מבחן רכב: הרנו החשמלית של בטר פלייס עולה על הכביש

קוראים יקרים, אתם עדים למאורע היסטורי:  השקה של מכונית חשמלית ראשונה בישראל. לא מדובר כאן בעוד השקה של מכונית סדרתית, אלא בחזון שהתגשם. לפני ארבע שנים, בנוכחות נשיא המדינה שמעון פרס ובנוכחות נשיא רנו ניסאן, קרלוס גוהן, הודיע שי אגסי על כוונתו להשיק בישראל את המכונית החשמלית רנו פלואנס ZE בשנת 2011. לא מדובר כאן בהצהרות שווא - הרנו החשמלית אכן נוסעת בכבישי ישראל.

בדרך נפוצו גם שמועות על מפעל להרכבתה שיוקם בישראל, על מחיר שיהיה נמוך יותר מזה של מכונית בנזין מקבילה ועל עוד כמה דברים, אך הפעם נתעכב רק על נושא המכונית. בסופו של דבר, בל נשכח שהמבחן האמיתי של כל מכונית הוא בשאלה אחת פשוטה - חזקה יותר מקמפיינים פרסומיים, מהצהרות של ראשי מדינות ומהבטחות - האם הציבור יקנה את המכונית וייסע בה בכבישי ישראל, או לא?

אפרופו מבחן העולם האמיתי, ישנה עוד נקודה שחשוב להתעכב עליה לפני שנצא למבחן נהיגה: בכל הקשור ברכב חשמלי, נדמה שהפולמוס הציבורי מתנהל בשני מישורים עיקריים - הוירטואלי והמציאותי. במישור הוירטואלי, נדמה שחלק אדיר מן הציבור מעוניין במכונית חשמלית. למשמע אזכור לרכב חשמלי באינטרנט מתפנים כנראה עשרות אלפי ישראלים משגרת יומם העמוסה, מן הדאגות, ממחאות חברתיות, מן החשש לשלום הטייקונים ודיירי בית האח הגדול ומן המשכנתא וממהרים לשלוח טוקבקים בזכות המכונית החשמלית ונגד כל מי שאינו חולק את חזונם של משווקי המכוניות החשמליות.

מבקרי החזון החשמלי הם אנשים קטנוניים, טוענים אנשי הטוקבקים. אנשים שלא מבינים את החזון. אנשים רעים שלא יודעים לפרגן (משפט שרק ישראלים מושבעים אומרים). מדובר במכלול המלצות ודעות מעט תמוה לאור העובדה שכיום כמעט אי אפשר כמעט בכלל למצוא בישראל אזרחים שהם בעלים של מכונית חשמלית, אך דעות כאמור לא חסר.

הטוקבקיסטים, יש לציין, יודעים המון בשביל אנשים שאינם מהווים חלק מתעשיית הרכב העולמית. הם יודעים שהם כבר נסעו במכונית חשמלית והם מאוד מרוצים. הם יודעים שהם מחר מחזירים את המאזדה או היונדאי לחברת הליסינג ומצביעים בעד עתיד ירוק. בפועל, הרחק ממסכי המחשב, התמונה כמובן שונה - לרוכשי מכוניות בישראל יש היגיון בריא שאינו מנוהל על ידי קמפיינים, טוקבקיסטים ולוביסטים. המבחן האמיתי למכונית משפחתית חדשה מוכרע בידי ישראלים ממעמד הביניים שצריכים להחליט האם להוציא סכום כסף לא מבוטל ולרכוש מכונית משפחתית שתהיה חשמלית, או לסירוגין לוותר מרצון על מכונית הליסינג בעלת מנוע הבנזין ולבחור בחשמל. כאן אין משקל אמיתי לטוקבקים, הבטחות והמלצות מפי דמויות וירטואליות שנשבעות שהן נסעו במכונית החשמלית והיה להן מצויין. כאן הכסף מדבר והציבור הישראלי לא פראייר.

שי אגסי והמכונית החשמלית. הטוקבקיסטים מתלהבים צילום: עמית שעל

1

חשמלית בסיבוב

סיבוב ראשון ברנו החשמלית טומן בחובו שתי הפתעות. ראשית, הנסיעה אל התחנה הסופית בירושלים מתחילה דווקא במטה בטר פלייס בראש העין ולא במרכז המבקרים של החברה שבפי גלילות. הפתעה שניה: הנסיעה למעשה לא מתחילה בראש העין אלא עשרות קילומטרים משם, באזור בית שמש. ליד בית הקפה הפסטוראלי של מרצ'י, אי שם בהרי ירושלים הקרירים, ממתינות המכוניות.

סיבוב ראשון מסביב: רנו פלואנס חשמלית אינה מכונית שונה מהותית מרנו פלואנס רגילה. היא רק ארוכה יותר. כך, בעוד שרנו פלואנס רגילה משתרעת על 4.62 מטרים, הגרסה החשמלית משתרעת על 4.748 מטרים. מעבר לכך ישנם עוד כמה הבדלים צנועים בין הגרסה הרגילה לגרסה החשמלית, כגון פתחי קירור מיוחדים מקדימה.

היופי של הרכב, כמו ברנו פלואנס רגילה, נתון לשיקול דעתו של המתבונן. יש שיאהבו את המראה, ויש שלא. מבפנים רנו פלואנס ZE אינה שונה באופן מהותי מרנו פלואנס רגילה. איכות חומרים סבירה, תנוחת ישיבה שדורשת מעט הסתגלות ומקום נאה לנוסעים שמאחור. עם זאת, לפלואנס החשמלית יש נקודת תורפה שנובעת מן הצורך למקם במרכז הרכב סוללה: תא המטען שלה קטן מאוד. כך, בעוד שברנו פלואנס בעלת מנוע בנזין מוצע תא מטען בנפח של 530 ליטר, בגרסה החשמלית יש תא מטען בנפח של 317 ליטר בלבד. מעט יותר מנפח תא מטען של טויוטה יאריס.

2

התנעה ראשונה. לוח המחוונים של רנו פלואנס ZE מתעורר לחיים. מנוע כמובן לא שומעים. בלוח המחוונים של הפלואנס יש שעון מהירות עיקרי, שעון המראה את מצב הסוללה וגם שעון אשר מציג את מידת המאמץ. לא רק השעונים מתעוררים - גם אוסקר. אוסקר הוא שמה של מערכת ההפעלה של בטר פלייס. מדובר במערכת שאינה שונה מהותית מזו שמותקנת בדגמים רבים של מספר יצרניות אירופיות, וכוללת מערכת שמע משוכללת ומערכת GPS. אך בנוסף לאלה מצויידת מערכת האוסקר גם במספר גדול של פונקציות שנועדו להבטיח שהנהג של פלואנס ZE לעולם לא יהיה נטול מידע.

מערכת האוסקר מציגה נתונים על טווח הנסיעה, מבצעת את החישובים הנדרשים כדי להגיע אל תחנה קרובה להחלפת סוללות או לסירוגין לשקעי טעינה וגם תהיה מסוגלת להתחבר בעתיד הלא רחוק לרשת האינטרנט. עכשיו אוסקר מבקש שפלואנס ZE תיסע שמאלה, לירושלים, אז פלואנס החשמלית נוסעת. כמובן שכמו בכל רכב חשמלי, גם פלואנס ZE מבצעת את המוטל עליה בחרישיות ראויה לציון. התאוצה, לפחות עד 60 קמ"ש מורגשת היטב.

מערכת האוסקר. קצת מבולבלת צילום: רונן טופלברג

עם זאת, חובבי נהיגה יתאכזבו. פלואנס ZE מצוידת בהגה ובבלמים מלאכותיים לחלוטין. אך בדומה לרנו פלואנס רגילה, ה-ZE אוחזת היטב ובולמת היטב. למרות זאת, לא הכול זהה: בעוד שרנו פלואנס רגילה מצויידת במערכת מתלים רכה למדי, זו של פלואנס החשמלית מכוילת דווקא לצד הקשה ונותנת תחושה לא נעימה במיוחד, כאילו שקפיצי הרכב הוקשחו אך בולמי הזעזועים נותרו רכים, מה שמעניק לפלואנס החשמלית אחיזת כביש גבוהה מחד, אך מוציא אותה משיווי משקלה בקלות בכבישים משובשים ושולח אותה לסדרה של רעידות על שיבושי כביש. לא מדובר בתופעה חמורה, אך מי שירד מפלואנס רגילה ירגיש ישר בהבדל.

40 קילומטר של נהיגה מהירה חלפו ואזור התעשייה של בית שמש כבר נראה באופק. חצי ממד הכוח כבר התרוקן. בעתיד יפרסו ברחבי הארץ עמדות טעינה רבות, אך כרגע, אצל השווארמה של השמן בכניסה לאזור התעשייה יש טחינה, אך אין טעינה. בעליות לירושלים, עם שני נוסעים רזים, פלואנס ZE שורפת את החשמל במהירות. אוסקר לא מרוצה. בפקקים של עין כרם, פלואנס החשמלית מתנהלת בשקט מופתי, אך לפעמים מתמרדת. בשעת עצירה מלאה היא משחררת בעיטה חשמלית קטנה שמזעזעת את המכונית, תחושה שמוכרת לכל מי שישב במכונית אוטומטית והקפיץ את ידית ההילוכים ממצב ניוטראל למצב דרייב. לדברי אנשי בטר פלייס, לא מדובר בהתנהגות אופיינית לרכב.

אוסקר מתבלבל משינוי האווירה והכניסה לעיר הקודש. אוסקר רוצה לתל אביב. הוא מבקש שנחזור אחורה, למרות שנכנסנו כבר לירושלים. אוסקר גם מנסה לפעמים לסבך אותנו עם שוטרים ומבקש שנבצע פניית פרסה במקום שאסור. לאוסקר, למרבה המזל, יש כפתור ווליום ואפשר גם לכבות אותו. בסופו של דבר, אחרי 77 קילומטר, הפלואנס נוגעת בקו האדום. מזל שבמלון יש עמדת טעינה סמוכה. מדובר בשיקול שצריך לקחת בחשבון כשנוסעים במכונית חשמלית - לא בכל מלונות ירושלים יש עמדות טעינה. 77 קילומטר הם טווח נמוך משמעותית מזה שעליו מצהירה רנו - כ-180 קילומטר. בל נשכח שמדובר ב-77 קילומטר שנסענו במזג אוויר קריר בהרי ירושלים. הקיץ יגיע בקרוב ואיתו הצורך בקירור יעיל שגוזל חשמל.

אחרי לילה של טעינה, אוסקר והרנו החשמלית כמו חדשים. הסוללה טעונה, אוסקר בוחר שיר ואפשר לצאת לדרך. היעד: תחנת ההחלפה במודיעין. אוסקר מבקש שניסע מכביש 443. אוסקר צודק - זוהי הדרך הקצרה ביותר לתחנת ההחלפה הקרובה. בכביש 443 אין מצלמות ואפשר להאיץ בפלואנס החשמלית כדת וכדין. עד 135 קמ"ש. אחרי 135 קמ"ש הפלואנס החשמלית נעצרת. נסיעה במהירות גבוהה מרוקנת את הסוללה והבחור במיצובישי שמאחור מאותת בזעם ודורש את מקומו החוקי בנתיב השמאלי. פלואנס ZE נכנעת וחוזרת לימין.

בעוד כמה חודשים יהיו פזורות ברחבי ישראל עשרות תחנות החלפה, אך כרגע המספר עדיין מצומצם. התחנה במודיעין נאה במיוחד. נכנסים בצד אחד ויוצאים בצד שני. התהליך פשוט מאוד - תחתית הפלואנס נשטפת, הסוללה מוחלפת, הנסיעה ממשיכה. על פי בטר פלייס מדובר בהליך שאורך חמש דקות. אנחנו מדדנו שבע. מעט חבל שבזמן התהליך הנהג אינו יכול לצאת מן המכונית כפי שנהוג בתחנות דלק כדי להתרענן, לקנות לאוסקר כוס קפה ולמתוח עצמות.

פלואנס החשמלית, מבט מבפנים צילום: רונן טופלברג

3

המבחן לפלואנס ZE החשמלית כמעט מסתיים, אך לפני הסוף, בואו נדבר על כסף. רנו פלואנס ZE עולה כיום 123 אלף שקל, מחיר זהה לזה של רנו פלואנס בנזין או מאזדה 3. מחיר יקר יותר מיונדאי I35. מחיר זה קובע את שווי השימוש על המכונית, שכנראה תגיע בעיקר לידי מחזיקי רכבי ליסינג. הפלואנס תוצע ללקוחות בארבעה מסלולים שונים אשר מבוססים על נסיעה, כלומר מספר הקילומטרים שהלקוחות נוסעים בשנה.

בחבילה הראשונה, שמאפשרת נסיעה של עד 20 אלף קילומטר בשנה ותכלול את רוב הישראלים, משלמים 1,090 שקל בחודש, לא כולל מחיר הרכב. בחבילה השנייה שמאפשרת נסיעה של עד 23 אלף קילומטר בשנה משלמים 1,300 שקל לחודש. בחבילה השלישית שכוללת עד 26 אלף קילומטר בשנה משלמים 1,470 שקל בחודש, ואילו בחבילה הרביעית - עד 30 אלף קילומטר, משלמים 1,600 שקל בחודש. בנוסף מוצעת חבילת נסיעה חופשית ללא מגבלת קילומטרים בעלות חד פעמית של 157,500 שקל. החבילות כוללות שירותי דרך וכמובן גם גישה חופשית לרשת החשמל והחלפת הסוללות של בטר פלייס.

חישוב פשוט מראה שעבור משפחה ישראלית ממוצעת יהיה מדובר בחיסכון של כ-400 עד 600 שקל בחודש. וכאן אנו חוזרים אל כיסו של הישראלי האמיתי, לא ההוא מהאינטרנט אלא זה שחרד למשכנתא. אותו ישראלי שקונה את המכונית בכספו מסתכל הצידה ורואה חבר המכונית שלו לא נרכשת בכסף, אלא נלקחת מחברת ליסינג. וכאן עולה שאלת מיליון הדולר - האם עבורם יהיה כדאי להחזיק ברנו פלואנס ZE? ובכן, התשובה מאוד פשוטה וניתנת לחלוקה לשני חלקים שמהווים נדבכים קריטיים במערך השיקולים של כל רוכש רכב בישראל.

רנו פלואנס במבחן צילום: רונן טופלברג

ראשית, חברת האם: בטר פלייס. התשובה היא ללא ספק כן. אין ספק שמדובר כאן בחברה שהצליחה לחולל פלאים ולעשות את מה שאף אחד לא ניסה לעשות מעולם - לקרוא תגר על העובדות הבסיסיות ביותר של תעשיית הרכב העולמית וגם להצליח בהרמת פרויקט מעורר השתאות. מערך השירותים שבטר פלייס מציעה הוא מן המתקדמים ביותר שבעל רכב יכול לקבל בישראל וניכר שמדובר בחברה ששמה את הלקוח בראש מעייניה.

שנית, וכאן כבר מגיעים למישור החומרים, ישנו נושא המכונית. וכאן נמצאת הבעיה - בעיה שאינה בת פיתרון במישור הווירטואלי של הטוקבקיסטים. נכון שברחבי הארץ יפרשו בקרוב אינספור תחנות החלפה, אך מכונית שטווח הנסיעה שלה יכול לרדת לכ-80 קילומטר בלבד דורשת יותר מדי ביקורים בתחנות החלפה. מכונית שבדרך למודיעין מקבלת מאחור הבהובים נימוסיים מנהגי היי טק ממהרים, ולא מתוך עיניין ברכב, אינה מהירה מספיק - ועוד לא הזכרנו את הנוחות ואת תא המטען הקטן.

ויש כאן עוד בעיה קריטית - רנו פלואנס ZE חשמלית עולה בדיוק כמו כל מכונית ליסינג משפחתית אחרת. שווי השימוש שלה זהה וההטבות בגין החזקת המכונית החשמלית, הן בליסינג והן בבעלות פרטית, מתבטאות במאות שקלים בלבד. הישראלים, ההם מהמשכנתא והדאגות היומיומיות, לא ימהרו לאמץ חידושים במחיר התחלתי של 123 אלף שקל, כי מכונית, מה לעשות, אינה אייפון.

עם זאת, רנו פלואנס ZE בפירוש אינה שירת הברבור של בטר פלייס בכל הנוגע להצגתם של דגמי מכוניות חדשים. בעתיד, מסביר שי אגסי, תציג החברה דגמים נוספים, כך שבהחלט יש למה לחכות. יתרה מזאת, סביר להניח שהדגמים שיוצגו בעתיד יוכלו לנסוע לטווח גדול יותר ורכישתם והחזקתם תהיה כדאית הרבה יותר ממכוניות בנזין מקבילות. אם כך, בעתיד לבטר פלייס בהחלט יהיה מה להציע לצרכן הישראלי. עד אז, תתחילו את המהפכה בלעדינו.