הבעיות החברתיות הבוערות עברו לוועדה הבאה

1. החמצת הטיפול במכונת ההפרטה

"זה מה שעומד מאחורי המחאה: מקבלים שירותים נחותים, משלמים עליהם יותר ומשתכרים פחות" (המשנה לנגיד בנק ישראל קרנית פלוג, בישיבה הראשונה של ועדת טרכטנברג)

חברי ועדת טרכטנברג ידעו לשים את האצבע על אחד המנועים שהביאו לפרוץ המחאה החברתית של קיץ 2011. כך עולה מהפרוטוקולים של הוועדה שנחשפו ב"כלכליסט". אחד מהמניעים לאיכות הירודה של השירותים, כפי שחברי ועדת טרכטנברג עצמם מסבירים, הוא ההפרטה של השירותים האלה. כלומר, ביצוע השירות הציבורי (למשל שירותי אחיות בבתי הספר) עבר לידי חברה פרטית, במימון ובפיקוח המדינה. לכאורה.

המודל הזה נכשל פעם אחר פעם בישראל משתי סיבות עיקריות: פיקוח רופף במקרה הטוב או פשוט לא קיים במקרה הרע, ותת־תקצוב של השירותים המופרטים, דבר שמוביל כמעט בהגדרה לפגיעה באיכות.

ד"ר קרנית פלוג. ידעה לשים את האצבע על אחד המנועים שהביאו לפרוץ המחאה החברתית צילום: עמית שעל

הסיבה העיקרית שעומדת בבסיס הקמת מפעל ההפרטה הישראלי - הממשלה מפריטה כמעט כל מה שזז, לרבות את תהליכי ההפרטה עצמם, ואפילו את תהליכי הפיקוח על שירותים שהופרטו - היא חוסר היכולת של הממשלה לנהל את כוח האדם שלה בצורה מיטבית.

גם יו"ר הוועדה, פרופ' מנואל טרכטנברג עצמו, למרות ההכרה בקשיים הניהוליים במגזר הציבורי שפעמים רבות הניעו הפרטה של שירותים שלמים, מכיר בכך שההפרטה עצמה נעשית לעתים רק משיקולים כספיים וללא פיקוח מתאים. וחמור מזה, איש בממשלה לא יודע להגיד איזה אחוז מתוך השירותים שהממשלה נותנת הופרט.

"יש כמה שירותים חברתיים שאני לא יודע לספור אותם שהוצאו מהממשלה למיקור־חוץ", סיפר טרכנטברג בהמשך אותו דיון. "וצריך להודות גם כאן, לא כולם הוצאו על פי קריטריונים נכונים, אלא על פי קריטריונים צרים, בדרך כלל קריטריונים שנוגעים לצד המחיר והעלויות, ולא איכויות. וצריך להגיד, מאותה סיבה שאמרנו קודם על מה שקורה בשירות הממשלתי בגלל הסדרי עבודה, הפיקוח הוא גם פונקציה אורגנית של הממשלה. אז אותם חוליים שמהם סובל השירות הציבורי בהקשרים אחרים, גם כאן זה קורה. אם המפקחים שלך הם לא על רמה, אז לא יהיה פיקוח נכון גם בעניין הזה, שלא לדבר על האכיפה".

בסופו של דבר, ההמלצה של הוועדה בעניין מפעל ההפרטה של הממשלה היתה ראשונית בעיקרה וחסרת שיניים. הוועדה המליצה לממשלה להקים ועדה נפרדת שתעסוק רק בנושא ההפרטה (בשיטת מיקור־חוץ), ובשלב הראשון תעשה מיפוי של היקף מפעל ההפרטה: אילו שירותים הופרטו, כמה ואילו חברות פרטיות אוספות בזה אחר זה את החלקים שהופרטו והופכות אותם לכסף, ומה קורה לעובדים שעובדים בשירותים שהופרטו.

ככל הידוע, במשרד ראש הממשלה הוקם לפני כמה חודשים צוות פנימי שיעסוק בנושא, אולם ניסיונות לברר אם הוא התקדם בעבודתו נתקלו בחומת שתיקה. מלבד זה, כש"כלכליסט" פנה למשרד האוצר כדי לבדוק אם יש למשרד יכולת לדעת כמה שירותים הופרטו, התשובה היתה שלילית באופן מוחלט. אפילו משרד האוצר לא יודע, וזה כנראה לא כל כך מעניין אותו. חבל, כי מעמד הביניים משלם על השירותים האלה ביוקר מכיסו, ולא מקבל תמורה הולמת. חברי ועדת טרכטנברג הבינו זאת היטב.

2. החמצת הטיפול בשכר הבכירים

"שכר הבכירים, בעיקר בחברות הציבוריות, הוא פשוט שערורייתי בחלק גדול מהחברות. זה לא צריך להיות" (הממונה על התקציבים גל הרשקוביץ, בישיבה השביעית של ועדת טרכטנברג)

נושא שכר הבכירים והפערים בינו לבין יתר השכירים במשק עלה במסגרת דיוני ועדת טרכטנברג שוב ושוב, בעיקר בהקשר ההמלצות בתחום המיסוי.

פספוס עוד בשלב הזיהוי "מה זה צדק חברתי בלי לטפל בעוני?" ועדת טרכטנברג הפרידה באופן מלאכותי ומכוון בין מעמד הביניים לעניים כבר בשלב המטרות שלה מיקי פלד לכתבה המלאה 

הדיון הזה נע בין שני קטבים. בקוטב הראשון, חברי ועדה רבים טענו כי שכר הבכירים אינו פרופורציונלי, לא קשור לביצועים של המנהלים הבכירים, מגדיל את הפערים במשק ומנקר עיניים. אלא שבקוטב השני, חברי הוועדה לא היו בטוחים איזו בשורה בדיוק הם יכולים להציע בתחום הזה, בפרט כשוועדה ציבורית אחרת, בראשות שר המשפטים יעקב נאמן, ישבה על המדוכה בנושא.

אחת ההצעות שעלתה שוב ושוב היא לטפל בשכר הבכירים באמצעות מערכת המס, אפילו אבי שמחון, יועצו הכלכלי של שר האוצר, שנחשב לימני בדעותיו הכלכליות וסולד מהתערבות ממשלתית בשוק החופשי, טען בעד צעד שכזה. "אני יודע שיש ועדה לשכר בכירים... אבל זה לא צריך להפריע לנו", אמר שמחון, "אם הוועדה הזו באה לדבר על צדק חברתי, אז צריכה להיות אמירה ביחס לשכר הבכירים. ואמירה זה דרך מה שאפשר לעשות, ומה שאפשר לעשות זה למשל להעלות את שיעור המס למי שמרוויח מעל 100 אלף שקל".

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, שהיה רק משקיף בוועדת טרכטנברג אבל במקביל היה הכוח המניע מאחורי ועדת שכר הבכירים, הפציר בחברי ועדת טרכטנברג שיציעו להטיל מס יסף, שיחול על בעלי משכורות גבוהות במיוחד.

"ועדת שכר הבכירים מתעסקת רק בבכירים בחברות הציבוריות", אמר ליכט בדיון השביעי של ועדת טרכטנברג. "יש אנשים שמרוויחים לא פחות כסף, ואף אחד לא מדבר עליהם ואם הכוונה היא לקחת מהעשירים ולצמצם פערים חברתיים, ההתמקדות בחברות ציבוריות היא אפילו קצת פופוליסטית ומה שיפה במס היסף שמוצע פה, זה שהוא יושב על ההכנסות של כולם ולא עושה הבחנה בין חברות ציבוריות לחברות אחרות ולכן בהיבט הזה הוא יותר נקי ויותר נכון".

מי שהתנגד להמלצה הזו היה מנהל רשות המסים דאז, יהודה נסרדישי, שגם לא היה חבר בוועדה אלא הוזמן כמשקיף לדיונים על תחום המיסוי. "רבותיי, זו טעות חמורה מאוד ללכת ולהכות במס נוסף על שכר הבכירים", אמר נסרדישי. "בסופו של דבר, במה אנחנו פוגעים? בתשואה על המניה. ומי מחזיק את המניות? הציבור מחזיק את המניות. קופות הגמל מחזיקות את המניות. ...צריך רגולציה חזקה, צריך לתת כוח לדח"צים (הדירקטורים החיצוניים בחברות, שלכאורה לא תלויים בבעלי השליטה - ש"א)".

נסרדישי הציע לטפל בחבילות האופציות של המנהלים הבכירים, על ידי הטלת מס הכנסה (בשיעור של 48%) במקום המס הנוכחי שחל עליהם - מס רווחי הון בגובה 25%.

ומה בשורה התחתונה? הוועדה אמנם המליצה להטיל מס עשירים (מס יסף) אך ההמלצה לא קיבלה את אישור הכנסת. כמה חודשים לאחר מכן, באוגוסט 2012, כשהתברר שבקופת המדינה חסרים מיליארדים, מס העשירים חזר לכנסת ואושר.

אלא שבתחומים כמו מיסוי האופציות, הוועדה לא הלכה עד הסוף. היא המליצה, לחלופין, להקים עוד ועדה, שתדון בחברות שמקימים העצמאים העשירים כדי להתחמק ממסים. הוועדה הגישה המלצותיה באחרונה, אך הן טרם אושרו על ידי הדרג הפוליטי.