מי באמת ייפגע מקיצוץ קצבאות הילדים
מחקר חדש חושף שהקטנת הקצבה מדכאת את הרצון להביא ילד שלישי - למעט בקרב המגזר החרדי והעשירון העליון; הקצבאות אמנם הפחיתו את שיעור העוני בקרב ילדים ב־6.5%, אך ביטול מוחלט של תשלומי ההורים למערכת החינוך היה משיג תוצאה זהה בעלות נמוכה יותר; שר האוצר יאיר לפיד בוחן קיצוץ של 2 מיליארד שקל בקצבאות ושר הרווחה מאיר כהן שוקל מעבר למודל קצבאות דיפרנציאלי
06:5528.03.13
בימים אלה, שבהם משרד האוצר בראשותו של יאיר לפיד רוצה לקצץ לפחות 2 מיליארד שקל בקצבאות הילדים, השאלה כיצד הקצבאות משפיעות על המגזרים השונים באוכלוסייה ועל העוני במדינת ישראל בוערת מתמיד. קצבאות הילדים היו תמיד בבת עינן של המפלגות החרדיות שהיו מעוניינות להגדילן מצד אחד, ומצד שני תמיד עמד משרד האוצר, שהיה מעוניין להקטינן.
קראו עוד בכלכליסט:
- קצבאות ילדים של מעל אלף שקל למשפחה חרדית
- האוצר שולף קלף חדש: 40% קיצוץ בקצבאות ילדים
- בג"ץ למדינה: "למה לא ייפסקו ההקצבות ל-54 אלף אברכים לאחר ביטול חוק טל"
לאורך השנים, מי שהיה בידיו הכוח הפוליטי בתקופה המתאימה הוא גם זה שהצליח בכל פעם לשנות את גובה הקצבה. השינוי, אם כן, לרוב לא נעשה מתוך שיקולים מקצועיים אלא שיקולים פוליטיים. כך בשנת 2000, בתקופתו של אהוד ברק כראש ממשלה, יזם ח"כ שמואל הלפרט מיהדות התורה הגדלה משמעותית של הקצבאות, בדגש על משפחות מרובות ילדים.
ב־2003, כשהמפלגות החרדיות לא היו בקואליציה ובמקומן הגיעה מפלגת שינוי בראשות טומי לפיד, אביו של שר האוצר הנוכחי, היא נתנה גיבוי פוליטי לנתניהו לקצץ את הקצבאות בכ־30%. אולם שני הסכמים קואליציוניים - האחד ב־2006 בין ש"ס לקדימה והשני ב־2009 בין ש"ס לליכוד - החזירו חלק גדול מהקיצוץ. כעת, כאמור, רוצה משרד האוצר לקצץ שוב בקצבאות בדגש על השוואת הקצבה לילד השלישי ומעלה לזו של הילד הראשון - 175 שקל בחודש, במקום עד 455 שקל בחודש כיום.
שר האוצר יאיר לפיד צילום: אלכס קולומויסקי עלות קצבאות הילדים כיום עומדת על כ־7 מיליארד שקל בשנה, גידול של כ־1.5 מיליארד שקל לשנה מ־2009, אז נחתמו ההסכמים הקואליציוניים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לסיעות ש"ס ויהדות התורה במטרה לענות על הצרכים של המגזר החרדי. במסגרת ההסכמים נקבע כי הקצבה לילד השני, השלישי והרביעי תעלה בהדרגה במשך שלוש שנים, מיוני 2009 עד אפריל 2012, וכי בסוף התהליך הקצבה עבור כל אחד מהילדים הללו תהיה גבוהה ב־100 שקל מזו שהיתה לפני ההסכם הקואליציוני.
גובה הקצבאות לא משפיע על החרדים
מחקר חדש של ד"ר אלמה כהן מאוניברסיטת תל־אביב, ד"ר דמטרי רומנוב מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וד"ר רג'יב דהג'יה מאוניברסיטת ניו יורק, שפורסם החודש באחד מכתבי העת היוקרתיים של עולם הכלכלה, "Review of Economics and Statistics" של אוניברסיטת MIT, מעלה ממצא מעניין בהקשר הזה. המחקר מצא קשר ישיר בין גובה קצבת הילדים לסיכוי שבני זוג יחליטו להביא ילד לעולם, אך הממצא תקף כמעט לכל בני זוג למעט בני זוג חרדים.
שר הרווחה, מאיר כהן צילום: חיים כץ המחקר של השלושה הוא למעשה גרסה מעודכנת, לאחר ביקורות רבות של חוקרים אחרים, לנייר עבודה שהם פרסמו ב־2008 ועתה הושלם עם ממצאים מעודכנים יותר, בעיקר בכל הנוגע למגזר החרדי. למעשה, הממצאים הנוכחיים סותרים ממצאים קודמים שלהם ושל אחרים, ולפיהם יש קשר הדוק בין גובה קצבת הילדים למספר הילדים שתביא לעולם אשה חרדית.
החוקרים בחרו לבדוק דווקא את השפעתו של קיצוץ של 150 שקל בקצבאות הילדים לא בכדי. הסיבה לכך נטועה בהחלטתו של נתניהו כשר האוצר ב־2003 לקצץ 150 שקל בממוצע מהקצבאות הניתנות עבור הילד השלישי והלאה בכל משפחה, המאפשרת למדוד את ההשפעה המהותית שהיתה להחלטת המדיניות הכלכלית הזו על המשפחות בישראל. בניגוד למדינות מפותחות רבות אחרות, בישראל גם משפחה חילונית מביאה לעולם יותר משני ילדים, 2.68 ליתר דיוק, ולכן ניתן לבדוק באופן מדויק מה היתה ההשפעה של התמריץ השלילי להביא ילד שלישי והלאה לעולם.
ח"כ יעקב ליצמן מיהדות התורה צילום: עומר מסינגר מהמחקר עלה שמשקי הבית מהעשירון העליון או מהמגזר החרדי לא יושפעו משינוי כלשהו בקצבת הילדים. כמוהם גם נשים מעל גיל 35, אשר ממעטות להכניס שיקולים כלכליים בהחלטה אם להביא עוד ילד לעולם. ככל שהמשפחה ענייה יותר כך גדלה השפעתו של השינוי בקצבאות הילדים, ודווקא על משקי בית מהמגזר הערבי נמצאה השפעה משמעותית.
כך, אם קצבאות הילדים יגדלו ב־150 שקל בחודש, הסיכוי להיריון יגדל ב־1.05% בקרב נשים הנמצאות מתחת לקו העוני, ב־0.85% לנשים במעמד הביניים במובנו הרחב, וב־0.74% לנשים בעשירון העליון.
ח"כ משה גפני, לשעבר יו"ר ועדת הכספים של הכנסת צילום: אלכס קולומויסקי נתון מעניין נוסף הוא שאם מכפילים את ההכנסה נטו של משקי בית שמתחת לקו העוני, כלומר מעלים אותה ב־100%, הדבר מוביל דווקא לירידה של 1.04% בסיכוי להיריון נוסף. לעומת זאת, אצל משקי הבית ממעמד הביניים והעשירון העליון דווקא ההפך הוא שקורה - הכפלת ההכנסה הפנויה תגדיל בשיעור של 0.15% ו־0.55% בהתאמה את הסיכוי שבני הזוג יחליטו להיכנס שוב להיריון.
עם זאת, כאמור, לשינוי בגובה קצבאות הילדים אין השפעה דרמטית על הפריון של האשה החרדית. המחקר הנוכחי מוצא כי "השפעת קצבאות הילדים היא מובהק סטטיסטי בכל קבוצה דתית או אתנית למעט זו החרדית". כך, קיצוץ בקצבה שניתן לקבל על הילד הנוסף יוביל לירידה של 0.87% ו־0.99% באוכלוסייה היהודית־החילונית והציונית־דתית בהתאמה. בקרב חרדים השינוי הוא רק ברמה של 0.34% ואינו מובהק סטטיסטית.
יש יותר מדרך אחת להוריד את שיעור העוני
התפקיד הכלכלי של קצבאות הילדים הוא בראש ובראשונה הפחתת שיעור הילדים העניים - משימה שהן ממלאות בהצלחה. כך, בשנת 2011 היו 35.6% מהילדים בישראל מתחת לקו העוני, כאשר לולא הורים היו מקבלים קצבאות ילדים או קצבה אחרת מהמוסד לביטוח לאומי היינו רואים שיעור של 41.9%. למעשה, קצבת הילדים עוזרת להוריד את שיעור הילדים העניים ל־35.4% בעוד המסים שהוריהם נדרשים לשלם מעלים אותו ב־0.2%.
עם זאת, אין זה אומר שקצבת הילדים היא הדבר הטוב ביותר שיש לעשות עם 7.5 מיליארד שקל כדי להוריד את שיעור העוני בקרב ילדים. אפשרות אחת היא לממש תוכנית שהגה לפני כשלוש שנים שר הרווחה דאז יצחק הרצוג, ובמקום שהקצבה תיכנס לחשבון העו"ש של ההורים היא תיכנס לחשבון חיסכון ייעודי שהילד יוכל להשתמש בו בבגרותו, כמו מענק אחרי הצבא. הצעה זו סוכלה במהרה על ידי המפלגות החרדיות, שהאוכלוסייה ששלחה אותן לכנסת נסמכת לא מעט על הקצבות הללו.
אך מי שרוצה לעזור להורי הילדים וגם להוריד את שיעור העוני לא חייב לחשוב על קצבאות בלבד. אפשרויות אחרות, אולי אפילו יעילות יותר ביחס שבין העלות לתועלת, הן לדוגמה הפיכת חוק חינוך חובה חינם מרעיון למעשה. מחקר של ביטוח לאומי מהשנה שעברה מראה כי ההוצאה על חינוך בשני החמישונים התחתונים - 40% מהמשפחות העניות ביותר בישראל - עלתה בעשור האחרון ב־58%. ביטול מלא של כל התשלומים השונים לבית הספר היסודי עד התיכון יוריד את העוני של הילדים ב־1.3% ויעלה למשלם המסים כ־3.5 מיליארד שקל. אם החלוקה בין המשפחות תיעשה באופן דיפרנציאלי, כך שביישובים חזקים ההורים יקבלו פחות סבסוד מאשר ביישובים חלשים, העלות תקטן בהתאם.הכפלה של הסכום לכ־7 מיליארד שקל - עלות קצבאות הילדים כיום - תוריד את שיעור העוני בקרב ילדים בכ־6.5%. זהו שיעור ירידה דומה לזה שקצבאות הילדים עושות לשיעורי העוני של ילדים כיום.
רוחות הפוליטיקה ימשיכו לשנות החלטות
כל ההצעות האחרות להפחתת העוני במדינה לא באמת יתממשו. הסיבה העיקרית לכך שקצבאות הילדים אולי יקוצצו ואולי יועלו שוב בעתיד, אך כנראה לא יוחלפו באלטרנטיבות אחרות, היא כך שמדובר בבבת עינן של המפלגות החרדיות.
בכל הקשור להטבות השונות המגיעות באופן לא פרופורציונלי למגזר החרדי, הממשלה הנוכחית מזכירה את זו של 2003, אז קיצץ כאמור שר האוצר נתניהו את קצבאות הילדים בעד 40%. עשור לאחר מכן נראה שאנו לקראת מעין שידור חוזר - שוב ש"ס ויהדות התורה מודרות מהקואליציה, הנשלטת על ידי אנשי מעמד הביניים הגבוה כמו יאיר לפיד ונפתלי בנט, שמבחינתם קצבאות הילדים מופנות באופן לא פרופורציונלי למשפחות מרובות ילדים, כלומר חרדים וערבים.
ההשוואה המתוכננת של הקצבאות לכל הילדים כך שיעמדו על 175 שקל (במקום עד 455 שקל כיום) היא למעשה הקיצוץ הכי נוח והכי פשוט שיכולים קברניטי הממשלה הנוכחית לצפות לו. זאת משום שבקרב הציבור שלהם קיצוץ שכזה יעבור ללא שום תקלה או מאמץ, ומלבד כמה התרעמויות של חברי הכנסת החרדים והערבים גם לא צפויה לקיצוץ הזה התנגדות עזה במיוחד מקרב ספסלי האופוזיציה. מי שעשוי אולי למתן את הקיצוץ הוא נתניהו עצמו, שלא ירצה להכעיס את "שותפיו הטבעיים", כפי שנוהגים הפרשנים הפוליטיים לקרוא למפלגות החרדיות, לקראת כניסה אפשרית לקואליציה בעתיד.
אין להתפלא על כך ששיקולים פוליטיים מהווים חלק גדול מנושא גובה קצבת הילדים, ולו משום שמראשיתה זו היתה חלק מהמטרה. כאשר ממשלת מפא"י החליטה ב־1959 להעניק קצבה למשפחות מרובות ילדים, הדבר נעשה על רקע התמרמרות גדלה והולכת בקרב עולי ארצות ערב שהגיעה לשיא באירועי ואדי סליב בחיפה ביולי אותה שנה, כמו גם התפרצות מחאה חברתית במעברות ושכונות של עולי ארצות ערב בערים נוספות. לאחר מכן הרחבת הקצבאות שימשה כפיצוי או אתנן פוליטי כל אימת שהיה צורך בכך - ב־1975 ממשלת רבין הראשונה הרחיבה את הקצבאות כדי לפצות על ביטול פטורים ממס; בסוף שנות התשעים הן הורחבו שוב כדי שממשלת אהוד ברק תגייס את תמיכת המפלגות החרדיות; וב־2003 הן קוצצו כאשר הכוח הפוליטי עבר לידיים של שינוי. עתה מדובר פשוט בשלב נוסף במשחק.
הפתרון הדיפרנציאלי לא יכול לעזור לתקציב
פתרון לנושא שאליו רומז שר הרווחה החדש מאיר כהן הוא הפיכת מערכת קצבאות הילדים לדיפרנציאלית. כהן, אחד הנושאים בתקן החברתי במפלגתו של לפיד, אמר לאחרונה בכמה הזדמנויות כי לא ייתן לפגוע בתקציבי הרווחה המיועדים לאוכלוסיות החלשות, ורמז כי אפשר לדבר על הפיכת מערכת הקצבאות האוניברסלית לדיפרנציאלית - כלומר הכנסת קריטריון של מבחן הכנסה לשאלת הזכאות או גובה הקצבה.
אלא שפתרון זה גם הוא בעיקרו פוליטי ולא כלכלי. כיום משק בית שהכנסתו ברוטו היא כ־18 אלף שקל בחודש כבר נחשב לעשירון תשיעי. במילים אחרות, אם שני בני הזוג עובדים ומשתכרים את השכר הממוצע במשק, הם כבר מתקרבים או נמצאים בתוך העשירון התשיעי.
כדי להיכנס לעשירון העליון - משקי הבית העשירים ביותר בישראל - ההכנסה החודשית צריכה לעמוד על קצת יותר מ־28 אלף שקל ברוטו בחודש. לכן סביר להניח כי דיפרנציאציה בקצבאות הילדים לכל היותר יכולה להיות בסדרי גודל של ביטול הזכאות לקצבה לעשירון העליון - צעד שיניב חיסכון של 350 מיליון שקל לכל היותר ולא מתקרב לצרכים האמיתיים של בניית תקציב המדינה החדש.
מעבר לשאלת התועלת הכלכלית, הפיכת קצבת הילדים לדיפרנציאלית טומנת בחובה גם הפרה של האיזונים במערכת הרווחה בישראל. זו מושתתת לא רק על מתן יותר למי שיש לו פחות הכנסה, אלא גם על לתת יותר למי שיש לו יותר צרכים, כמו ילדים. ספק אם השיקול הזה הוא שישנה כאשר נתניהו ולפיד יידרשו להכריע מה לעשות עם הקיצוץ בקצבאות הילדים. השאלה בסוף תהיה פוליטית, כמו שתמיד קורה עם הקצבה הפוליטית ביותר שיש.
