• תפריט
בארץ

הטובים למשק

"משפחות ההון בישראל ניצלו במשך שנים לרעה את הפוזיציה שלהן"

הדקאן לשעבר של ביה"ס למינהל עסקים באונ' אוקספורד, פרופ' קולין מאייר, חושב שרוב בעלי השליטה בחברות בישראל מתעסקים יותר מדי בטווח הקצר: "בעלי מניות מוטרדים יותר מבחירת מועמדים לדירקטוריון מאשר ניהול פעיל"

ענת ציפקין 06:5619.12.12

"כאשר השווקים כושלים החברות חייבות לקבל יותר רגולציה. אולם הכישלון של השוק מתרחש בעיקר כאשר היעדים של החברה נוגעים רק לבעלי המניות שלה. לכן, יש לאזן בין המחויבות לבעלי המניות ובין המחויבות לגופים אחרים - ספקים, צרכנים, משקיעים ועוד", כך אומר פרופסור קולין מאייר, לשעבר דקאן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת אוקספורד, בשיחה עם "כלכליסט". מאייר הגיע לארץ במסגרת כנס של הקתדרה לממשל תאגידי בישראל, ע"ש משפחת ריימונד אקרמן, בביה"ס למנהל-עסקים באוניברסיטת בר-אילן, בנושא: "מה התקלקל בקפיטליזם ובמגזר העסקי, והאם ניתן לתקן?"

 

מאייר, שנחשב מומחה לממשל תאגידי, טוען כי הבעיה מתחת לפני השטח היא טבעה של החברה כתאגיד עסקי. "התיאוריה הכלכלית הקלאסית לא הקדישה עד היום מספיק תשומת לב לגופים צד ג', כמו שטוענת גישת ה־Stake Holders", אומר מאייר.

 

הפרדה בין בעלות לשליטה

 

מאייר סבור שאפשר להשיג את שינוי החשיבה באמצעות הפרדה בין הבעלות בחברה לבין שליטה בה. במציאות ההפרדה הזו לא קיימת, משום שבעלי השליטה הם דומיננטיים מדי בניהול החברה. "הדירקטורים, כלומר מועצת המנהלים, הם חלק חשוב ביותר בחברה, ואין ספק שעליהם להיות אחראיים גם לציבור. אבל בפועל הם מחויבים רק לבעלי המניות ובמקום שיקדמו את האינטרסים של העובדים, הספקים או הצרכנים - הם מקדמים את האינטרסים של בעלי המניות בלבד", הוא אומר.

 

לשיטתו, כשהדירקטורים מזניחים את האינטרסים של הגופים האחרים על חשבון קידוש בעלי המניות, הם מחבלים בתפקיד שאותו הם אמורים למלא - דאגה לחברה. אז איך כן עושים את זה נכון? מאייר מביא כדוגמה את רשת הקמעונאות הבריטית ג'ון לואיס. הרשת מתחייבת בפני הלקוחות להחזיר להם את הפרש המחירים, אם מצאו מחירים נמוכים יותר ברשת אחרת. "במשך יותר מחצי מאה הצרכנים יודעים שיש בינם לרשת מעין שותפות. זה בא לידי ביטוי ברווחיות שלה", הוא אומר. דוגמה אחרת היא תאגיד הענק ההודי TATA. תאגיד זה נשלט בידי קרן צדקה, שמחליטה מה הערכים שעל פיהם ינוהלו היחידות העסקיות בתאגיד. המונח המרכזי בהקשר זה הוא Longevity - אריכות ימים - החברה תמשיך לשרוד כאשר המתחרים שלך ייעלמו. "יש הלימה בין ההצלחה של התאגיד לאינטרסים של הצרכנים - גם במובן האתי וגם במובן המסחרי", הוא אומר.

 

מאייר. "יש לאזן בין המחויבות לבעלי המניות ובין המחויבות לגופים אחרים" מאייר. "יש לאזן בין המחויבות לבעלי המניות ובין המחויבות לגופים אחרים" צילום: אוראל כהן

 

לחשוב לטווח הארוך

 

לדברי מאייר, אחת הבעיות הגדולות שמאיימות על חברות גדולות שנשלטות בידי גרעין שליטה שמצוי בידי משפחה מסוימת - מצב שקיים גם בישראל - היא כאשר תהליך קבלת ההחלטות הוא לטווח הקצר, ואינו חלק מהמטרות העסקיות שלהן. "כאשר חלק מבעלי המניות מוטרדים יותר מבחירתו של מועמד כזה או אחר לדירקטוריון ולא חושבים מתוך דאגה עמוקה ואמיתית על ניהול פעיל של התאגיד בטווח הארוך יותר - אז יש בעיה", הוא אומר.

 

"בתאגידים שמנוהלים לטווח הארוך הדירקטוריון נבחר על ידי בעלי מניות של הטווח הארוך", אומר מאייר ומסביר: "הם לא יחזיקו בנתח של התאגיד לטווח הקצר לעשיית רווח מיידי. הם יהיו שותפים אמיתיים בניהולו של העסק לאורך שנות קיומו.

"בעלי מניות שמחזיקים בתאגיד לטווח הקצר מחפשים תשואות לטווח הקצר, ולא אכפת להם מה יקרה עוד 10, 20 שנים. לכן, התאגידים המוצלחים הם אלו שהצליחו ליישם את זה שבעלי המניות יהיו אלו שגם מקבלים את זכויות ההצבעה והבחירה באנשים הנכונים להנהלה. זה יאפשר לתאגיד ליהנות מניהול לטווח הזמן הארוך. עליהם לאזן גם את הצרכים של המשקיעים, הספקים, הצרכנים והעובדים. הם לא פחות חשובים מבעלי המניות".

 

סניף של ג'ון לואיס. שותפות בין הרשת לבין הצרכנים סניף של ג'ון לואיס. שותפות בין הרשת לבין הצרכנים צילום: בלומברג

 

ניצול לרעה של המיעוט

 

מאייר מסביר כי בישראל, בשונה מחו"ל, חברות האחזקה נשלטות בידי משפחה מסוימת, ולא בידי ציבור משקיעים רחב. "בחו"ל הגוף המייסד או המשפחה לצורך העניין מחזיקים באחוז קטן מאוד באופן יחסי. הם לא מנצלים לרעה את בעלי מניות המיעוט. זה חסר בחברות האחזקה בישראל.

 

"הדרך שבה חברות אחזקה מנוהלות בישראל אינה אפקטיבית ואינה בת־קיימא. צריך למצוא דרך לשלב בין יעדי טווח הזמן הבינוני של החברות לבין האינטרס של הציבור. כאשר משקיעים מוסדיים מגיעים מתוך כוונה לנהל אותה בטווח הארוך, זה יוצר אפקטיביות ניהולית בטווח הארוך. כאשר הם מעורבים בניהול החברה הם יכולים לפקח על דירקטוריון שינהל את העסקים בצורה הנכונה לא רק עבור בעלי המניות, אלא גם עבור הלקוחות, הספקים הצרכנים ושאר בעלי העניין - כגישת ה־Stake Holdres".

 

"בישראל משפחות ההון ניצלו לרעה את הפוזיציה שלהן. זה הוביל למצב שבו אין משקיעים עם עניין אמיתי בתאגיד לטווח הארוך. כאשר תאגידים לא מצליחים לייצר לעצמם מראש בסיס יציב של בעלי מניות שמשקיעים בהם לטווח ארוך, או כשיש אחזקה מהותית של בעלי השליטה, כאשר הרגולציה הופכת קשוחה, או כאשר יש משבר כלכלי או פיננסי והחברה מאבדת את השם הטוב שלה, מי שנפגעים הכי קשה הם אותם תאגידים".

 

לכן, הוא מסביר, "צריך לוודא שמי שצריך למנות את הדירקטוריון יש לו העניין הגדול ביותר בהתנהלותה של מועצת המנהלים. כלומר, האנשים שנבחרים לניהול החברה צריכים להיות תחת פיקוח מוקפד. עליהם לזהות את חברי הדירקטוריון שמתאימים לנהל את החברה. עליהם להיות בעלי אינטגריטי ועצמאות לניהול החברה. זה חשוב בצורה בלתי רגילה".

בטל שלח
    לכל התגובות