סטנלי פישר ירה לעצמו ברגל

הפסקה המשמעותית ביותר בפרוטוקול דיוני הריבית מסתתרת אי שם בעמוד השמיני של המסמך שפרסם אתמול (ב') בנק ישראל. "ההערכה בדיון היתה", נכתב, "שבשל היחלשות מנגנון התמסורת של ריבית בנק ישראל על שוק הדיור בעקבות הצעד המאקרו יציבותי האחרון שננקט, שהביא להקטנת משקל הרכיב המשתנה במשכנתאות, ולמרות הורדת הריבית, לא נידרש בעת הזאת צעד מאקרו יציבותי נוסף".

"הצעד המאקרו יציבותי האחרון", שעליו דיברו חברי הוועדה המוניטרית בדיון הריבית, הוא ההנחיה שפרסם המפקח על הבנקים דודו זקן בסוף אפריל בשנה שעברה, שהגבילה את רכיב ההלוואות לדיור בריבית משתנה לשליש מסוים מהמשכנתה. בסדרת שאלות ותשובות שפרסם אז, הסביר בנק ישראל כי מטרתה העיקרית של אותה הנחיה היתה להגביל את הסיכון של נוטלי ההלוואות לדיור באפיק הריבית המשתנה.

נגיד בנק ישראל. נבהל מהביקורתצילום: מיקי אלון

אולם הגבלת חלקן של המשכנתאות בריבית משתנה בסך ההלוואות לדיור מתגלה כעת כירייה עצמית ברגלו של בנק ישראל. כלי הפעולה העיקרי שעומד לרשות בנק ישראל כדי לנתב את האינפלציה אל תחומי היעד שקבעה הממשלה הוא מכשיר הריבית. ריבית גבוהה יותר פועלת לצמצום הביקושים, ותורמת בכך לריסון האינפלציה. בכיוון ההפוך, הפחתת הריבית מעודדת ביקושים, ובכלל זה גם ביקושים לדירות.

אבל הריבית שקובע בנק ישראל מדי חודש היא ריבית לטווח קצר, ובתחום המשכנתאות היא משפיעה בעיקר על האפיק הצמוד לריבית הפריים. המגבלה שהטיל המפקח בשנה שעברה הקטינה כאמור את הנתח של משכנתאות אלה, ולכן היא החלישה את ההשפעה שיש למדיניות הריבית של בנק ישראל על רוכשי הדירות.

כדי לסבך את התמונה עוד יותר, צריך להזכיר את צידה השני של המשוואה, שהוא אותם צעדים "מאקרו יציבותיים" (Macro-Prudential) שמזכיר בנק ישראל בתקופה האחרונה. צעד מסוג זה נועד לנטרל את תופעות הלוואי שעלולות להיות למהלך גורף של הפחתת הריבית, למשל על שוק הדירות. כאשר בנק ישראל רוצה להפחית את הריבית, כפי שעשה רק בחודש שעבר, מבלי להשפיע על שוק הדיור, הוא חייב לנקוט במקביל במהלך "מאקרו־יציבותי" - באותה פעולה נקודתית שנועדה לטפל רק בבעיית מחירי הדירות.

זו בדיוק הסיבה למהלך הנוסף ששקל פישר להפעיל, ושנחשף ב"כלכליסט", לפני שישה שבועות. הפעם מדובר לא בעוד מהלך להגברת הרציונליות של רוכשי הדירות, אלא בנשק יום הדין: הגבלת שיעור המימון (LTV - Loan To Value) שיורשו הבנקים למשכנתאות להעניק לרוכשי דירות חדשים. שיעור המימון הוא היחס שבין גובה המשכנתה שיתנו הבנקים, לבין מחיר הדירה, והיחס שבחן בנק ישראל היה אמור לנוע בין 60% ל־70%. משמעות הגבלה זו היא שרוכשי הדירות יידרשו בעתיד, אם וכאשר ההנחיה תיכנס לתוקף, "להביא מהבית" לפחות 30%–40% משווי הדירה שהם ירכשו.

עכשיו בא פרוטוקול דיוני הריבית ומסביר לנו "שבשל החלשות מנגנון התמסורת של ריבית בנק ישראל על שוק הדיור, לא נידרש בעת הזאת צעד מאקרו יציבותי נוסף". האמת, סביר להניח, מורכבת יותר ופישר פשוט נבהל מהתגובות שליוו את פרסום תוכניתו ב"כלכליסט", לפני חודש וחצי.