הכסף הולך לקרנות, העלות אצל הציבור

בתי ההשקעות וחברות הביטוח, המנהלים את כספי הפנסיה שלנו, מקבלים מהחוסכים דמי ניהול המשמשים לניהול השקעות מושכל והשאת תשואה מיטבית לחוסכים.

אלא שאתמול חשף "כלכליסט" תופעה מטרידה: אותם מנהלי השקעות של הגופים הפנסיוניים מגלגלים את ניהול ההשקעות של כספי החוסכים למנהלים חיצוניים באמצעות השקעת חלק מכספי הפנסיה בקרנות השקעה, כאשר דמי הניהול הגבוהים שגובים מנהלי אותן קרנות מגולגלים גם הם לעמיתים — והכל בחסות ובאישור המפקח על הביטוח.

כך למשל, מנהלי קרן ההון סיכון Agate, העוסקת בהשקעה בחברות טכנולוגיה רפואית, שייסד דני נווה, לשעבר שר הבריאות, משכו בארבע וחצי שנות קיומה דמי ניהול בהיקף של כ־30 מיליון שקל. נווה עצמו מכר במהלך התקופה חלק מאחזקותיו בקרן לאיש הביטוח רוני דוידוף בתמורה ל־1.5 מיליון דולר והפך לאיש אמיד מאוד. השניים מושכים באופן אישי מדי שנה דמי ניהול של 1.5 ו־1.13 מיליון שקל בהתאמה. הקרן אף מספקת לנווה רכב מפואר והכל בזמן שהגופים הפנסיוניים, שהאצילו את סמכות ניהול ההשקעות לידיו של נווה, לא משלמים שקל מכיסם עבור הניהול וסכומים אלו מגולגלים לפתחם של החוסכים.

אדישות לדמי הניהול השמנים

חשוב להדגיש שהקרן של נווה היא רק דוגמה לתעשיית קרנות ההון סיכון, ודמי הניהול הגבוהים שגובים מנהלי הקרן הזו אינם חריגים ביחס לקרנות מתחרות. גם העובדה שבארבע וחצי שנות קיומה הקרן לא ביצעה ולו אקזיט אחד ושיעור התשואה הפנימי שלה (IRR) עומד על 1.05%, אינה חריגה בנוף קרנות ההון סיכון העוסקות בתחום מדעי החיים וקמו באותה תקופה. ועדיין, תמוה מדוע מדוע גופי הפנסיה ממשיכים להשקיע בקרנות מסוג זה.

אלא שהתשובה לכך היא פשוטה למדי. גופי הפנסיה אדישים לשכר השמן שמושכים מנהליהם כיוון שממילא לא הם אלו שנושאים בו. החוסך לפנסיה הוא זה שמשלם פעמיים: פעם אחת למנהל הגוף הפנסיוני מתוך הנחה שזה ינהל עבורו את חסכונותיו בחוכמה ופעם שנייה עבור מנהל קרן ההון סיכון שמנהל הגוף הפנסיוני בחר לגלגל את אחריות הניהול.

מבחינת מנהל הגוף הפנסיוני, ההשקעה בקרן ההון סיכון היא סוג של אופציה: אם הקרן תבריק ותייצר תשואה מדהימה שתאפיל גם על דמי הניהול הגבוהים שמשכו מנהליה, הקרדיט יהיה שלו באמצעות התשואה המשוקללת של תיק החיסכון שתשביח. אם הקרן תיכשל, החוסך יפסיד ובכל מקרה הוא גם זה שנושא בעלויות הקרן.

למה שריג לא מתערב?

בימים אלו מגייס נווה כספים לקרן הון סיכון חדשה. כלל ביטוח, משקיעת מפתח בקרן הנוכחית שלו, כבר התחייבה להשקיע 30 מיליון שקל בקרן המתגבשת, שבה תשקיע גם ממשלת דרום קוריאה. ההשקעה תבוצע אף שנווה ואנשיו טרם סיפקו את הסחורה בקרן הנוכחית.

עודד שריג, המפקח על הביטוח, העביר באחרונה תיקון חקיקתי שקבע כי את דמי הניהול שגובות תעודות הסל שבהן משקיעים הגופים הפנסיוניים שעד כה גולגלו לעמיתים, ייספגו מעתה הגופים עצמם. שריג מצא כי דמי הניהול שמשלמים החוסכים נועדו לשמש את מנהלי הגופים לאיתור השקעות באופן אקטיבי ולא פסיבי בדמות השקעה בתעודות סל. המהלך צפוי לחסוך לחוסך הממוצע עלויות של עשרות שקלים בודדים בשנה, ומנגד יש במהלך פוטנציאל שלילי לפגוע בסחירות בשוק המקומי.

לכאורה, ההיגיון של שריג ביחס לתעודות הסל לא עובד בקרנות ההון סיכון מפני שלמנהלי הקרנות בניגוד לתעודות סל ידע ייחודי שלא קיים אצל מנהלי ההשקעות של הגופים הפנסיוניים. אלא שהיגיון זה מאותגר אם מביאים בחשבון את דמי הניהול שמגולגלים לפתחם של העמיתים עבור השקעה בקרנות הללו, בזמן שבפועל קרנות ההון סיכון לא הפגינו בשנים האחרונות ביצועים שהצדיקו את העלויות הללו וייתכן בהחלט שהשקעה במניות סחירות או אפילו בתעודת סל "פסיבית" היתה מייצרת תשואה גבוהה יותר.