שלוש הערות על מסקנות ועדת הריכוזיות
האם המסקנות הסופיות יכפו על מספר משמעותי יותר של שחקנים למכור נכסים? מהי העמדה המעניינת של רשות ני"ע בעניין השטחת הפירמידות ומהו המבחן האמיתי?
1. ועדת הריכוזיות החליטה לשנות במעט את הרף להפרדה ריאלית ופיננסית. היא קובעת כי חברות שכבר מחזיקות היום בהיתר שליטה במוסד פיננסי לא יוכלו להמשיך ולהחזיק בו במקביל לתאגיד ריאלי משמעותי, אם הכנסות התאגיד הריאלי עולות על 7.5 מיליארד שקל או אם פעילות האשראי שלו בישראל עולה על 6 מיליארד שקל.
ההמלצות הללו שונות מדו"ח הביניים של הוועדה שקבעו רף רלוונטי אחר לחברה ריאלית – 8 מיליארד שקל ומאזן של 20 מיליארד שקל. אבל מה שנדמה היה במבט ראשון כשינוי דרמטי בין המלצות הביניים להמלצות הסופיות לא מיתרגם ביום שאחרי לכזה שיכפה מכירה על מספר משמעותי יותר של שחקנים.
מי שהפכו לחשודים מיידיים בעקבות דו"ח הביניים – יצחק תשובה עם הפניקס, נוחי דנקנר עם כלל ביטוח וצדיק בינו עם הבנק הבינלאומי או פז הם גם הנפגעים העיקריים של ההחלטה הסופית, כאשר לכל היותר תתווסף אליו אייפקס שתצטרך להכריע בין בית ההשקעות פסגות לבין תנובה, לו תגיע למחזור של 7.5 מיליארד שקל (ב-2010 הסתכם מחזור המכירות שלה ב-7.2 מיליארד שקל).
השינוי המשמעותי אם בכל זאת, הוא זה שצופה פני עתיד ואמור לסכל ביתר שאת את האפשרות של שחקנים חדשים לצבור כוח משמעותי מקביל בזירה הפיננסית והריאלית. הוועדה קובעת רף נוסף מחמיר ביחס לרף שנקבע בהמלצות הביניים – הכנסות של 6 מיליארד שקל שיהיה רלוונטי אך ורק לשחקנים חדשים בזירה, שיבקשו לרכוש במקביל אחזקה פיננסית משמעותית ולא יוכלו לעשות כן אם המחזור של החברה הריאלית שבשליטתם עולה על 6 מיליארד שקל.
2. השטחת הפירמידות היא המלצה הרבה פחות אינטואיטיבית מהחיוב להיפרד מאחת ההחזקות שלך, אבל היא לא פחות דרמטית וחשובה. ההמלצה הזו אמורה שואפת לייצר בסופו של יום מבנה פירמידיאלי מרוסן בעל שתי דרגות בלבד וביחס לשחקנים קיימים בשוק, 3 שכבות פירמידיאליות עם שורה של מגבלות על יכולת הפעולה של בעל השליטה בשכבות ה"גבוהות" של הפירמידה.
המשמעות היא שככל שהשרשור ילך ויגבר כך תגבר גם האחריות של הגופים המוסדיים. אבל הסעיף המעניין בחלק הזה של ההמלצות הן דווקא ההסתייגויות של רשות ניירות ערך שחשבה שעל הוועדה לאמץ בעניין הזה דווקא גישה מקילה יותר שתאפשר לחברות בנות פירמידה משורשרת יותר בעלת שלוש שכבות.
ההצעה של רשות ניירות ערך התבססה על ההערכה שהבעיה הגדולה שהבעיה היא יותר בפער שבין הזכויות בהון לשליטה בפועל על החברה (מה שמכונה חברת פער) יתר הגורמים בוועדה חשבו שעצם המבנה הפירמידיאלי גם ללא קיומה של חברת פער מהווה פוטנציאל הרסני למשק. הדעה האחרונה התקבלה.
3. דו"ח הביניים של ועדת הריכוזיות והדו"ח הסופי שונים זה מזה במספר רב של היבטים. הם לא שונים במובן הזה שאפשר לשרטט בוודאות מהו הדו"ח התקיף יותר ואי אפשר להצמיד למסקנות את התואר של מחמירות יותר או פחות ביחס לתוצאה הקודמת.
אבל ניכר שהושקעה עבודת מחשבה רבה בין שלב הביניים לשלב הסופי. מעודד לגלות שזכות השימוע היא זכות אמיתית ולא למראית עין בלבד. ועם כל הברכות וכל החגיגות צריך גם לזכור דבר משמעותי אחד – המבחן האמיתי של המסקנות האלה הוא מבחן החקיקה בכנסת ובדרך לשם צפויים עוד הרבה מאוד לחצים מצד בעלי העניין.
