האחראית על תעסוקת מבוגרים בתמ"ת: "מבוגר שפוטר צריך להתאים את עצמו לדרישות השוק"

הידעתם שכ־100 אלף איש, יותר מחצי מכלל דורשי העבודה בישראל, הם בני יותר מ־45? למספר הזה מצטרפים מדי חודש יותר מ־1,000 איש, רובם בני 55 ומעלה, שהסיכוי שלהם למצוא עבודה חדשה קטן.

רובם יחכו עד שיגיעו לגיל הפרישה שבו יוכלו לקבל קצבת זקנה ואת מעט הפנסיה שחסכו, כדי שתהיה להם הכנסה קבועה כלשהי. במצב עניינים כזה, מה הפלא שארגוני הנשים זעמו על כוונת משרד האוצר שסוכלה לאחרונה להעלות את גיל הפרישה לנשים בשנתיים ל־64. עבור רבות מהן, מדובר בעוד שנתיים בלי הכנסה.

מדובר בבעיה בוערת. ישראל אמנם עדיין צעירה יחסית לעולם המערבי, שבו כבר 15% מהאוכלוסייה הם בני יותר מ־65. בישראל המספר עדיין נע סביב 10%, אולם זה עניין של זמן עד שנדביק את הקצב מול אירופה. ב־2025 יעלה השיעור ל־13% וב־2030 כבר יהיה מדובר ב־1.4 מיליון בני 65 ומעלה, כפול ממספרם הנוכחי.

מרכז תעסוקה לעובדים מבוגרים בתל אביבצילום: אוראל כהן

אבטלת מבוגרים היא לא רק עניין פנסיוני

אחת ההשלכות הברורות של המצב הזה היא הצורך להגדיל את החיסכון הפנסיוני. גם אם שמים בצד את עושק דמי הניהול ואת התשואות הנמוכות, נשארת בעיה גדולה לא פחות, ואולי אפילו גדולה יותר. כדי לחסוך לרמת חיים נאותה אחרי הפרישה, צריך העובד הממוצע לעבוד לפחות 35 שנה ולהפריש כל חודש לפחות חמישית מהשכר ברוטו. אבל את זה קשה לעשות כאשר משמעותם של פיטורים בגיל 45 ומעלה בשוק העבודה הנוכחי היא שנים רבות מאוד של אבטלה או עבודה בשכר מינימום.

אבטלת המבוגרים היא לא רק עניין פנסיוני, חשוב ככל שזה יהיה. ההכנסה הנמוכה עוד לפני גיל הפרישה מקטינה את האפשרויות של אותם מובטלים לחיות ברמת חיים נאותה ומקשה על מערכת הרווחה. שוק העבודה גם הוא נפגע. "יש פה בזבוז של נכס חשוב. אנשים מבוגרים שיש להם ידע, ניסיון ויכולת, שיותר מדי מעסיקים מתעלמים מהם", אומרת ריבי בלר, מנכ"לית עמותת והדרת העוסקת בתעסוקה של בני 45 ומעלה.

למעשה, טוענת בלר, בהינתן התנאים הנכונים בשוק העבודה, אין סיבה שגיל העבודה לא ישווה למה שנחשב גם גיל הבריאות — 73 אצל גברים ו־74 אצל נשים. "יש פה שנים של עבודה שמתבזבזות. במקום לנצל את היכולות שלהם וגם לשפר את הבריאות שלהם, המדינה לא עושה דבר", היא אומרת. ראייה לפוטנציאל אפשר היה למצוא ביריד התעסוקה שארגנה העמותה לפני כחודשיים, שאליו הגיעו כ־4,000 מבוגרים מחפשי עבודה ו־40 חברות.

חסמים אצל המעסיקים ואצל דורשי העבודה

ישנם שני חסמים שמונעים מדורשי עבודה מבוגרים להשתלב בעבודה חדשה. באופן לא מפתיע - הראשון נמצא אצל המעסיק והשני אצל דורש העבודה. לגבי המעסיק, מדובר בעיקר בעניין פסיכולוגי.

"ישנם מבוגרים ששולחים קורות חיים או מגיעים לראיונות במקום עבודה ולא מתקבלים, למרות הידע והרקע שלהם. מאוד קשה להצביע על אפליה על רקע גיל, אבל אין ספק שבפועל יש איזשהו אלמנט של אפליה", אומרת ציפי שנקמן, האחראית בין השאר על תעסוקת מבוגרים במשרד התמ"ת. הפתרון העיקרי לחסם הזה הוא שינוי הנורמה בעזרת הסברה בקרב מעסיקים, אך בסופו של דבר רק השקעה מסיבית בהשמה של עובדים מבוגרים יכולה לשנות את תבנית ההתנהגות של מעסיקים ומנהלי משאבי אנוש, שמעדיפים את הדינמי על פני המנוסה.

לאחרונה החלה ההבנה הזו לחלחל גם אל משרדי הממשלה. לאט, אולי לאט מדי, החלה התקדמות בכיוון, בין השאר בצורה של הקמת מרכזי תעסוקה ייעודיים לבני 45 ומעלה על ידי משרד התמ"ת. מרכז ראשון שכזה נפתח בימים אלו בדרום תל אביב. כמו יוזמות חדשות רבות של המדינה, גם זו תופעל על ידי עמותה, במקרה הזה עמותת 50 פלוס־מינוס, בתקציב של 1.5 מיליון שקל ל־2012. במרכז הזה אמורים לעבור 400 דורשי עבודה שמופו על ידי שירות התעסוקה. שם הם יעברו אבחון תעסוקתי, הכשרה מקצועית אם צריך, קורסים כמו אוריינות מחשב ויופנו להשמה במקום עבודה.

"מדובר בשלב קריטי", אומרת שנקמן, "אדם שעבד באותו מקום שנים רבות מאוד ופתאום פוטר בגיל 45 או 50 צריך לעשות הסבה מקצועית משמעותית ולהתאים את עצמו לדרישות של שוק העבודה החדש, גם מבחינה היכולות המקצועיות וגם מבחינה מנטלית, ולכן עובדים איתו גם עובדים סוציאליים". בתמ"ת מצפים להקמה של עוד ארבעה מרכזים כאלו, כאשר לכל אחד כמה שלוחות באזור שבו יפעל. גם בשיאם, המרכזים לא יוכלו לעבוד באופן נקודתי עם כל אחד מדורשי העבודה הרבלנטיים.

כיום כבר משקיע התמ"ת כ־17 מיליון שקל בשנה בהכשרות מקצועיות למבוגרים במקצועות שונים, הכשרה ליזמות עסקית, השלמת השכלה ועוד, שהם כ־7,000 שקל בממוצע לכ־2,400 דורשי עבודה מבוגרים. בכל חודש מצטרפים כ־1,000 בני 45 ומעלה ללשכות התעסוקה, כלומר 12 אלף בשנה, ותחת ההנחה שרק מחצית מהם צריכים עזרה בהכשרה למציאת עבודה או פתיחת עסק, התקציב למעשה צריך לפחות להכפיל את עצמו. כרגע זה עוד לא קורה.

אין תמריץ לעבוד אחרי גיל הפרישה

דרושה גם יצירתיות. במקומות מסוימים בעולם מנסים לאזן מחדש בין הזדקנות האוכלוסייה לצורכי שוק העבודה. בפינלנד וביפן, למשל, ישנה אפשרות למי שעבר את גיל הפרישה להמשיך לעבוד בחצי משרה מבלי לאבד כליל את זכויות הפנסיה וקצבת הזקנה שלו. כך, נשמר איזון כלשהו בין עבודה לפנאי, נפתחות משרות פנויות שעובדים צעירים יוכלו להיכנס אליהן, גם אם בצורה חלקית, והעובד המבוגר ממשיך לעבוד.

שנקמן מגלה כי מודלים מהסוג הזה נשקלים עתה במשרד התמ"ת, כחלק מניסיון ליצור תוכנית רחבה יותר לעבודה מול דורשי עבודה מבוגרים. בלר, לעומת זאת, עדיין סקפטית. "היום אין תמריץ להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה כי מאבדים זכאות לקצבת זקנה, משלמים ביטוח לאומי וכדומה. במקום לעודד את הנושא הזה כדי שאנשים ייצאו לעבוד, המדינה אומרת 'הגעתם לגיל פרישה, שבו בבית'".

ההתייחסות של המדינה לפעמים משפיעה על העובד המבוגר עצמו, "העובדים לעתים גם כן רואים את עצמם כמי שכבר גמרו את הקריירה", אומרת שנקמן.

ד"ר רפי גלברט, מומחה לתעסוקת מבוגרים והבעלים של מכון הייעוץ שפירו, טוען כי בעקבות המשבר הכלכלי המעסיקים בחו"ל החלו להבין שעובדים מבוגרים הם כדאיים יותר, פשוט משום שהם נעימים, רציניים ומחויבים יותר למקום העבודה, במיוחד בתחום שירות הלקוחות. "זו השנה החמישית שמעסיקים רבים הפסיקו לקלוט צעירים. בשלב מסוים הבינו שיש תחליף והוא להעסיק מבוגרים".

העובדים המבוגרים בחו"ל, מצדם, כבר הבינו את מה שבישראל מתחילים להבין כבר עכשיו, אומר ד"ר גלברט, "אנשים מבוגרים, ששדדו להם את הפנסיה, נאלצים לצאת החוצה ולהמשיך לעבוד". בשביל זה העובד עצמו צריך לעבור שינוי פסיכולוגי: "העובד צריך להבין שהוא חייב לעבור שינוי במנטליות, כזה שמעביר אותו מהמאה ה־20 אל המאה ה־21. זה כולל גם שינוי בצורת העבודה והמחויבות ללקוחות, שהיא גדולה יותר, וגם מבחינת שימוש בטכנולוגיה. ברגע שמתקנים את העניינים הללו, העובדים המבוגרים יהיו נדרשים יותר מאלו הצעירים".