האם הממשלה תוכל לגבש חבילה עם ההסתדרות והמעסיקים?

כלל אצבע בעולם העסקים הוא כי אין שעה שבה אדם נחשב לבעל כיס עמוק כמו השעה שבה כל השאר לחוצים על כסף. לפי כלל אצבע זה, יכול יו"ר ההסתדרות עופר עיני להרגיש עצמו עשיר. זו הפעם השנייה בתוך שלוש שנים שיש לו אשראי לתת למדינה שזקוקה נואשות למישהו שיעזור לה לסגור את החור בתקציב, או לפחות חלק מ־14 מיליארד השקלים שמרכיבים אותו. העיניים של עיני, סוחר ממולח, כבר נשואות אל היום בפברואר הקרוב שבו ראש הממשלה, בין אם בנימין נתניהו בין אם אחר, יחזר לפתחו ויציע לו עסקת חבילה. השאלה הגדולה והמסקרנת היא מה עיני יקבל בתמורה, אם וכאשר תיערך עסקת חליפין שכזו, ומה ייתן.

עיני. ישדך בין העבודה לנתניהוצילום: אוראל כהן

כדי להבין את הכוח של עיני צריך להבין קודם כל מה יש לו לתת. המשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות הקרובות יעסוק בעיקר בנושא אחד - אותו בור תקציבי שצריך לכסות איכשהו, אם באמצעות קיצוצים ואם באמצעות העלאת מסים, ביטול פטורים ממס וכדומה. האשראי שבידיו של עיני מגיע בשתי צורות: הראשונה היא הפשוטה - כסף, או יותר נכון חיסכון על ידי קיצוץ תוספות שכ והטבות שונות של עובדי המגזר הציבורי. אולם מכיון שתוספת השכר לעובדי המדינה כבר תינתן בינואר, הכסף הגדול באמת נמצא בצורה השנייה של האשראי שיכול עיני לתת - האשראי הפוליטי.

האיש החזק בעבודה ינווט אותה לחיק הממשלה

תחת ההנחה שאת הממשלה הבאה ירכיב ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, הוא יצטרך למצוא דרך לשכנע את המפלגות שייקחו חלק בקואליציה להסכים לקיצוץ ענק וגם להעלאת מסים, או שהוא ייאלץ להסכים להגדלת הגירעון בתקציב, שכרגע מתוכנן ל־3% בלבד. לא מן הנמנע כי כל השלושה יקרו ב־2013, אך כדי שיהיה תקציב מבלי שתדמיתו הציבורית של ראש הממשלה תישחט הוא זקוק לעלה תאנה. עיני, או יותר נכון מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ', הם אותו עלה תאנה.

נכון, קשה לדמיין את יחימוביץ' בממשלה עם נתניהו, אבל פוליטיקה היא אחרי הכל אמנות הבלתי אפשרי. מה גם שיחימוביץ' אמרה בעבר שהיא לא פוסלת שותפות שכזו, אם התמורה תהיה מתאימה.

ויש תקדים, והוא לא רחוק. ב־2009 אותו תסריט בדיוק אירע, כאשר מי ששידך בין מפלגת העבודה לנתניהו ותקציב הגזירות שלו היה לא אחר מאשר יו"ר ההסתדרות עופר עיני. גם היום הוא האיש החזק במפלגת העבודה, שאנשיו ממלאים את הכיסאות של כמעט מחצית מוועידת המפלגה, שכל מועמד בפריימריז חייב את תמיכתו, או לפחות את אי־סירובו, כדי להיבחר לרשימה.

אבל הוא לא עשה זאת בחינם. עיני קיבל הרבה, הרבה מאוד. 12 חוקים הוא העביר בכנסת במסגרת ההסכם הקואליציוני. 12 חוקים שאפשרו להסתדרות לחזק את כוחה, ליצור שינוי מבני לטווח הארוך ולהקים עשרות ועדי עובדים כמעט בכל סקטור במשק. בתמורה נתן עיני לממשלה להשתמש גם בכוחו הפוליטי וגם לקצץ בדמי ההבראה של עובדי המגזר הציבורי.

המעסיקים רוצים שעות העסקה רבות או גמישות

וכאן נכנס העניין של שעות העבודה. אי אז, בשנת 2009, כללה עסקת החבילה בין ההסתדרות, המדינה והמעסיקים גם תופעת לוואי בדמות כעס אדיר של בעלי חברות ההייטק. אנשים כמו יהודה זיסאפל, יו"ר איגוד חברות ההייטק דאז ובעלי רד־בינת, אמרו שהחוקים הללו שהתאחדות התעשיינים דווקא הסכימה להם, "יבריחו משקיעים מהארץ". המעסיקים דרשו בתמורה אפשרות להעסיק עובדים באופן גמיש, לדוגמה, יום אחד ארבע שעות ולמחרת 12 שעות, מבלי שייאלצו לשלם שעות נוספות כל עוד בשורה התחתונה שומרים על 186 שעות בחודש. אפשרות אחרת היא להגדיל את מכסת השעות הנוספות השבועיות, שינוי אופן חישוב הגבלת השעות על משמרות במפעלים ועוד.

חוק שעות עבודה ומנוחה, שקובע את חישוב השעות הנוספות, הוא מטרה נוחה לתקיפה מצד המעסיקים. מדובר בחוק משנת 1951, וספק אם מתאים לצרכי המעסיקים בשוק העבודה במאה ה־21. המעסיקים מאוד רוצים לשנותו, ולא מסתירים זאת. כפי שפורסם לראשונה ב"כלכליסט", לאחרונה אף הוקמה בתמ"ת ועדה מיוחדת שאמורה להמליץ על שינויים בחוק בכיוון שאליו המעסיקים מעוניינים ללכת, אך התמ"ת התחייב לקבל את הסכמתו של עיני לכל שינוי שכזה. כך יוצא שבמסגרת עסקת חבילה אפשרית עיני יסכים לשדך את העבודה לקואליציה, שתסכים לקיצוץ תקציבי בתמורה לתיקים כלכליים־חברתיים ולהגדלת הגירעון. בתמורה אולי יקבל עיני עוד כמה חוקים, כגון חוק שיקל על הקמת ועדי עובדים במקומות עבודה גדולים, כמו כלל ביטוח ופלאפון, שבהם נתקלת ההסתדרות בקשיים בהקמת ועד עובדים יציג. ומה המעסיקים יקבלו בתמורה לכך שיסכימו לחוקים שכאלו? את בבת עינם: חוק שעות עבודה ומנוחה החדש, התשע"ג - 2013.