הלמ"ס: ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל - הנמוכה ב-OECD
ההוצאה הלאומית לבריאות הסתכמה אשתקד ב-67.4 מיליארד שקל, שהם 7.7% מהתמ"ג. המימון הפרטי היווה 38% מההוצאה הלאומית לבריאות
ב-2011 המשיכו משקי הבית לממן מכיסם כמעט 30% מההוצאה על בריאות בישראל, כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו היום (ב'). ההוצאה לבריאות כוללת את ההוצאות על כל שירותי הבריאות הניתנים במרפאות, בתי החולים ושירותי רופאים פרטיים, יחד עם השקעות בציוד, מחקר, תרופות ועוד.
שר הבריאות בנימין נתניהו וסגנו יעקב ליצמן (ארכיון) צילום: אלכס קולומויסקי סך-הכל, ההוצאה על בריאות בישראל בשנה שעברה הגיע ל-67.4 מיליארד שקל, מתוכם מתקציב המדינה ומס בריאות מומנו 61%, המימון הפרטי – הכולל הוצאות רפואיות שמומנו על ידי חברות הביטוח, השתתפות עצמית של החולים, תשלומי פרמיות על ביטוחי בריאות ועוד – מימן 38% מההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה ל-2010. אחוז נוסף של מימון ההוצאה הלאומית הגיע מתרומות. הבעיה עם הוצאה פרטית גבוהה היא שהיא אינה מאפשרת נגישות שווה לשירותי בריאות ברמה גבוהה לכלל האוכלוסיה, אלא גורמת בטווח הארוך לכך שמי שיכול להוציא יותר על בריאות מהכנסתו, גם יקבל שירותי בריאות טובים יותר.
לאורך השנים ניתן לראות עלייה של ממש בשיעור המימון הפרטי. בשנת 2003 ו-2004 עמד שיעור זה על 64% וירד באופן כמעט רצוף מאז. אחד ההסברים שניתן לכך הוא הגידול הדרמטי בתשלומים לפרמיות לביטוחי בריאות פרטיים. אם בגלל מסעות שיווק מוצלחים של חברות הביטוח ובורות הציבור ואם בגלל העומס בבתי החולים הציבוריים, בשורה התחתונה גדלו הפרמיות שמשלמים משקי הבית עבור ביטוח בריאות פרטי ב-80% בין השנים 2005 ל-2010.
גם בהשוואה בינלאומי מצבה של ישראל אינו טוב. נתוני הלמ"ס מראים כי כאשר מסתכלים על מדינות ה-OECD ובודקים מה קרה להוצאה שלהן על בריאות ומה קרה להוצאה בישראל, מגלים כי בעוד המדינות הגידול את השקעתן, בישראל ההשקעה נותרה אותו הדבר. החציון – המספר שמחצית מהנתונים מעליו ומחצית מתחתיו – של מדינות ה-OECD מראה על עלייה בהוצאה הלאומית על בריאות מרמה של 7.5% מהתוצר ב-1995, ל-9.4% ב-2010. בישראל, לעומת זאת, נותרנו כל השנים בסביבות 7.7% תוצר. האוכלוסיה במדינות המפותחות אמנם מזדקנת ולכן נדרשות יותר הוצאות, אך ההישארות במקום של ישראל נחשבת לבלתי סבירה.
