המספרים חושפים: שירות התעסוקה מיובש תקציבית

נתונים חדשים שהשיגה האגודה לזכויות האזרח מאששים את הטענה שהמדינה ייבשה תקציבית את שירות התעסוקה מזה שנים רבות. ייבוש זה לא רק פוגע בדורשי העבודה, אלא גם נעשה באופן מכוון כדי ליצור ביקורת ציבורית על השירות ובכך תהווה לגיטימציה להפרטתו באמצעות תכנית כמו אורות לתעסוקה (תכנית

מהנתונים עולה כי מאז שנות ה-90' נשאר התקציב השנתי הריאלי של השירות אותו הדבר, בעוד מספר דורשי העבודה גדל ביותר מפי 2. הדו"ח של האגודה הוכן לקראת ישיבת ועדת העבודה של הכנסת מחר (ג') בנושא תקציב השירות. בשבועות האחרונים הודיעו עובדי שירות התעסוקה כי ינהלו מאבק נגדד כוונת שר התמ"ת, שלום שמחון, לפתוח 20 מרכזי תעסוקה לציבור הערבי באמצעות הג'וינט ולא באמצעות השירות.

ב-1990 עמד תקציב השירות על כ-56 מיליון שקל, שווה ערך ל-168 מיליון שקל במונחי 2012. כיום, תקציב השירות עומד גם הוא על כ-160 מיליון שקל. עם זאת, ב-1990 עמד מספר דורשי העבודה בחודש ממוצע על כ-91 אלף, בעוד כיום מדובר על כ-200 אלף. לא רק זאת, אלא שלפי דיווח של שירות התעסוקה, בתקופה זו גם ירד מספר פקידי ההשמה מ-450 ל-383 ומספר דורשי העבודה לפקיד גדל ממוצע של 203 ב-1990 ל-520 כיום, כאשר בפריפריה מדובר לפעמים על יחס שמגיע אף ל-1,000 דורשי עבודה לפקיד. יצויין, כי כל תוספת של כח אדם לשירות זקוקה לאישורו של משרד האוצר.

התקציב הזעום העומד לרשות השירות לא מתקרב לענות על צרכי דורשי העבודה. כך, לדוגמה, מצאה האגודה מתוך נתוני השירות כי רק 8,000 דורשי עבודה ב-2010 עברו מבחני אבחון ומיון לשם מציאת מקצוע שמתאים להם, בעוד שבשטח הצורך היה לעריכת מבחנים דומים ללא פחות מאשר כ-160 אלף דורשי עבודה, שירותים תומכי השמה (כגון ייעוץ תעסוקתי, הכשרות מקצועיות ועוד) ניתנים לפחות מ-10% מהפונים, בעוד שבפועל הצורך הוא לכ-90% מהפונים ועוד.

בשנת 2010 לבדה כ-425 אלף דורשי עבודה לא קיבלו שירותים תומכי השמה. לשם השוואה, תקציב שירות התעסוקה מהווה 0.02% מהתל"ג, בעוד ב-OECD תקציבו של השירות המקביל עומד בממוצע על 0.4%, פי 20. על-מנת לסבר את האוזן, בדו"ח של ועדה בראשות המשנה לשעבר לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, מצאה לפני כשנה שישראל מוציאה על מדיניות פעילה בשוק העבודה (שירות תעסוקה, הכשרות מקצועיות, פיקוח על חוקי העבודה וכדומה) רק כ-0.2% מהתוצר כל שנה, בעוד במדינות ה-OECD שיעור זה מגיע ל-0.7% ואף יותר.

לדברי עו"ד טלי ניר, מנהלת המחלקה לזכויות חברתיות-כלכליות באגודה לזכויות האזרח, "משמעות הנתונים שקיבלנו היא שחלק מרכזי מתפקידו של שירות התעסוקה מבוצע בהיקפים מזעריים בלבד. זה קורה למרות שעל פי חוק על אוצר המדינה לשאת בהוצאות שירות התעסוקה כדי לספק שירות לכלל דורשי העבודה. העובדה כי שירות התעסוקה מתוקצב בחוסר כה גדול עד כי אין הוא מסוגל לתת שירות לרובם המכריע של דורשי העבודה, היא למעשה הפרה מתמשכת של החובה החוקית, הפוגעת בזכויות היסוד של דורשי העבודה – בהן הזכות לאופק תעסוקתי, לעבודה ולקיום בכבוד".

ממשרד האוצר נמסר: "תקציבו המאושר של שירות התעסוקה גדל בשנים האחרונות באופן עקבי - מכ-164 מיליון שקל בשנת 2007 לכ-220 מיליון שקל בשנת 2011. בשנים האחרונות לא נוצלו מרבית התקציבים שהופנו לשירות התעסוקה לטובת סיוע לדורשי העבודה. כך לדוגמא בשנת 2011 עמד התקציב המאושר המיועד לכלים תומכי השמה שמפעיל השירות על למעלה מ-35 מיליון שקל, בעוד בפועל ניצל השירות פחות ממחצית מתקציב זה. לפיכך נראה כי אין בסיס לטענה על היעדר הקצאת משאבים מספקים לשירות התעסוקה לצורך סיוע לדורשי העבודה. לפני דרישת תוספת משאבים יש להביא לניצול אלו הקיימים".