$
דעות

על ההפרטה

כדאי לעצור את תהליך מכירת חברת נמל אילת לא בחודש כפי שנקבע, אלא בשנה

ד"ר אייל טבת 07:5313.07.12

באיחור אופנתי של למעלה משנתיים ניגשה המדינה לבצע את השלב השני המשמעותי ברפורמה בנמלים, מכירת חברת נמל אילת - חברת הנמל הקטנה ביותר, היעילה באופן יחסי מבין שלוש חברות הנמל, וזו שהשפעתה על קידום התחרות בנמלי הים זניחה בטווח המיידי.

 

ביום שבו החל המשבר סביב מחיר המינימום שקבעה רשות החברות לחברת הנמל, פורסם ששר התחבורה חתם בסין על הסכם לשיתוף פעולה בהקמת הרכבת לאילת. האם המחיר שנקבע לחברת הנמל משקף את ערכה של החברה במציאות שבה קיים חיבור מסילתי בין הנמל הדרומי ונמלי הים התיכון?

 

רבות דובר בגנות מכירת חברת הנמל בשל פגיעתה בתחרותיות במשק ותרומתה להגברת הריכוזיות, אולם בעוד שלשאלות אלה יידרש, גם אם באיחור, הממונה על ההגבלים, מי יידרש לשאלת המחיר, התמורה שנקבל מאותה מכירה?

 

בעבר נוהלו נמלי הים של ישראל באמצעות רשות הנמלים שתפקידה היה לתכנן, לבנות, לפתח, לנהל, להחזיק ולהפעיל את הנמלים ולפקח עליהם. בשנת 2005, בעקבות החלטת ממשלה על רפורמה בענף הנמלים, עברו הנמלים למבנה חדש (המכונה דגם "בעל הבית" - "landlord"), המנתק את הקשר בין בעלות לתפעול, והונחה תשתית לעידוד התחרות אגב הגדלת הפעילות. משרד האוצר הגדיר רפורמה זו כחשובה ביותר ומהגדולות בתולדות המדינה.

 

נמל אילת נמל אילת צילום: ג'ו קוט

 

באמצעות הרפורמה ביקשה המדינה להשיג מספר יעדים ובהם: הפחתת מחירים, שיפור השירות, התייעלות וחיסכון למשק. עד היום לא הושגו מטרות אלה. הפרטת חברת נמל אילת כצעד בודד, אף היא לא תביא להשגת אותן מטרות.

השינוי המבני בענף הנמלים אינו מתקדם בהתאם ללוח הזמנים שקבעה ועדת השרים לענייני הפרטה, ועד כה הרפורמה לא הגשימה את מטרותיה. הנמלים לא התייעלו, השירות לא השתפר, המחירים לא הוזלו והשקט התעשייתי לא נשמר. דגם הניהול "בעל הבית" מיושם באופן חלקי בלבד. החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה להפריט את חברת נמל אילת היא צעד נכון לקראת יישום דגם בעל הבית בענף הנמלים - אבל הדרך, אוי, הדרך.

 

כדאי לעצור את תהליך מכירת חברת נמל אילת לא בחודש כפי שנקבע, אלא בשנה. בתקופה זו המדינה היא פרויקטור בעל סמכות שיעסוק ברפורמה בנמלים באופן שוטף. בתקופה זו תיישם המדינה את הנדרש על פי דגם הניהול שנבחר - "בעל הבית" - בדגש על שימור הבעלות הציבורית על התשתיות המשותפות בנמל (מוצרים ציבוריים). בנוסף, יש להפשיר את התוכניות לבניית נמל הדרום בשטח נמל אשדוד ונמל המפרץ בשטח נמל חיפה, ולקדם מיזמים אלה בהידברות עם ארגוני עובדי חברות הנמל, כך שאפשר יהיה להפעיל את הנמלים האלה באמצעות זכיינים פרטיים.

 

כיום, משרד התחבורה מעורב בכל המינויים בענף: הרגולטור - רשות הספנות והנמלים היא זרוע של משרד התחבורה, חברת נמלי ישראל האחראית על הפיתוח והנכסים כמו גם חברות הנמל - הינן חברות ממשלתיות. על מנת לקדם תחרות בענף הנמלים יש צורך לנתק את הקשר המבני בין המקטעים העיקריים בענף ובין משרד התחבורה, תוך הבטחת עצמאות הרגולטור בכדי לצמצם השפעות פוליטיות על קבלת ההחלטות. יש להעביר את האחריות על קידום התחרות בין חברות הנמל שיפעלו באותו נמל ובין הנמלים (חיפה, אשדוד ואילת), מחברת הניהול לידי הרגולטור.

 

חברת הניהול צריכה להעמיד כלים שישרתו את התחרות, לעסוק בניהול הנכסים ובפיתוח הנמל. הרגולטור צריך לעודד תחרות באמצעות קביעת אמות מידה לתקנים ולשירות וקביעת מנגנוני קנסות ותמריצים - כל זה תוך כדי שמירה על כללי בטיחות ועל איכות הסביבה.

 

ד"ר אייל טבת הוא חוקר במרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים, ומחבר נייר עמדה על הפרטת הנמלים
בטל שלח
    לכל התגובות
    x