הפנים של המגזר החרדי - "בחו"ל מקובל לעבוד, בארץ האברכים מוכנים להסתפק בהרבה פחות"

מי אתה >> אלי ליפשיץ (27), נשוי + 2, במקור מבלגיה, גר בבני ברק בשכירות. משתייך לזרם החסידי. לומד בתוכנית לעתודה ניהולית בבנקים.

עבודה >> "יום אחד הודיעו לנו ממכון לב בירושלים שנפתחת קבוצה לסטודנטים חרדים שיכולים ללמוד ותוך שנה יתקבלו בבנק פאג"י (בנק פועלי אגודת ישראל, מקבוצת הבינלאומי – ש"א) ישר לעתודה ניהולית, והציגו לנו את זה בצורה מאוד ורודה. התייעצתי, שאלתי, אמרו לי למה לא, תנסה ותראה. זה היה מאמץ קשה לנסוע כל יום במשך שעה לירושלים.  אבל בסוף עברתי את השנה הראשונה בהצטיינות יתר עם ממוצע של 91. אחרי פסח קראו לנו לראיון לקראת העבודה בבנק, ומההתחלה היתה הרגשה שיש שם משהו מוזר. כמה חודשים אחרי הראיון קראו לנו למבחן פיל"ת. היינו עשרה, ארגנו לעצמנו קורס הכנה של יומיים למבחן ולקחנו את זה ברצינות. ביום המבחנים, אחרי שאלון ומבחן קבוצתי, המאבחן אמר לחלק מאיתנו שאנחנו יכולים ללכת הביתה, אנחנו לא מתאימים. זה שבר את כולנו. בסוף הציעו לי להיות טלר, אבל העבירו אותי מדור ייסורים בירוקרטי עד שהחלטתי לוותר".

קצבאות >> לא מקבל.

אלי ליפשיץצילום: ענר גרין

לימודים >> "עליתי לארץ לפני תשע שנים, לאחר שבבלגיה עסקתי מעט בעיתונות. לסבי היה העיתון היהודי הגדול בבלגיה. למדתי בישיבות בבלגיה שהיו משולבות עם תיכון והשגתי בגרות. אחר כך למדתי בישיבת פוניבז' בבני ברק והמשכתי ללימודים בכולל, לפי הסטנדרט החרדי הרגיל".

למה יצאת לעבודה >> "תמיד ידעתי שאלך ללמוד מקצוע. אולי מפני שבחו"ל זה מקובל. הדור של סבא וסבתא שלי, שהיו ניצולי שואה, נתן לילדים כמה שיותר, וברגע שאתה נחשף לסטנדרט מסוים אתה לא יכול להתפשר עליו, ולכן בחו"ל מקובל יותר לעבוד. בארץ האברכים מוכנים להסתפק בהרבה פחות ממה שאני הייתי מוכן. הם יכולים ללמוד במשך שנים גם אם הם צריכים לאכול רק לבן. לא כולם מסוגלים להקדיש את עצמם לתורה ולהסתפק בלבן אחד כל יום ולכן יוצאים ללמוד מקצוע".

להתפרנס בלי לעבוד >> "אשתי עבדה קשה מאוד במשך שנתיים. יצאה בשש בבוקר וחזרה בחמש וחצי אחר הצהריים. והיתה לי גם קצת עזרה מההורים בהתחלה. ברגע שהעזרה פסקה קיבלתי מלגה מהכולל. אשתי עבודה בעוד עבודות מזדמנות כדי להשלים הכנסה, אבל ראיתי שאני מתחיל לצבור חור קטן. משום שחסכתי קצת כסף כשעבדתי כרווק בחו"ל, הצלחתי לסגור מעט את החור, אבל אז הבנתי שאני מוכרח לצאת לעבוד. מזמן החלטתי שאני למינוס לא אכנס. זו האחריות שלי. התחתנתי וידעתי שאני חייב לפרנס".

היום >> "בלית ברירה בעוד חודש אני יורד חזרה לבלגיה. קיבלתי הצעה לעשות שם פעילות בקהילה החרדית. אני אמשיך לגמור את התואר כי זה חשוב לי מאוד, אבל כואב לי שאחרי שהשקעתי כל כך הרבה כוחות, ואחרי ששני הילדים שלי השתלבו כאן, אין לי ברירה אלא לחזור לבלגיה".