"קודם תדעו כמה גז יש, אחר כך דברו על יצוא"
רגע לפני שהמדינה מקבלת החלטה היסטורית בנוגע ליצוא גז מישראל, ד"ר סקוט ג'ונס, ראש תחום האנרגיה בחברת הייעוץ FTI, קורא לה להשאיר את הגז בארץ עד שיתבררו הכמויות והצרכים המדויקים, "כי אסור להיות חמדן מדי מוקדם מדי". ממליץ להקים רשות אחת לתמלוגים של כל משאבי הטבע
"אני לא רואה את ישראל מייצאת גז, אלא אם כן יהיו לה כל כך הרבה עתודות גז שלא יהיה לה מה לעשות בהן". את הדברים האלו אומר בראיון ל"כלכליסט" ד"ר סקוט ג'ונס, הנחשב לאחד היועצים המובילים בעולם בתחום כלכלת האנרגיה, ומי שעומד בראש תחום האנרגיה בחברת הייעוץ הענקית FTI - חברה בעלת הון עצמי של 1.4 מיליארד דולר. "אתם עדיין לא יודעים כמה גז יש לכם. אתם בשלבים הראשונים של פיתוח שדות הגז. לפני שמתעסקים בדיון ציבורי מורכב שיכול להוביל להפסד, צריך לברר כמה גז בכלל יש".
בעוד שבישראל דנים במרץ בשאלת יצוא הגז, ג'ונס בטוח כי העגלה מקדימה את הסוסים ומבהיר מהו האלמנט החשוב לדעתו בעסקי האנרגיה: סבלנות. "תגלית הגז בישראל היא הדבר החשוב ביותר שקרה לה ב־30 השנים האחרונות", אומר ג'ונס, "זה משנה את כל הכלכלה שלכם, פותח הזדמנויות לאנשים בישראל לפתח תעשיות שבהן גז הוא מרכיב הדלק, ללא שימוש בנפט או שריפת פחם. כך אתה מקטין את נטל מחיר הדלק בתעשייה כי אתה כבר לא תלוי במחיר הנפט, אלא יש לך מקור משלך שמאזן את המסחר. במשך הזמן זה יאפשר פיתוח תעשיות חדשות וייתן לממשלה אפשרות להכנסה עצומה".
השימוש הפנימי בגז הוא הראשון במעלה
ג'ונס הגיע לישראל בשבוע שעבר במסגרת פעולות ייעוץ למדינה בנושאים כלכליים שהוא מבצע לצד פרופ' אשר בלס, מנכ"ל ERCG, קבוצת מחקר וייעוץ כלכלי. השניים הכירו במסגרת עבודתם המשותפת בחברת הייעוץ האמריקאית לקסקון שנרכשה מאוחר יותר על ידי FTI. פרופ' בלס, בוגר לימודי כלכלה באוניברסיטת הרווארד, אחראי למגוון רחב של חוות דעת ועבודות עבור משרדי ממשלה, גופים עסקיים וציבוריים שונים בתחומי האנרגיה, תמחור הדלק, מדיניות תחנות הדלק, תמלוגי הגז והנפט ומדיניות תמחור שירותי התקשורת.
קידוח תמר. "לא מכיר מדינה שגילתה גז וישר ייצאה אותו כאשר היה בו צורך אצלה" צילום: אלבטרוס
ג'ונס נתן חוות דעת ביותר מ־60 מקרים ברחבי העולם של סכסוכים בינלאומיים בנושאי אנרגיה, בוררויות משפטיות בעניין תמלוגים, מיסוי, תמחור והשקעות. בפורטפוליו שלו, בין היתר, חוות דעת בעניין חברת האנרגיה של ניו אורלינס בעקבות ההוריקן קתרינה, סכסוך בנוגע לצנרת הובלת נפט בוושינגטון, בוררויות מול חברות ענק כמו מובל, וחברות הנפט, הגז והחשמל של הוואי, מקסיקו ואלסקה.
בנושא הגז בישראל משנתו ברורה: "הגבלת גז ליצוא היא טעות כאשר יש לך שימושים פנימיים בו. אני לא מכיר מדינה, לדוגמה, שגילתה גז וישר ייצאה אותו כאשר היה בו צורך אצלה. במערב אפריקה, לדוגמה, גילו גז אבל אין להם תעשייה כדי להשתמש בו, אז היצוא מובן. אם נניח שכמות הגז שנמצאה במאגרים עוברת את כמות הגז הדרושה לצרכים הפנימיים של ישראל כיום, אז במילים אחרות יהיה אפשר להפסיק את יבוא הגז לחלוטין, וזה אומר ביטחון לאספקת תעשיות האנרגיה שבהן משתמשים בגז טבעי. הממשלה צריכה להחליט כמה זה שווה לה".
ג'ונס מוסיף: "ברגע שמפסיקים לייבא דלק ומשתמשים בדלק בתוך גבולות המדינה, קורים שני דברים: ראשית החלק של המדינה במכירות הגז לתעשיות המקומיות גדל, ושנית - יותר אנשים ישתמשו בגז כי הוא לא מיובא וכנראה תראו את מחיר הגז יורד. גז מקומי יתחרה בגז מבחוץ וימשוך את המחירים מטה". לפי ג'ונס העיקרון ברור: "אסור לחשוב מראש על יצוא של גז, זה לא הסדר הנכון לעבוד בו".
לעבור לתמלוגים מבוססי מכירות
בשבוע שעבר חשף "כלכליסט" דו"ח גנוז של מינהל מקרקעי ישראל הממליץ להעלות את תמלוגי החצץ המתומחרים כיום על 3.59 שקלים לטונה. הרווח הנוסף שהמדינה יכלה לקבל אילו היתה מאמצת את מסקנות הדו"ח הוא 400 מיליון שקל לפחות בשנה. "אולי יש לכם הבסיס הלא נכון לתמלוגים: כיום יש לכם תמלוג אחיד לפי טונה שיוצאת מהמחצבה לכל משאב. הדרך האחרת היא להתבסס על המכירות, במקום יחס שקל לטונה, לקחת חלק ברווחים", אומר ג'ונס.
המדיניות שמציע ג'ונס דומה בעקרונותיה להצעת פרופ' איתן ששינסקי בראיון שהעניק ל"כלכליסט", להתחשב בהוצאות ובסיכונים של המשקיעים ולקבוע את חלק המדינה בהתאם לכך מהרווחים העודפים. "אפשר לריב על האחוז, אבל התהליך הוא נכון, ואפשר להתאים אותו לחצץ או לכל חומר גלם אחר", אומר ג'ונס.
שני האלמנטים המרכזיים בתורתו של ג'ונס הם שיתוף פעולה בין הממשלה והמשקיעים, והבחנה בין מוצר חדש כמו גז למוצר שתעשייתו מבוססת כמו חצץ: "הממשלה בשיתוף המשקיעים צריכה לבחון את מדיניויות התמלוגים השונות. אם רוצים להגדיל את החלק של המדינה צריך לקחת חלק מהרווחים. יזמי המכרות מעדיפים זאת, כי אם יש מיתון בעסקים הם לא ישלמו תמלוגים. זה אמנם סיכון בשביל המדינה שאין לה רווח במיתון ממשאבי הטבע. אבל כאשר אתה חולק את הסיכון הזה עם היזמים, בשעת מיתון אתה לא גורם לעול כספי שיכול להביא לפיטורים".
ג'ונס מסביר כי התמלוגים צריכים להיות רגישים במוצרים חדשים כי עדיין לא ידוע אם העסק יעבוד או לא, ובמקרה כזה לא נכון להטיל מס על הרווח מההתחלה. "אתה מתאים את המסים ככל שהרווחים עולים. כך העסקים לא נפגעים והמדינה מרוויחה מההצלחה שלהם. מחירים הם מה שהשוק קובע, אבל יש לממשלה השפעה והיא יכולה להיות שלילית אם אתה חמדן מוקדם מדי. אל תתמקד רק ברווח שאתה יכול לעשות היום, כי תפסיד את הרווח לאורך זמן".
הרווח שישראל יכולה להפיק מתמלוגיה עדיין מוגבל, כי התמלוגים הגבוהים ביותר נמצאים לרוב בתעשיות שבהן הרווח השולי גבוה, כמו זהב, נפט ויהלומים, ובהן ההשקעה מינימלית יחסית לרווח. "הפקת חבית נפט עולה 15 דולר ונמכרת ב־100 דולר. אמנם יש נפט יקר יותר, אך עדיין יש רווח. בניגוד לנפט וזהב, בדרך כלל אין תמלוגים מבוססים על רווח על מוצרים עם הון שולי נמוך כמו חצץ. אבל בגלל ריכוז האוכלוסייה וכאשר כולם בונים הרבה, כמו במקרה של ישראל, חכם יותר לקחת את הכסף מהרווחים. זו לא טכנולוגיה חדשה שמתחילים בה מאפס. במיוחד אם המדינה חשה שיש תנופה של בנייה, ברור שמכרות חול וחצץ ירוויחו יותר".
סקוט ג'ונס. "בשדות שלכם צריך את הטכנולוגיה החדישה ביותר כדי לשאוב גז" צילום: טלי מאייר אחת הטענות שנדחו על ידי בג"ץ בעתירת המשקיעים הקטנים בענף הגז ורלבנטית גם ליתר משאבי הטבע שבהם התמלוגים נמוכים או כלל לא קיימים, היא טענת הרטרואקטיביות. "כממשלה אתה לא אמור לשנות את החוקים באמצע המשחק", מדגיש ג'ונס. "זה קרה כמה פעמים ברחבי העולם, ובכל פעם יש השפעה שלילית על הפעילות. המשקיעים נסוגים. אתה חייב לשמור על עקביות. אם רוצים להגדיל חלק מהכנסות המדינה, כדאי לא לקחת יותר תמלוגים עד שהמשקיעים ירוויחו. ואז שני הצדדים מנצחים. אתה לא רוצה להעלות אחוזים בשבוע אחד כי במוח של המשקיעים 'בעוד שנתיים הם יעלו שוב. אני הולך מפה'".
"שדות הגז שלכם אינם פשוטים לעבודה והם גם יקרים כי הגיאולוגיה בעייתית, וזה מביא להוצאות למשקיעים. בערב הסעודית אתה חופר בור באדמה ויש לך נפט", אומר ג'ונס, ומדגיש כי "אתם לא יכולים לעשות זאת לבד. אתם צריכים את השותף הזר והמתוחכם שיודע לנצל ולהתגבר על הקשיים הקיימים בישראל. בשדות שלכם צריך את הטכנולוגיה החדישה ביותר בשביל לשאוב את מרבית כמות הגז".
חוסר הוודאות כאויב הגדול של המשקיעים
ג'ונס התייחס לעבודת ועדת ששינסקי, שגיבשה המלצות לגבי חלקי המדינה ברווחי הגז, וטוען כי "החלק הרע בהחלטת הממשלה לגבי תמלוגי הגז הוא שהמשקיעים הבינו כי המדיניות אינה עקבית, בהתייחסותה להכנסה מתמלוגים. זה לא השינוי בגובה התמלוגים, אלא העובדה ששלחו איתות לא נכון למשקיעים, וזה הרבה יותר גרוע מהעלאת גובה התמלוגים כי זה יכול לפגוע בהתלהבות המשקיעים לבוא. זה קרה באלסקה, בוונצואלה ובדרום־מזרח אסיה, שם המדיניות הלא נכונה יושמה ולא מספיק גז הופק. חוסר הוודאות הוא האויב הכי גדול בתעשיית האנרגיה. צריך לתקן זאת".
וג'ונס מציע תיקון: רשות תמלוגים אחת, שתטפל בכלל משאבי הטבע, הן מבחינת תמלוגים והן מבחינת מדיניות המס: "צריך צוות אחד של אנשים שבקיאים בתעשיות שעליהן חלים הכללים. זה לא חייב להיות צוות גדול, אבל מאוד מיומן, כי אלו האנשים ששולטים במיליארדים שלכם. צוות אחיד יאפשר עקביות ויוריד את חוסר הוודאות". פרופ' בלס גם הוא מזכיר כי "מדיניות התמלוגים ומדיניות המס מופרדות לחלוטין ואין היגיון בהפרדה הזו. גם המשקיעים מעדיפים שזה יהיה במקום אחד".
כיום אין בישראל גורם מוסמך אחד המרכז את רווחי המדינה ממשאבי הטבע. חול וחצץ נמצאים בידי מינהל מקרקעי ישראל; פוספט, אשלג וגז בידי משרד האנרגיה; והחשבת הכללית באוצר מקבלת רק את סך הרווח הסופי, ללא פירוט מה גובה התמלוגים והרווח לכל משאב.
"זו הדרך השגויה", פוסק ג'ונס. "הדרך הנכונה היא לאחד זאת תחת שר אחד. לקחת את האנשים הכי חכמים שיטפלו בתמלוגים ובמסים של משאבי הטבע. זה יכול להיות תחת שר האנרגיה או שר האוצר, זה לא ממש משנה. זה הדבר הכי טוב בשביל אזרחי ישראל".
"הפרטה אטית של חברת החשמל היא נכונה"
ד"ר ג'ונס התייחס בראיון גם לתוכנית להפרטת חברת החשמל בישראל, ואמר כי "להבנתי הדרך שבה מתכננים להעביר את חברת החשמל לידיים פרטיות, בצורה אטית, היא הנכונה. העברה מהירה מדי עלולה לגרום נזק".
ג'ונס הוסיף: "דרך טובה לערב את הסקטור הפרטי היא להזמין אותו להתערב ולהשקיע דרך מדיניות מס. כך זה קרה בארצות הברית, כשעברנו מבעלות ממשלתית לפרטית.
"תעשיית החשמל נמצאת תחת רגולציה רבה, לכן העברה אטית מעניקה לרגולטור זמן לפתח את התקנות", הרחיב ג'ונס, "כאשר חברה נמצאת בידיים ממשלתיות אין רגולציה שתקפה לאחזקה פרטית ולא ניתן לפתח זאת היטב בזמן קצר, לכן עדיף לשים מדיניות ותמריצים המאפשרים העברה מתמשכת לידיים פרטיות, כך שאחרי עשר שנים למשל תהיה לך חברת חשמל פרטית".
ג'ונס דיבר על תפקידה החשוב של הממשלה בתהליך: "מה שלמדנו באמריקה הוא שממשלות לא רק צריכות לשים את התמריץ הכספי לעידוד דורות חדשים בשביל להאיץ את התהליך, אלא גם לעודד את הבנייה למתקנים חדשים. כאשר גילינו שיש לנו דור חדש של חברות חשמל, לא היה לנו איפה לשים את המתקנים. הממשלה הכי טובה בלקחת תפקיד מרכזי לטיפול במעבר".
