.

 

לימודים אקדמאיים

 

אנשי קבע שיוצאים ללימודים אקדמאיים בשליחות הצבא מקבלים מימון מלא לשכר הלימוד, ובמקביל גם משכורת מלאה מהצבא, וכן צבירת זכויות לפנסיה על חשבון תקופת הלימודים כאילו שירתו בצבא בתקופה זו. מלבד זה, אנשי קבע שלומדים לתואר במהלך הצבא - שלא בשליחות הצבא - מקבלים החזר של עד 50% משכר הלימוד. בעבר, כך טוענים מקורות, הייתה תופעה של הוצאת קצינים ללימודים אקדמאיים בשנתם האחרונה לשירות, כשלמעשה הם כבר עם רגל אחת בחוץ. בדרך זו אותו קצין קיבל צ'ופר משמעותי, שגם הגדיל לו את הפנסיה כמובן. עם זאת בצה"ל טוענים כי בחמש השנים האחרונות ניתן לספור על כף יד אחת את המקרים שבהם אירע דבר כזה, וגם אז הדבר נבע משינויי לוחות זמנים.

 

3.

הטבות מס של 350 מיליון שקל בשנה

 

מלבד כל ההטבות הללו, אנשי הקבע מקבלים הטבות נוספות, בדמות הטבות מיסוי שונות. ראשית, אנשי הקבע שזכאים לרכב צמוד מהצבא אמורים לשלם עליו מה שקרוי שווי שימוש. כלומר, המעסיק שלהם - הצבא - אמור לדווח למס הכנסה על שווי ההטבה הזו (הרכב הצמוד) על מנת שישלמו עליה מס. אלא שבמקרה של אנשי צבע הקבע, הצבא זוקף רק 65% משווי הטבת הרכב הצמוד. בצה"ל מסבירים כי נוהל זה תקף רק לגבי אנשי הקבע שנמצאים בתפקידי לחימה, משום שהם משתמשים ברכבם הצמוד רק בכמות קטנה מהזמן בכל חודש.

 

בנוסף, אנשי הקבע זכאים להטבות שונות במס הכנסה. למשל, אנשי קבע ברמת פעילות א' ומעלה (גם אם הם כבר אחרי שירות ארוך ביחידה קדמית אבל כיום משרתים כבר ביחידה עורפית) זכאים לזיכוי של 5% במס הכנסה.

 

אנשי הקבע גם לא משלמים כל מס על נקודות הספורט שלהם לרכישת ביגוד, בשונה מעובדי המדינה שמשלמים גם משלמים על תוספות הביגוד שלהם.

 

המס שהם אמורים לשלם על מענקי החתימה שהם מקבלים בזמן שהם מתחייבים לשירות קבע ארוך מסובסד על ידי הצבא. בנוסף, הם זכאים לשורה של הטבות במס בחיסכון הפנסיוני שלהם, שלא מוענקות לעובדי המדינה.

 

4.

פנסיות בעלות של יותר מ־4 מיליארד שקל בשנה

 

והנה אנחנו מגיעים לבוננזה הגדולה. אבן הריחיים שקרויה הפנסיה התקציבית. בצבא אוהבים לומר שהפנסיה התקציבית היא אמנם נטל, אולם לפחות היא נטל שעומד להסתיים. השיא של החבות האקטוארית של הפנסיה התקציבית אמור להגיע בסביבות 2045 ומשם לדעוך. אחרון התשלומים בפנסיה תקציבית אמור להיות בסביבות 2110, אבל זה גם משהו.

 

הפנסיה התקציבית ניתנה לאנשי קבע שהתגייסו לקבע עד ינואר 2004. במסגרת הפנסיה התקציבית, כמו בכל שירות המדינה, אנשי הקבע לא הפרישו דבר לפנסיה וקיבלו פנסיה של 70% (או יותר) ממשכורתם האחרונה, מרגע שפרשו מהצבא, לרוב בשנות ה־40 המוקדמות לחייהם. עבור הקצינים הבכירים מאוד, אלה שפורשים בתחילת שנות ה־50 לחייהם מדרגת אלוף משנה ומעלה, אחרי כמעט 35 שנה בצבא הקבע, הפנסיה התקציבית יכולה להגיע גם ל־25 אלף שקל בחודש. אבל הם, צריך להודות, מתי מעט. בסך הכל, משלם הצבא יותר מ־4 מיליארד שקל בשנה בתשלומי פנסיה תקציבית לגמלאיו, והסכום הזה עולה ב־200 מיליון שקל בשנה.

 

 

בצבא מציינים, בצדק, כי משנת 2004 אנשי הקבע החדשים מפרישים לפנסיה כמו יתר עובדי המדינה. אלא שצריך לדייק בעניין הזה. משום שלמרות המעבר לפנסיה צוברת ־ רגילה, כמו של כולם ־ גם עתה מקבלים אנשי הקבע הטבות מפליגות מהצבא.

 

בראש ובראשונה, אנשי הקבע עדיין זכאים לקבל פנסיה חודשית מיום הגיעם לגיל פרישה מהצבא, איפהשהו בין גיל 40־45 (ובעתיד בממוצע בגיל 50). הפנסיה החודשית הזו שהם יקבלו קרויה פנסיית גישור, ועל פי הסכם בין הצבא למשרד האוצר היא תהיה באותו הגובה כמו הפנסיה שהם אמורים לקבל מקרן הפנסיה שלהם כשיגיעו לגיל הפרישה במשק (67 לגברים ו־62 לנשים).

 

הפנסיה הזו, פנסיית הגישור שתינתן לתקופה של יותר מ־20 שנה (מהרגע שהם יפרשו מהצבא ועד גיל הפרישה הרגיל במשק), לא תשולם מכיסם של אנשי הקבע אלא מתקציב הצבא. עדיין אין אומדן עלות שנתית של פנסיית הגישור הזו משום שראשוני הקצינים שנכנסו לקבע אחרי 2004 עדיין לא הגיעו לגיל הפרישה (זה ייקח עוד 20 שנה), אבל זו פנסיה תקציבית לכל דבר ועניין. הטבה מופלגת ששום עובד מדינה לא נהנה ממנה, אפילו לא קרוב.

 

אבל הסיפור הזה של ההטבות בפנסיה לא נגמר אפילו פה. במסגרת הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת הוחלט כי אנשי הקבע בפנסיה הצוברת (הרגילה) יקבלו הטבות נוספות. למשל, כשהם עוברים את גיל 28 (לרוב מגיעים לדרגת רב סרן), הצבא מגדיל את ההפרשות שלהם לפנסיה ב־3%. וכשהם יפרשו מצה"ל, אנשי הקבע יקבלו תוספת של לא פחות משנה שלמה של משכורות ישירות לקרן הפנסיה שלהם (בנוסף למענק הפרישה שלהם), ועוד תוספת משמעותית של כספי פיצויים ישירות לקרן הפנסיה. ובגלל שהבונוסים המפליגים האלה מגדילים את הפנסיה העתידית שלהם, הם מגדילים גם את פנסיית הגישור תקציבית שהם יקבלו מרגע שפרשו ועד שיגיעו לגיל הפרישה הרגיל במשק.

 

ומלבד זה, אם זה לא הספיק, האוצר הסכים לתוספות נוספות לפנסיה בשיעור של 2.5% משכרם של אנשי הקבע ־ בעלות של 250 מיליון שקל בשנה. אנשי הקבע חוסכים לפנסיה כ-21.5% משכרם (יחד עם הפרשות הצבא), הרבה יותר מכל אחד אחר במשק. שיעור ההפרשות המקובל במגזר הפרטי הוא 18.33%, בפנסיה חובה הוא 15.5% ובמגזר הציבורי הוא 19.5%.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x