$
בארץ

לך ל'יד שרה': האלטרנטיבה שהפכה לפתרון היחיד כמעט עבור הנכים

שלוש שנים חלפו מאז שדו"ח חמור של מבקר המדינה חשף את הקושי של הנכים לקבל מכשירי שיקום וניידות. בדיקת "כלכליסט" מגלה שלא הרבה השתנה, ועשרות אלפי נכים עדיין נאלצים להסתמך על נדבנים ממיאמי במקום על מדיניות ממשלתית. והכל בגלל סעיף אחד קטן בחוק ביטוח בריאות ממלכתי

מיקי פלד 08:4001.02.12

אחרי כמה ניסיונות שהחלו בשעות הבוקר (המענה הקולי בלשכת הבריאות פועל רק שעתיים ביום, ארבעה ימים בשבוע), ענתה לבסוף לטלפון האחראית על מכשירי הניידות לנכים באחת מלשכות הבריאות הגדולות בארץ. כאשר שאלתי על האפשרות של מתן כיסא גלגלים לצורך התאוששות, התשובה שלה היתה כנה: "אצלנו זה יכול לקחת זמן. אני מציעה שתפנה בינתיים ליד שרה או לעזר מציון".

 

שלוש שנים לאחר דו"ח חמור של מבקר המדינה שמצא שורה ארוכה של ליקויים באספקת מכשירי השיקום והניידות לנכים, בדיקת "כלכליסט" מגלה כי המצוקות העיקריות נותרו בשטח, כמו גם ההבטחות של משרד הבריאות לשיפור השירות. קבלת השירות מהמשרד עדיין דורשת אורך רוח ומילוי טפסים רבים על מצב הבריאות וההכנסה; ישנו מחסור בכוח אדם בלשכות; וקבלת כיסא גלגלים או תותבת לרגל לעתים עשויה להיות תלויה לא רק בצורך של הנכה, אלא גם בקיומו של תקציב בקופת לשכת הבריאות.

 

כל אלו מביאים לפריחתן של עמותות הסיוע, שעליהן מסתמכת המדינה באופן לא רשמי לדאוג לחלק מהצרכים של ציבור הנכים. כלומר, האפשרות של קשיש לאחר ניתוח לקבל כיסא גלגלים תלויה לא פעם בנדיבותו של יהודי במיאמי ולא בקביעת מדיניות בירושלים. בינתיים, מתברר כי משרד הבריאות מנסה להעביר את האחריות על מכשירי השיקום והניידות אל קופות החולים, היכן שהטיפול בנכה צריך להיות. אלו מצדן לא נלהבות, בלשון המעטה, בעיקר מחשש כי האחריות אמנם תעבור, אך התקציב לכך לא.

 

ההגדרה המשפטית הקטנה שמשנה את הכל

 

שלא כמו שירותים רפואיים אחרים, מכשירי ניידות כגון כיסאות גלגלים והליכונים לא מסופקים על ידי קופות החולים. מי שזקוק למכשיר לשיקום או ניידות צריך לפנות ללשכת הבריאות המחוזית של משרד הבריאות ושם לקבל מכשיר, או לקבל סבסוד של 75% ממחירו עד לתקרה של 4,500 שקל. במקרה חריג יש לנכה אפשרות לקבל מימון גבוה יותר, אולם לטענת ארגוני הנכים לשם כך יש צורך בבירוקרטיה מתישה המסתכמת בחודשים ארוכים.

 

ואכן, במהלך השנים גילה ציבור הנכים כי לא פשוט לקבל שירות ממשרד הבריאות. ראשית, רבים מהנכים אינם עומדים בקריטריונים של המשרד, שמספק את השירות רק למי שיש לו נכות קבועה. כך, המשרד לא יטפל במקרה של קשישה שמעדה בביתה ונדרשת למכשיר הליכה או כיסא גלגלים באופן זמני, לפחות עד שייקבע האם מדובר על נכות לצמיתות. גם במקרים שבהם לשכת הבריאות כן אמורה לספק את המכשיר הנדרש, עובר זמן רב, לעתים יותר משלושה חודשים, עד שהנכה מוזמן לקבל את המכשיר. קשיי קבלת השירות, אם מסיבות אובייקטיביות ואם מהסיבה שהוא לקוי, מובילים רבים מאלה הנדרשים למכשירי ניידות זמניים או קבועים אל חיק העמותות המשאילות את הציוד תמורת סכום סמלי או פיקדון שמוחזר בעת החזרת המכשיר. כפי שכניסה אקראית לבית אבות יכולה לגלות, על רוב מכשירי הניידות מודבקת מדבקה שעליה כתוב "יד שרה" או "עזר מציון" ולא "משרד הבריאות".

 

 

הסיבה לתופעה הזו כפולה - הן קשיים ארגוניים ביחידה הארצית שאחראית על השירות במשרד הבריאות והן קשיים תקציביים. ראוי להתעכב על האחרון. בניגוד לתרופות, טיפולים ושירותים אחרים שאפשר לקבל מקופת החולים, המכשירים אינם חלק מסל הבריאות והקופה אינה מחויבת לספקם.

 

חוק ביטוח בריאות ממלכתי מ־1995 כלל את המכשירים לנכים בקטגוריה נפרדת הנקראת "התוספת השלישית לחוק". להפרדה הזו יש השלכות תקציביות קשות: השירותים בתוספת הזו אינם מתעדכנים באופן אוטומטי כמו השירותים שקופות החולים נותנות (שירותי קופות החולים מפורטים בתוספת השנייה לחוק). כך, גידול באוכלוסייה או שינוי טכנולוגי שיכול לשפר את חיי הנכים אינם זוכים למענה בצורה של מנגנון עדכון תקציבי ברור וידוע מראש. כל שנה מחדש נדרש משרד הבריאות להילחם על תוספת תקציב מול משרד האוצר, בין מלחמות רבות אחרות בין הצדדים על תקציבים למערכת הבריאות. לפעמים במשרד הבריאות מצליחים במשא ומתן, לפעמים לא.

 

בשנים האחרונות אמנם גדלו התקציבים לנושא זה, מכ־36 מיליון ב־2005 לכ־60 מיליון השנה, אך לפי הדיווחים מהנכים עצמם, התקציב עדיין לא עומד בצרכים בשטח. וכך, חלק גדול מ־30 אלף הנכים הפונים כל שנה לקבלת מכשירים משלמים מחיר כבד: "המתנה למכשירים גורמת לנכים סבל, מעכבת את שיקומם, וגורמת נזק כספי הנובע מעלות ימי אשפוז מיותרים של נכים בבתי חולים בתקופת ההמתנה למכשיר", כותב מבקר המדינה בדו"ח שלו מ־2009. רבים אחרים אף לא טורחים לפנות אל המשרד אלא ישירות אל העמותות.

 

הפתרון: קופות החולים - הבעיה: כסף

 

משה בסעד, מנכ"ל ארגון נכי ישראל, מכיר מקרוב את המציאות שבה משולבים מחסור בכוח אדם בלשכות הבריאות ברחבי הארץ, בירוקרטיה מתישה ומחסור בתקציב. אל משרדו מגיעים מדי יום אותם אנשים ששבו בידיים ריקות מלשכות הבריאות. לא פעם הוא ומזכירת הארגון, חנה כהן, נדרשים להפעיל קשרים בלשכת הבריאות הרלבנטית כדי שנכה יקבל את הכיסא שמתאים לו, או שלא יידחה בעילה של חוסר תקציב. "הרבה פעמים נגמר התקציב באמצע השנה, ואז נכה, שגם בלשכת הבריאות מסכימים שמגיע לו סיוע, לא יקבל אותו. הוא יחכה עד שיהיה תקציב, אולי רק בשנה שלאחר מכן. אם הנכה צריך כיסא שהוא לא סטנדרטי, כלומר שהוא לא יכול לקחת מאחת העמותות, הוא פשוט יישאר בבית". חד ופשוט.

 

 

הכיסאות ה"לא סטנדרטיים" שעליהם מדבר בסעד אינם דבר יוצא דופן. מדובר בעיקר בכיסאות קלים, כיסאות ממונעים חשמלית או כיסאות מותאמים אישית לצרכים מיוחדים, כולם מהסוג שלא רק נועד להקל על חיי הנכה, אלא גם מאפשרים לו נגישות לשם יציאה לעבודה. כלומר, קשיים באספקת המכשור הנדרש פירושם גם פגיעה ביכולת העצמאות הכלכלית של הנכה. מכאן קצרה הדרך לפגיעה בביטחונו העצמי, להארכת השיקום ועוד.

 

ישנה הסכמה כמעט בין כל העוסקים בנושא, כי הפתרון האמיתי הוא העברת האחריות על מכשירי השיקום והניידות לקופות החולים. זהו גם המהלך שמבקר המדינה המליץ עליו וזהו גם המהלך שמשרד הבריאות מעוניין בו. השיחות בין המשרד לקופות מתמקדות עתה בניסיון להעביר את נושא מכשירי השיקום אל הקופות בתוך כשנה, ושנה לאחר מכן גם את מכשירי הניידות. אנשי הקופות העוסקים בנושא לא מראים התלהבות, בעיקר כי מדובר בהוצאה של עשרות מיליוני שקלים בשנה ואין ודאות כי זו תכוסה במלואה על ידי תקציב סל הבריאות.

 

במקומות שבהם המדינה לא קיימת באות העמותות

 

חזרה אל הקשיים הארגוניים בלשכות הבריאות. משרד הבריאות מחזיק בירושלים רק סניף אחד בלשכת הבריאות המחוזית שמטפל במכשירי הניידות לנכים. הוא פתוח ארבע שעות בבוקר, המענה הטלפוני לא תמיד זמין, וקבלת השירות מלווה בבירוקרטיה ארוכה ולעתים מתישה. לעמותת יד שרה, לעומת זאת, יש 14 סניפים בעיר עצמה בלבד, ועוד כמה באזור, רובם פתוחים משעות הבוקר עד שעות הערב וניתן להשאיל בהם בקלות כיסאות גלגלים, הליכונים, מכשירי עזר ועוד. בסניפים אלו, כמו גם בשני הסניפים של עזר מציון, תמורת פיקדון של 50 שקל בלבד ניתן להשאיל מכשור סטנדרטי, מהסוג שרוב הנכים צריכים לפחות עד שיהיה ברשותם מכשיר מותאם אישית.

 

בתל אביב ובמקומות אחרים, הפערים בין העמותות הפרטיות לבין לשכת הבריאות גדולים עוד יותר. אם כך, מה הפלא שביד שרה מסכמים את שנת 2011 עם השאלה של 40 אלף כיסאות גלגלים, כמעט פי שלושה מסך כל מכשירי הניידות שסיפק משרד הבריאות בשנה האחרונה. יחד עם פעילויות אחרות של העמותה, אנשיה טוענים כי הם חסכו למדינה כמיליארד וחצי שקל בשנה שעברה. וכל זה כאשר המדינה מצדה השקיעה רק 3 מיליון שקל מתקציב התמיכות של משרד הבריאות. עסקה משתלמת.

 

ד"ר חזי לוי, מנהל מינהל רפואה במשרד הבריאות, מודה כי ישנם קשיים. "המשרד לא יכול לפתוח מחסנים כמו יד שרה ולתת הליכון זמני, אלא נותן מכשירים מורכבים לנכים בעלי נכויות קבועות. נכון, יש מחסור בכוח אדם ואנחנו לא תמיד עומדים בסטנדרטים שאנחנו מציבים לעצמנו. יש מורכבות בטיפול שמצריכה את הנכה לעשות פעולות שלעתים נראות כמו טרטור בירוקרטי, אך צריך לזכור שהמכשירים ניתנים על פי צרכיו הספציפיים של הנכה; יש תהליך מקצועי של התאמת המכשיר לנכה וקביעת זכאות והשתתפות עצמית, כדי שהוא ישלם את מה שביכולתו ולא יותר מכך. אלו תהליכים מורכבים יותר מהשאלה זמנית באמצעות ארגונים וולונטריים, שפעילותם ברוכה".

 

לוי מספר כי "פועל כעת צוות לשיפור ואנחנו יוזמים יישום המלצות בקרת איכות שנמשכה מעל שנה. ממש בימים אלו אנחנו בשלב שמיעת ההמלצות, ועירבנו גם גורמים שעוסקים בייעוץ ארגוני כדי שנשתפר. גם אנחנו במשרד לא סבורים שהגענו לשירות האופטימלי בנושא הזה". בין השיפורים שעליהם מדבר לוי, אמור להיכנס בקרוב יישום של שליחת הטפסים הדרושים לאישור קבלת המכשיר דרך האינטרנט.

 

לנכה אמנם אין זה משנה ממי הוא מקבל שירות, אך ישנה כאן קודם כל בעיה עקרונית. תפקידו של מי הוא לדאוג לכך שכל נכה, גם אם מדובר בשיקום לתקופה קצרה יחסית, יוכל לקבל בקלות כיסא גלגלים, הליכון, מיטת שיקום בבית וכדומה? נראה כי למדינה בעיקר נוח לעצום עין על הפעילות של עמותות כמו יד שרה ועזר מציון, בין השאר בשל החיסכון התקציבי. אם משרד הבריאות רוצה להמשיך להיעזר בעמותות, עליו לפחות למסד את הקשר גם תקציבית ולפקח על איכות הציוד שמסופק, כפי שהמליץ גם מבקר המדינה. עם זאת, מה שבאמת עדיף הוא שגם מכשירי השיקום והניידות יעברו לאחריות קופות החולים ובפיקוח המדינה, יחד עם תקציב מתאים.

 

ד"ר לוי אומר עוד בתגובה כי "משרד הבריאות מטפל בנכות קבועה ולא זמנית. אם נכה מסוג זה צריך משהו זמני עד להנפקת המכשיר הקבוע, הוא יכול לקבל מכשיר ממשרד הבריאות. במקרי מוגבלויות זמניות הוא יכול לקבל אביזרים זמניים מיד שרה. צריך גם לומר מילה טובה. משרד הבריאות הגדיל את ההשתתפות במכשירי שמיעה לילדים, הרחיב את הכללים למתן תותבות עיניים ועדשות, ועוד".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x