תקופת ההמתנה של פישר מסתיימת
השאלה הנוכחית היא כבר לא האם הנגיד עומד לעשות מעשה, אלא באיזה מעשה הוא עומד לבחור
הזינוק בנטילת משכנתאות מקרב את היום שבו הנגיד פרופ' סטנלי פישר יהיה חייב לעשות מעשה. וכפי שנחשף ב"כלכליסט" לפני שלושה חודשים, הפעם המעשה לא יהיה חזרה על צעדים דומים שבהם כבר השתמש בנק ישראל בשנתיים האחרונות. הפעם עסקינן בנשק יום הדין: הגבלת שיעור המימון (Loan To Value) שאותו יורשו הבנקים למשכנתאות להעניק לרוכשי דירות חדשים.
שיעור המימון הוא למעשה היחס שבין גובה המשכנתא לדיור שייתנו הבנקים לבין מחיר הדירה. היחס המרבי ששוקל הנגיד לקבוע הוא ככל הנראה 60%, ומשמעותו המעשית היא שרוכשי הדירות יידרשו להביא מהבית 40% לפחות משווי הדירה שירכשו.
לא ירצה להשפיע על האינפלציה
בשלב זה מתלבט פישר אם הנתון שפרסם אתמול הפיקוח על הבנקים מעיד על התעוררות אמיתית בביקוש לדירות או שמדובר רק במהלך טכני שנובע מרצון רוכשי הדירות להקדים את העלאת המע"מ. אם התשובה הנכונה היא האפשרות השנייה, סביר להניח שהנגיד יעדיף להמתין חודש נוסף, לפני שיוציא לדרך מהלך קיצוני כזה.
אלא שמרחב התמרון של הנגיד מצטמצם: המשק הישראלי מתחיל לגלות סימני חולשה, שיחייבו את בנק ישראל לשוב ולהפחית את הריבית. עם זאת, ניסיון העבר מלמד שהפחתת הריבית מעודדת נטילת משכנתאות לא צמודות בריבית משתנה, וגורמת לעלייה במחירי הדירות. מעבר להשפעה שיש לכך על האינפלציה, המשך העלייה הלא מבוקרת במחירי הדירות גם יקרב את היום שבו עלול מחירן לקרוס במהירות ולגרור איתו את הבנקים. לכן מה שמתבקש במקרה כזה הוא נקיטת צעד מאקרו־יציבותי: פעולה שתגביל באופן מינהלי את היקף נטילת המשכנתאות החדשות.
בנק ישראל כבר סיפק רמזים
שאלת עיתוי הפעולה של בנק ישראל בשוק המשכנתאות שבה ועולה בחודשים האחרונים בכל דיוני הריבית שמקיימת הוועדה המוניטרית של הבנק. בהקשר זה כדאי מאוד לשים לב לרמז ששיגר הבנק לפני פחות מחודש. זה קרה כשאל משפט הסיום הרגיל שחותם את הודעת הריבית הצטרפה תוספת חדשה: "הבנק ישתמש בכלים העומדים לרשותו כדי להשיג את מטרותיו, וימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בשוקי הנכסים", נכתב ולכך נוסף: "ובכלל זה שוק הדיור".
פישר כבר הוכיח שכל משפט שיוצא מפיו במערכה הראשונה נשמע שוב לפני תום המחזה. לכן, המסקנה האפשרית היא פשוטה: הצעד הנוסף והדרמטי ששוקל פישר להפעיל בשוק המשכנתאות - גם אם יתמהמה, בוא יבוא.
