ניתוח "כלכליסט": האינפלציה עולה? אולי זה רק בגלל שיטת החישוב
נתוני האבטלה בישראל זינקו לאחרונה בגלל שינוי פשוט שנערך בשיטת החישוב של הלמ"ס, והשאלה הבוערת היא מה יקרה אם גם שיטת החישוב של מדד המחירים לצרכן תשונה. הבעיה עם התשובה היא לא רק העובדה שהשיטה הקיימת רחוקה מלהיות אידיאלית, היא יותר ההשפעה העצומה שתהיה לכל שינוי קטן על סכום של מיליארדי שקלים השייכים לציבור
השינוי שהכניסה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסוף חודש מרץ לחישוב נתוני התעסוקה הוביל לזינוק של יותר מ־1% בשיעור האבטלה במשק, והצליח לחלץ ממקבלי ההחלטות תגובות תמוהות. שר האוצר יובל שטייניץ טען כי העלייה באבטלה נובעת דווקא מגידול בכוח העבודה, וגורמים בכירים פחות במשרדו הסתפקו בלומר כי הם מתקשים להבין את השינוי שביצעה הלמ"ס. אבל השורה התחתונה בסיפור נותרה ברורה וחד־משמעית: הלמ"ס החליפה את סקר כוח האדם הרבעוני שלה בסקר חודשי, הגדילה את מדגם הנשאלים פי שלושה, כללה באותו מדגם מספר רב יותר של יישובים מהפריפריה, ושיעור האבטלה במשק עלה פתאום מ־5.4% ל־6.5%.
השאלה שעולה היא מה יקרה אם בדומה לנתוני האבטלה, תחליט הלמ"ס לשנות את שיטת החישוב גם בסדרת הנתונים החשובה שלה - מדד המחירים לצרכן. במקרה כזה הנפגע העיקרי מהשינוי לא יהיה השר שטייניץ, שבשנה החולפת הקפיד להתלהב כל פעם מחדש מנתוני האבטלה הנמוכים במשק ועכשיו נאלץ לספק הסברים מופרכים לעלייה הדרמטית בהם. אם שיטת חישוב המדד תשונה, והאינפלציה המדווחת תהיה, נניח, מעט גבוהה יותר, הנפגעים המיידיים יהיו הקופה הציבורית והכיס הפרטי של כל אזרח.
"אין צורך לבצע שינוי מהותי בחישוב המדד", מבהיר המשנה לסטטיסטיקן הממשלתי יואל פינקל בשיחה עם "כלכליסט". "בניגוד לנתוני האבטלה, שהם סדרה סטטיסטית שלא שונתה במשך הרבה מאוד זמן, במדד המחירים נערכים מדי שנתיים שינויי ביניים. המדד הוא סדרה דינמית שמתעדכנת כל הזמן. נוסף לכך, הלמ"ס נמצאת כל הזמן עם היד על הדופק ומגיבה להתפתחויות במשק. כאשר מתעורר צורך לעדכן את המדד בין מועדי העדכון הדו־שנתי, אנחנו עושים זאת, כמו למשל במקרה של כניסת חברות נוספות לתחום הטלפונים הניידים".
גם אם שיטת חישוב המדד לא תשונה בעתיד הנראה לעין, עדיין נותרה חידה לא פתורה ומטרידה: האם מדד המחירים, במתכונתו הנוכחית, משקף את האינפלציה האמיתית במשק הישראלי? התשובה לשאלה הזאת, כפי שנראה מיד, אינה חד־משמעית כל כך, וגם בספינת הדגל של הלמ"ס, מתברר, אפשר למצוא כמה וכמה בקעים.
המפקח שחזר בו
לפני שמסבירים מהו בעצם מדד המחירים לצרכן ומדוע גם בשיטת חישובו יש נקודות חולשה, חייבים להזכיר שמדד המחירים הוא כבר עשרות שנים הפרה הקדושה שרועה בשדות המשק הישראלי, ומסיבות טובות. גם אחרי שנים לא מעטות של אינפלציה נמוכה, נותר המשק הישראלי עתיר הצמדות למדד. שווי תיק הנכסים הכספיים שבידי הציבור הצמודים למדד - תוכניות חיסכון, איגרות חוב ונכסים צמודים בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה - מסתכם ביותר מ־800 מיליארד שקל. חלקו של החוב הממשלתי הצמוד למדד מסתכם כיום בכ־300 מיליארד שקל. לכן כל תנודה של 0.1% לכאן או לכאן במדד שווה מיליונים. נוסף על כך, מדד המחירים קובע במידה רבה את מדיניות הריבית של בנק ישראל שמשפיעה על כל ענפי המשק.
כל הניסיונות שנעשו לאורך השנים לערער על אמינות המדד נתקלו בחומה בצורה, ומי שיכול להעיד על כך הוא המפקח הקודם על הבנקים רוני חזקיהו. לפני ארבע שנים טען חזקיהו כי העלייה החריגה של 16.2% שנרשמה בחודש אחד בסעיף שירותי בנק במדד אינה נכונה. לדבריו, הלמ"ס שגתה בחישוב עלותן של העמלות החדשות לאחר הרפורמה בעמלות הבנקים.
תגובת הלמ"ס להאשמות היתה מהירה. "חישובי בנק ישראל מתייחסים להנחה שהצרכן הרציונלי יצרוך בעתיד את השירותים המוזלים ביותר", הסביר אז המשנה פינקל, "כאשר זה יקרה, נצפה לראות את התופעות שהבנק מייחל להן". ימים ספורים לאחר מכן כבר נשמע המפקח על הבנקים הרבה פחות נחרץ. "אין לנו טענה נגד הלמ"ס", אמר חזקיהו, "ובוודאי שאנחנו לא טוענים לגבי אופן החישוב של מדד המחירים".
מדד המחירים לצרכן מודד את השינוי שחל מדי חודש בהוצאה הדרושה לקניית סל מוצרים ושירותים קבוע, המייצג את התצרוכת הממוצעת של משקי הבית בישראל. המדד מורכב מעשר קבוצות צריכה ראשיות, שהחשובות ביותר הן ההוצאות על דיור, מזון, ירקות ופירות, תחבורה ותקשורת, הלבשה והנעלה וחינוך. לכל אחת מקבוצות אלה נקבע משקל משלה בסל המדד. קבוצות הצריכה הראשיות נחלקות לעשרות קבוצות משנה, הכוללות יחד כ־1,300 מוצרים ושירותים.
את שינוי המחירים החודשי שנמדד בכל קבוצת צריכה מכפילים במשקלה של הקבוצה בסל המדד, והתוצאה המתקבלת היא תרומת אותה קבוצת למדד הכללי. חיבור התרומות של כל עשר הקבוצות נותן את השינוי החודשי במדד. סל המדד כולל רק מוצרים ושירותים המיועדים לתצרוכת, ולכן תשלומים לביטוח לאומי ולמס בריאות, המוגדרים כמסים ישירים, אינם כלולים. לעומת זאת, כל תשלומי הבריאות וביטוחי הבריאות הפרטיים, לצד המסים העקיפים המהווים חלק ממחיר המוצר, כלולים בסל המדד.
משקלי קבוצות הצריכה השונות בסל המדד נקבעים על ידי הלמ"ס אחת לשנתיים, בהתאם לתוצאות סקר הוצאות משקי הבית. לאחר קביעתם, מבוצעים במשקלי סעיפי הצריכה השונים מדי חודש עדכונים קלים, בהתאם לשינוי במחיריהם ביחס לשינויי המחירים בסעיפים האחרים. את שינויי המחירים החודשיים אומדת הלמ"ס על פי השינויים במחיריהם של אותם 1,300 מוצרים ושירותים הכלולים בסל המדד, שאותם אוספת קבוצת סוקרים ב־3,000 חנויות ובתי עסק בכ־100 יישובים עירוניים ברחבי הארץ. למרבה הפלא, על המבצע המורכב של איסוף כל אלפי המחירים ועיבוד הנתונים מופקדת קבוצה של כ־70 עובדים בלבד, מכלל כ־1,100 עובדי הלמ"ס.
הצרכנים חכמים יותר
ההטיה הראשונה שעלולה להירשם בחישוב מדד המחירים נובעת מתדירות עדכון סל המדד. משקי הבית משנים את הרכב התצרוכת שלהם כל הזמן, בהתאם לשינויים במחירים. כאשר מחיר בשר הבקר מתייקר, לדוגמה, הצרכנים מקטינים את צריכתו ועוברים לצרוך יותר מוצרי עוף. משקלי סל המדד לעומת זאת נקבעים כאמור רק פעם בשנתיים, ולכן אינם משקפים את מלוא החיסכון שנגרם לצרכן כתוצאה מהמעבר מצריכת בשר יקר לבשר זול יותר.
הבשורה הטובה במקרה זה היא שהעדכון הדו־שנתי של סל המדד הנוכחי מהווה שיפור לעומת העבר, כאשר הלמ"ס נהגה לעדכן את הרכב הסל רק פעם ב־5–7 שנים. הבשורה הפחות טובה היא שמחקרים שנערכו בארץ בנושא מראים שההטיה שעלולה להירשם בחישוב המדד כתוצאה מעדכון הסל פעם בשנתיים במקום בכל שנה יכולה להסתכם בלפחות 0.1%. ובמציאות של אינפלציה נמוכה, לכל 0.1% במדד יש משמעות.
והבשורה העוד פחות טובה, לפחות מבחינת כל מי שחוזר מהסופר בהרגשה שהמדד אינו משקף את מלוא עליית המחירים, היא שבמקרה זה ההטיה פועלת דווקא בכיוון ההפוך. בגלל התחכום של הצרכן הרציונלי, שמעדיף תמיד את החלופה הזולה יותר, הטיה אפשרית זו במדד תהיה תמיד כלפי מעלה. לכן, כאשר הלמ"ס מדווחת על אינפלציה של 1%, לא מן הנמנע שעליית המחירים בפועל לצרכנים הסתכמה רק ב־0.9%.
בעיה סבוכה נוספת בחישוב המדד נובעת מהקושי הרב של הלמ"ס להתמודד עם מדידת שינויים באיכות המוצרים. הדוגמה הבולטת במקרה זה היא המחשבים האישיים, שיוצאים מהשוק בקצב מהיר ובמקומם נכנסים מוצרים משוכללים יותר. לפי הגדרת מדד המחירים, הוא אמור לבטא שינויי מחירים בלבד ולא לשנות את איכות המוצרים שהוא מודד. אך בשוק שמתפתח טכנולוגית במהירות, אין ברירה ללמ"ס אלא לחרוג מכלל זה. הפתרון שמצאה הלמ"ס בנושא זה הוא הקביעה שאיכות המחשב החדש טובה יותר, אבל התועלת שמפיק ממנו הצרכן זהה לזו שהפיק מהמחשב הקודם.
הטיה נוספת של המדד בתחום זה עלולה להתרחש כאשר המוצרים הטכנולוגיים החדשים אינם מוכנסים לסל הצריכה של המדד בעיתוי נכון. על מכשלה זו מתגברת הלמ"ס על ידי הכנסת המוצרים גם בין תקופות העדכון הקבועות של הסל, כך שההטיה בחישוב המדד נחשבת כשולית בלבד.
הסעיף הגדול והבעייתי
הסעיף הבעייתי ביותר במדד המחירים הוא סעיף הדיור, ולא רק בגלל משקלו הגדול בסל המדד (24.4%). הבעיה המרכזית כאן היא כיצד בדיוק למדוד את השינויים במחירי הדירות, שהן למעשה נכס להשקעה ולא מוצר צריכה. חלק מהמדינות בעולם, אגב, לא הצליחו להתמודד עם הבעיה המורכבת הזאת, ולכן מדד המחירים לצרכן בהן אינו כולל את סעיף הדיור.
בארץ מוגדר סעיף הדיור כשינויים בשווי שירותי הדיור שהדירות מעניקות לבעליהן. הלכה למעשה מודדת הלמ"ס את השינויים בהוצאות השכירות, שמחושבות על פי מדגם דירות להשכרה. הוצאות השכירות מבטאות למעשה את סכום הכסף החודשי שעליו מוותר בעל הדירה בכך שבחר לגור בדירה ולא להשכיר אותה. שיטה זאת נהוגה בישראל החל מ־1999, כאשר לפני כן השתמשה הלמ"ס בשיטת חישוב שהתבססה על מדידת מחירי הדירות בפועל.
לפני שלוש שנים הודה הסטטיסטיקן הממשלתי פרופ' שלמה יצחקי בשיחה עם "כלכליסט" כי בשיטת חישוב זו של מחירי הדירות קיימת אפשרות להטיה, שעלולה לפעול לשני הכיוונים. לדבריו, הסיבה להטיה האפשרית היא העובדה שהדירות להשכרה אינן באיכות זהה לדירות שבבעלות הדיירים. עם זאת, הבהיר יצחקי, הפגמים בשיטת החישוב הנוכחית של סעיף הדיור במדד אינם מצביעים בהכרח על כך שהשיטה הקודמת, של מדידת מחירי הדירות בפועל, מתאימה יותר. "אין שיטה טובה יותר ושיטה טובה פחות", הסביר אז יצחקי, "יש מצבים בסטטיסטיקה שבהם אין מדידה נכונה ומוחלטת. לצורך מדידת שירותי הדיור שבבעלות הדיירים השיטה הקיימת מספיק טובה. שיטה זו גורמת אמנם להטית הנתונים, אך ביחס למדדים אחרים יש בה פחות שרירותיות".
בתשובה לשאלה כיצד ניתן לשנות את שיטת החישוב, אמר אז יצחקי כי במקרה כזה יהיה צורך למנות ועדה ציבורית שתפעל במסגרת המועצה לסטטיסטיקה: "אם ועדה כזו תמליץ לשנות את שיטת החישוב, נשקול זאת. בכל מקרה לא רצוי להחליף מדדים כמו שמחליפים נעליים".
"עם יד על הלב", אני שואל את המשנה לסטטיסטיקן הממשלתי פינקל, "מדד המחירים משקף את האינפלציה האמיתית בארץ?". "מדדי המחירים בישראל הם מהטובים בעולם", הוא לא מהסס, "עובדי הלמ"ס מציגים אותם בכנסים בינלאומיים, והם שותפים לכתיבת המדריכים הבינלאומיים המשמשים בכל מדינות העולם".
ובשם הזהירות המתחייבת, פינקל מחליט להסתייג מיד: "אבל כל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להיות כל הזמן עם היד על הדופק, ולוודא שאנחנו אכן משתמשים בשיטות הטובות ביותר במסגרת התקציב העומד לרשותנו".
