ניתוח כלכליסט
איך השתנה מצבכם ב־4 השנים האחרונות?
כאשר מקזזים את הגידול בשכר של השכיר הישראלי הממוצע בשינוי במדד המחירים לצרכן, מגלים שגם אם השכר שרואים בתלוש גדל, העליות ביוקר המחיה קיזזו אותו כמעט לחלוטין
מספרים על הבוחר האמריקאי שכאשר הוא מגיע אל הקלפי, הוא שואל את עצמו אם מצבו האישי השתפר בארבע השנים האחרונות. בישראל הסתכלות צרה כזו נפוצה הרבה פחות, אולי בשל הסוגיות המדיניות והמגזריות שעומדות על סדר היום, אך דווקא כאשר יש ממשלה שמתגאה בהורדת יוקר המחיה אפשר לבחון אם באמת מצבו של העובד הישראלי הממוצע השתפר או לא השתפר בקדנציה של הממשלה הנוכחית.
"שיפור" בנוי משני חלקים: הכנסות והוצאות. ניתוח "כלכליסט" מראה כי פירוק של מושגים כלליים אלו למרכיביהם מספק תמונה מורכבת של מגזרים ששכרם גדל באופן משמעותי כתוצאה ישירה או עקיפה ממדיניות הממשלה, לדוגמה ציבור המורים ואנשי הסגל האקדמי, ששכרם גדל בכ־12% מאז כינון הממשלה ב־2009 ועד הרבעון השלישי של שנת 2012 (על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), בעיקר כתוצאה מהרפורמות בבתי הספר היסודיים והתיכוניים.
מנגד, דווקא השכר הממוצע ברוטו של חברות הפיננסים לא רשם גידול משמעותי. עובדי הבנקים ראו את התלוש שלהם גדל בכ־6.8% בלבד (עוד לפני קיזוז האינפלציה, בעיקר כתוצאה מהמשבר העולמי), בעוד השומר בכניסה לסניף יכול להיות מרוצה, יחסית כמובן, מגידול של כ־13% בשכר (שהוא עדיין רק רבע משכר הבנקאי הממוצע).
כאשר מקזזים את הגידול בשכר של השכיר הישראלי הממוצע (כ־11.3%%) בשינוי במדד המחירים לצרכן (כ־10%), מגלים שגם אם השכר שרואים בתלוש גדל, העליות ביוקר המחיה קיזזו אותו כמעט לחלוטין.
במקביל, פירוק של המרכיבים העיקריים של יוקר המחיה הישראלי - חשמל ובריאות, חינוך ומזון, דיור ומים וגם תחבורה כמובן - מראה כי בשירותים הציבוריים שהממשלה מספקת כמעט לא היה ייקור, ובסעיפים אחדים אף היתה ירידה בהוצאות משק הבית הישראלי הממוצע, כמו סעיפי ההוצאה על חינוך או תרופות.
לעומת זאת, בכמה סעיפים אחרים חלה דווקא התייקרות משמעותית, כמו מים (31.4% מאז כינון הממשלה הנוכחית) ופרמיות על ביטוחי בריאות (23%).
קשה לקנות דירה במרכז וקשה למצוא תעסוקה במקומות אחרים
18% - זהו השיעור שבו עלה מדד מחירי הדיור בזמן כהונתה של הממשלה הנוכחית. מחירי הדירות עצמם זינקו בתקופת כהונתה של ממשלת נתניהו היוצאת ב־42%.
המספרים בתחום זה היו, בין השאר, אלה שהוציאו מאות אלפי ישראלים לרחובות בקיץ 2011, במה שהחל כמחאת אוהלים והפך למחאה חברתית כוללת. המשפחה הישראלית הממוצעת מתחילה להשלים עם העובדה שקשה מאוד להגיע לבעלות על דירה סביב מרכזי התעסוקה העיקריים במרכז הארץ, ומנגד קשה למצוא תעסוקה בצפון, בדרום ומחוז ירושלים. המדינה מצדה והרשויות המקומיות לא מספקות דיור ציבורי או דיור בר־השגה שיכול להוות תחלופה לבעלות על דירה.
התייקרות הדיור לא נבעה מפעולותיה של הממשלה הנוכחית, היא תוצאה של מדיניות היצע קרקעות קמצנית שנמשכת זה עשור. ניסיונות להגדיל את ההיצע ולהקל ולהאיץ את הליכי אישור תוכניות הבנייה במשק נכשלו.
בתקופת נתניהו אכן בוצע ניסיון כן של שר השיכון להגדיל את היקף הקרקע שמוכרת המדינה עם הצלחה בעיקר בשנה וחצי האחרונות. אולם מדובר בפעילות שהגיעה מאוחר מדי, ובעיקר, מחוץ למעגל הביקוש המרכזי של גוש דן וסביבתו. התוצאה היא פער ענק של יותר מ־70 אלף דירות שחסרות כיום למשק כדי לספק את הביקוש שבדרך בשנים הקרובות.
חוק חינוך חובה חינם לגילי 3–4 הקל מאוד על הוצאות הציבור
בתחום החינוך, הממשלה יכולה לרשום לעצמה הישגים נאים בקיצוץ ההוצאות שלהן נדרשים ההורים. המהפכה הגדולה היתה עם כניסת חוק חינוך חובה חינם גם לגילי 3–4, אך צריך להזכיר כי היא תוצאה של המחאה החברתית ולא של תוכנית ממשלתית סדורה. עם זאת, להיות קשוב לרצונות הציבור זה כמובן חלק חשוב מתפקיד הממשלה, כאשר הקופה הציבורית לקחה על עצמה את סבסוד גני הילדים הציבוריים וחסכה כ־800 שקל בחודש ל־269 אלף ילדים.
בנוסף, משנת הלימודים הנוכחית הורים ברשויות מקומיות עניות לא משלמים על צהרונים לילדים, פרויקט שצפוי להתרחב בהדרגה בתוך כמה שנים אל שאר רחבי הארץ.
בארבע השנים האחרונות שר החינוך גדעון סער יכול לרשום לעצמו הצלחה יחסית גם בפרויקט השאלת ספרים שחסך מההורים שהצטרפו אליו הוצאות של מאות שקלים בשנה, והנחות נוספות נרשמו גם בהוצאות על טיולים שנתיים, כשבמקרה של משפחה מעוטת יכולת ההנחה יכולה להגיע לכ־410 שקל בשנה. בסך הכל, מדד מחירי החינוך עלה ב־0.1% בלבד.
את יוקר המחיה ירגישו ב־2013, וידי הממשלה הבאה די כבולות
הניתוח של נתוני הלמ"ס מראה כי תחושת הבטן שלפיה יוקר המחיה בישראל נסק בארבע השנים האחרונות היא מוצדקת. סעיפים בסיסיים כמו חשמל (9%), תחבורה (12%), גז ביתי (25%) ומים (31%) התייקרו פלאים, כאשר אפילו תשלומי הארנונה עלו בממוצע ב־9%. הנחמה היחידה, כמו ששלטי הבחירות של הליכוד טורחים להדגיש, היא ההורדה במחירי הטלפונים הניידים, ואכן סעיף ההוצאות על טלפונים ואינטרנט עלה מאז אפריל 2009 ועד אוקטובר 2012 רק ב־5.3%.
בשנת 2013 המצב לא הולך להשתפר. מחירי החשמל והמים כבר רשמו עלייה וצפויים להמשיך לעלות, עם הגברת השימוש בהתפלה יקרה והעלייה במחירי הדלקים שבשימוש חברת החשמל.
במקרה של מחירי המזון, הממשלה אמנם הקימה ועדה מיוחדת לטיפול בנושא, אך לא נראה כי בשנה הקרובה תרגיש המשפחה הישראלית הממוצעת איזשהו שיפור משמעותי בנושא. בארבע השנים האחרונות עלו מחירי המזון בכ־9%, ואם לא יקרה משהו מיוחד העלייה תימשך.
כל ממשלה שתיבחר מחר תגלה כי הגמישות שלה בטיפול ביוקר המחיה היא קטנה מאוד. הפתרון הקלאסי של סבסוד או הורדת מסים כבר לא תקף בשל החריגה שישנה גם כך בהוצאות הממשלה השנה, בסך של כ־14 מיליארד שקל. מנגד, כל טיפול שורש ייקח זמן רב וספק אם יצליח.
כל הרפורמות הגדולות במערכת הבריאות מחכות לממשלה הבאה
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן נחשב לאחת ההצלחות הגדולות של הממשלה הנוכחית. בתקופתו הוזלו התרופות לחולים כרוניים, הוכנסו טיפולי שיניים לילדים אל תוך סל הבריאות והוקצו תקציבים נוספים לחיזוק מערכת הרפואה הציבורית. פעולות אלו של ליצמן הוזילו לדוגמה את מחירי התרופות בכ־5.5%%, אולם נראה שכאן מסתיים עיקר השינוי החיובי בהוצאות הבריאות של המשפחה הישראלית.
מדד מחירי הבריאות כולו עלה ב־8% בתקופה שבין אפריל 2009 לאוקטובר 2012, ואחד הסעיפים הבולטים הוא הגידול האדיר בתשלום על פרמיות לביטוחי הבריאות של קופות החולים וחברות הביטוח - ייקור של לא פחות מ־23.2%. טיפולי השיניים התייקרו בכ־7.5%, וההשתתפות העצמית במימון טיפולים פרטיים עלתה ב־9.8%.
הרפורמות הגדולות בנוגע ליוקר שירותי הבריאות עוד מחכות לממשלה הבאה. הקטנה משמעותית של ההוצאות על ביטוחי בריאות, שיכולה להגיע ל־300 שקל למשפחה בחודש, עם הכנסת השירותים הסיעודיים אל סל הבריאות, יכולות ליצור שינוי משמעותי.
