על פרסים, מסים ואפלייה

לאחרונה פורסם על כוונת המדינה למסות את הפרס שקיבל סגן אלוף העולם בשח-מט, בוריס גלפנד. דרישה זו מקוממת במיוחד בכל הקשור לגלפנד, שכן ככל הידוע המדינה לא תמכה ולא השקיעה סכומים של ממש במסעו המפרך לצמרת השח-מט העולמית.

מצב זה מעלה מחשבות עגומות גם באופן כללי על אופן חלוקת המשאבים של הממשלה לענפי הספורט השונים כאשר המדינה "שופכת" מיליונים על תחומי ספורט כגון כדורגל שבהם הישגיה של ישראל במגרש הבינלאומי עלובים למדי בעוד שענפים אחרים, שבהם מתבלטים ספורטאים ישראלים, זוכים להצלחות ומשיגים מדליות אולימפיות ולא רק בשח-מט זוכים לתקציבים עלובים אם בכלל(ר' לדוגמה ענפי הג'ודו והגלישה). מצב זה גובל בחוצפה שלא לומר שחיתות של ממש.

אין ספק כי מבחינה ציבורית עצם דרישתה של המדינה לתשלום מס על הפרס שקיבל גלפנד פסולה לחלוטין מבחינה מוסרית וערכית. עם זאת, עולה השאלה, אם מבחינה חוקית יבשה יש מסמכותה של רשות המסים לפטור את גלפנד ממס.

בוריס גלפנד צילום: איי אף פי

בעניין זה ככל הידוע, מציגה הרשות עמדה מיתממת לטעמנו ולפיה, כביכול אין מסמכותה לפטור את הפרס ממס וכי לצורך מתן פטור יש לשנות את החוק. ואכן, מספר חברי כנסת אף נקטו ביוזמה פרטית לשינוי החוק בעניין זה. ואולם, עמדה זו של הרשות לדעתנו אינה נקייה מספקות כלל וכלל.

אומנם, על פי פסיקה ישנה (פס"ד משולם, עמ"ה 609/68), פרס שמקבל בעל משלח יד במסגרת משלח ידו הוא חלק מהכנסתו החייבת במס. כך לדוגמה אדריכל המקבל פרס במסגרת תחרות בין אדריכלים חוייב במס על הפרס שקיבל. עם זאת, ספק אם זהו המקרה שלנו, שכן אין זה ברור כלל כי ניתן להגדיר את השתתפותו של גלפנד בתחרויות בינלאומיות של שח-מט "כמשלח יד".

בנוסף, עולה השאלה האם חלות על הפרס הוראות סעיף 2א' לפקודה, שהוסף לפקודת מס הכנסה ביולי 2003, המטיל מס גבוה יחסית על השתכרות מפרסים והגרלות, בשיעור 25%, הואיל והוא גם שולל זכות לניכוי הוצאות (בסעיף 124ב')?

הדוגמה של אהרן צ'חנובר ואברהם הרשקו

ראשית, יצוין, כי להוראה זו נקבע חריג, בין היתר, כאשר הפרס ניתן "במסגרת אישית". המונח "מסגרת אישית" אינו מוגדר בחוק והוא בהחלט סובל פרשנויות שונות וביניהן הפרשנות לפיה, פרס שניתן במסגרת של הפגנת יכולת או כישורים אישיים ייחודיים בתחרות שאינה פתוחה לכלל הציבור, אינו חייב במס, להבדיל מתחרות הפתוחה לציבור הרחב ואינה כוללת בחובה תנאי סף אישיים מיוחדים לצורך עצם ההשתתפות בתחרות.

שנית, ניתנה לשר האוצר סמכות לפטור בתקנות סוגי פרסים או הגרלות שנקבעו בתקנות, אולם עד כה הוא לא עשה בהן שימוש למעט קביעה של תקרת פטור.

בתוך כך, מעניין לציין כי בעבר כבר היו תקדימים שבהם גילתה הרשות פרשנות יצירתית להוראות החוק ובהתאם לכך פטרה מקבלי פרסים יוקרתיים מחבות במס. הדוגמה המפורסמת היא הפטור ממס שניתן בשנת 2004 לשני זוכי פרס נובל, הפרופסורים אהרן צ'חנובר ואברהם הרשקו על זכייתם בפרס של כשני מיליון שקל כל אחד מהם. ההסבר שניתן לכך היה כי בגלל המקרה המיוחד והעובדה ששני המדענים לא פיתחו את המצאתם לצורך קבלת פרס – הם יהיו פטורים ממס. זאת בניגוד למי שמשתתף, למשל, בתוכנית טלוויזיה, שבה המטרה היא זכייה בפרס.

באותה מידה של היתממות מבורכת שבה נקבע כי המדענים האמורים לא פיתחו את המצאותיהם לצורך קבלת פרס ניתן לקבוע כי גם גלפנד פועל בתחומו לאו דווקא בשל רצונו לזכות בפרס כלשהו אלא מתוך רצון טבעי לזכות בהכרה הבינלאומית בכשרונו המופלא וביוקרה המתלווה לכך.

לכך יש להוסיף, כי מבחינה ציבורית ומוסרית קיימת הצדקה רבה יותר לגבות מס משני המדענים הדגולים, בני הארץ, שהם לפחות פרי הילולים של מערכת החינוך הישראלית ונהנו על פני שנים רבות מתקציבים ציבוריים שמומנו בכספי משלם המסים הישראלי, מאשר לגבות מס מגלפנד שמלבד "הראש היהודי" שלו, אין למרבה הצער למדינת ישראל כל יד ורגל בזכייתו והיא כאמור לא השקיע כל השקעה של ממש בהצלחתו. לחיובו במס של מר גלפנד במקרה זה יש אפוא ריח לא נעים של הפלייה.

לסיכום, ניתן לומר, כי בפרשנות יצירתית של הוראות החוק שננקטה כבר בעבר יש מקום גם על פי לשון החוק הקיים לפטור את מר גלפנד לחלוטין ממס. עם זאת, יש מקום לקבוע תיקון מבהיר בחוק שיפטור מקבלי פרסים בעלי חשיבות ויוקרה בינלאומיים מחובת המס. שכן, מקבליהם מביאים לישראל מוניטין ויוקרה בינלאומיים החשובים לא פחות מהפטור הניתן לבעלי הון המשקיעים בישראל במסגרת חוקי עידוד שונים או להטבות מס אחרות הניתנות בתחום המחקר והפיתוח.

לחלופין, יכולה המדינה לכסות ולו בדיעבד על "פשעה" באי מתן תמיכה ראויה מלכתחילה לאנשים מסוגו של מר גלפנד באמצעות מענק שיינתן לו כעת, בדיעבד, לאחר זכייתו, שיכסה על ההשקעה העצומה וההוצאות שהיו לו, בגובה המס המגולם במידה ויוטל עליו. כך שפועל לא ייגרע כיסו כתוצאה מהטלת המס הבלתי מוצדק. באופן כללי לא טוב המצב שבו חוקים בכלל וחוקי המס בפרט מפורשים ומיושמים באופן הנוגד את תחושת היושר, ההגינות והצדק הטבעי.

המחבר הוא בעל משרד עורכי דין ומומחה למיסוי