"רק עובדי ההייטק נהנים מהקדמה הגדולה בישראל"
ד"ר מיכאל פרסטר, אחד הכלכלנים הבכירים ב-OECD, מסביר לראש הממשלה ולשר האוצר מדוע בזמן שהם מתגאים בנתוני מאקרו מצוינים - ישראל בצמרת דירוג אי־השוויון: "צמיחה אינה פתרון אוטומטי לכולם. הרחיבו את הטבות המס, ותקבלו שינוי מיידי"
דו"ח הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) שפורסם בשבוע שעבר בנושא אי־השוויון לא הותיר הרבה מקום לספק: לפחות בהשוואה למדינות המתועשות, מצבה של ישראל עגום במיוחד. מהדו"ח עולה כי הכנסות העשירון העליון בארץ גבוהות בלא פחות מפי 14 מהכנסותיו של העשירון התחתון. נתון זה הציב למעשה את ישראל במקום הרביעי המפוקפק במדד אי־השוויון של הארגון הבינלאומי. אלא שבעוד שרבים מממצאי הדו"ח היו צפויים יחסית - דווקא ניתוח הסיבות שהובילו לנתוניה הבעייתיים של ישראל היה מפתיע.
הדו"ח, המכונה באופן רשמי "מפולגים אנו עומדים: מדוע אי־השוויון ממשיך לעלות", קורא תיגר כללי על הנחות היסוד בנוגע לסיבות לאי־השוויון בעולם. כך למשל, בעוד שמרבית המחקרים בתחום זה עד כה הצביעו על הגלובליזציה כרכיב דומיננטי ביצירת אי־השוויון, אנשי ה־OECD מסבירים כי הגורם המרכזי לבעיה זו הוא דווקא שינויים שהתרחשו במדיניות הממשלות בשוקי העבודה. דוגמה נוספת להנחת יסוד שהדו"ח מנסה לשבור נוגעת להשפעתם של שינויים במבנה האוכלוסייה במדינות על אי־השוויון. מחקרים בתחום הכלכלה והחברה הראו בעבר כי מגמה של חד־הוריות, השכלה גבוהה והכנסה טובה השפיעה על הרחבת הפערים במדינות המתועשות. דו"ח ה־OECD מראה כי השינויים במבנה ובאופי האוכלוסייה הם בעלי השפעה שולית על השוויון, בהשוואה לשינויים בשוקי העבודה.
אחד מן הכלכלנים החתומים על הדו"ח הוא ד"ר מיכאל פרסטר, אוסטרי המתגורר בצרפת, שמשמש כאנליסט בכיר באגף מדיניות חברתית ב־OECD. בראיון ל"כלכליסט" הוא מרחיב את היריעה על ממצאי הדו"ח. "כל המרכיבים קשורים זה בזה בסופו של דבר. הרי ההחלטה אם לקחת עבודה מסוימת תלויה גם במצבו המשפחתי של האדם ובמבנה ביתו", אומר פרסטר. "עם זאת, נושא שוק העבודה בכל המדינות שבדקנו משפיע יותר מן העניין הדמוגרפי על הגידול באי־השוויון. זה נכון גם במונחי פער במשכורות וגם בשיעורי תעסוקה".
נקודה מעניינת נוספת שעולה מהדו"ח היא שאי־השוויון בחברה מסוימת מתרחב דווקא בתקופות של פריחה כלכלית וצמיחה בתעסוקה, ולאו דווקא בזמנים קשים. "זו אחת החדשות. המשמעות של ממצא זה היא שצמיחה אינה גורמת באופן אוטומטי להטבה לכולם. בסופו של דבר, צריך ליזום משהו כדי להיטיב את מצב העניים", אומר פרסטר.
"הסטנדרטים נמוכים"
"מנתונים שבדקנו בישראל בעניין משקי הבית, זיהינו כי ניתן להניח שהפערים באוכלוסייה העובדת אצלכם גדלו מאוד", מספר פרסטר. "גילינו כי שינויים טכנולוגיים השפיעו על אי־השוויון באופן ישיר. ישראל בולטת מאוד בתחום הטכנולוגי ביחס ליתר מדינות ה־OECD, במיוחד בכל הקשור למחקר ופיתוח. היא אחת המדינות החדשניות ביותר.
"בהתאם לזאת, מיעוט חשוב עובד בסקטור ההייטק ונדרש למיומנות גבוהה. מה שהראינו בדו"ח הוא שמצב זה גורם לשיפור רק בקצה העליון של חלוקת השכר - כך שרק מיעוט העובדים בתחום זה נהנה. בקצה התחתון של הסקאלה גילינו כי בעוד שלגיוון באוכלוסייה אין השפעה ישירה על פערים בשכר, יש לו אולי אפקט לא ישיר על השכר. הוא גורם להפעלת לחץ על המדיניות בשוק המוצרים ובשוק העבודה".
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"הצעד הראשון שנעשה במדינות ה־OECD האחרות במטרה לתת מענה ללחץ שהופעל להגברת התחרותיות, הוא שינוי של חוקים בשוק המוצרים. זה קרה כבר בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים. הצעד השני שנעשה, שוב במטרה להגיב ללחץ הזה, הוא קביעת תקנות ליצירת שוק עבודה גמיש, שכללו בין השאר הורדה של ההגנה על העובדים, הקטנת שיעורי מס ההכנסה והקשחת התנאים לקבלת לדמי אבטלה. לצעדים אלה היו שני אפקטים, חיובי ושלילי. מצד אחד, התממשה התקווה שעמדה מאחורי מהלכים אלה כשנוצרו מקומות עבודה חדשים. מצד שני, אם מסתכלים רק על שוק המועסקים מגלים שחוסר השוויון גדל. כך, מקטינים את אי־השוויון בין המועסקים לבין הלא מועסקים - אבל מגדילים את אי־השוויון בין העובדים".
ואיך ישראל נכנסת למשוואה הזו?
"אם משווים את הסטנדרטים במדיניות שוק העבודה של ישראל עם שאר מדינות ה־OECD, הרי שאצלכם מלכתחילה סטנדרטים אלה היו יחסית נמוכים. זה בא לידי ביטוי בכל הקשור לזכויות העובדים וההגנה עליהם - במיוחד אלה שלא מועסקים במקצועות שמצריכים מיומנות גבוהה".
חלה נסיגה בכל הנוגע לזכויות העובד בישראל, או שבכל זאת אפשר לראות שיפור?
"ישראל התחילה במקום נמוך ונשארה שם. לכן, ניתן להבין שהפערים בישראל קיימים גם בתחתית".
לדבריו של פרסטר, ההתקדמות הטכנולוגית בישראל הקפיצה את מצבם של בעלי המיומנויות למעלה. הבעיה היא שבאותו זמן בחלק התחתון של סקאלת המועסקים - העובדים הזמניים ועובדי הקבלן - הבעיות לא נפתרו. "האנשים האלה לא יכולים להמשיך לשלם את המחירים היקרים שמשלם מעמד הביניים. כך, בשני הקצוות הפערים גדלים והולכים".
פרסטר בוחן גם את המיסוי ואת הטבות המס בישראל בהשוואה למדינות אחרות ב־OECD. "מדד בסיסי שמסביר את אי־השוויון, בוחן את הירידה במס ההכנסה או השינוי במדיניות הקצבאות. על פי מדד כזה, ישראל נמצאת מעט מתחת לממוצע במדינות ה־OECD, המדבר על ירידה של 25% במס הכנסה. זו בדיוק הנקודה: יש כאן אפקט של מתן קצבאות או החזרי מס הכנסה החל לבעלי משכורות נמוכות".
"החינוך חשוב במיוחד"
פרסטר ועמיתיו הכלכלנים ניסו לכמת למספרים ולדרג את ההשפעה של גורמים שונים בנפרד על רמת אי־השוויון של עובדים במשרה מלאה על פני 35 שנה. לפי הגרף המסכם שאותו צירפו לדו"ח, שני גורמים הביאו להרחבת הפערים בין משכורות העשירונים העליונים והתחתונים במדינות ה־OECD: שינויי מדיניות בשוק העבודה ושינויים טכנולוגיים. מנגד, חינוך והכשרת עובדים דווקא הקטינו את אי־השוויון. "השורה התחתונה מראה שמדי שנה אי־השוויון בעולם גדל ב־0.5%", מסכם פרסטר.
"המסקנה העיקרית היא שהמסחר הגלובלי לצד נושאים גלובליים אחרים לא השפיעו ישירות על אי־השוויון", מסביר פרסטר. "המרכיב החשוב ביותר שהשפיע על אי־השוויון הוא שדרוג המיומנות של העובדים בשוק העבודה - במילים אחרות, חינוך. ללא תרומת החינוך, אי־השוויון היה גדל בפועל ב־1% בכל שנה. שינויי המדיניות בשוק העבודה הגדילו את אי־השוויון, אף שבאותו זמן הגדילו את היקף התעסוקה - כך שהם קיזזו זה את זה. החינוך לעומת זאת היה כוח שלא רק הקטין את אי־השוויון, אלא גם הגדיל את היצע התעסוקה. המשמעות היא שצריך להשקיע בהכשרת עובדים ובחינוך החל מהגיל הרך - דרך גיל בית הספר ועד לגיל מבוגר".
ומה מצבה של ישראל בתחום החינוך בהשוואה למדינות ה־OECD האחרות?
"בדו"ח חברתי שפרסמנו לפני כשנתיים, נראה היה שישראל פחות שוויונית לעומת מדינות אחרות. ההשקעה בחינוך אצלכם אמנם גבוהה בהשוואה למדינות אחרות ב־OECD, אבל זה נובע מכך שבישראל יש הרבה יותר צעירים. אם מסתכלים על השקעה פר תלמיד, מגלים מספרים נמוכים יותר. זה צריך להשתנות. הנושא הזה חשוב מאוד, כי הוא המפתח לעצירת אי־השוויון. התחום הזה צריך להיות שוויוני לכל חלקי האוכלוסייה. השקעה טובה בחינוך הבסיסי - ולא רק במתמטיקה או באנגלית - תעזור לכם בעתיד".
אם היית צריך לייעץ לישראל, מהם התחומים החשובים ביותר שבהם צריך להשקיע כדי להילחם באי־השוויון?
"יש שלושה נושאים חשובים: מדיניות וחוקים בשוק העבודה, מדיניות בחינוך ומדיניות הקצבאות והמס. את כל אחד מהם הייתי ממקם במקום הראשון. הטבות מס הן עניין מיידי שיכול להשפיע בתוך שנה אחת. אם מגדילים או מפחיתים מסים יש לכך השפעה מיידית על ההכנסה של משפחה, כבר בשנה הבאה או אפילו בחודש הבא.
"בנוסף, מצבה של ישראל ישתפר אם היא תגדיל את האקטיביות שלה במדיניות שוק העבודה, באמצעות שינויים רגולטוריים, ותמשיך בתהליך של החזרי מס לבעלי משכורות נמוכות. כל זה לוקח קצת זמן אבל זה בעל השפעה".
"דומים לארה"ב"
הפערים שנפערו בין העשירון העליון לעשירון התחתון כמעט מעלימים מהדו"ח התייחסות למעמד הביניים ולמחאות החברתיות שפרצו בקיץ האחרון במדינות רבות בעולם. לדעת פרסטר, אף שבישראל נדמה לכאורה כי המחאה התפוגגה - היא עוד תשוב בצורה אחרת. "אותו הדבר קורה במקומות אחרים בעולם. המחאה מופיעה, נעלמת וצצה מחדש אחרת", הוא מסביר, "זה מבטא דאגות מהתחזקות אי־השוויון, במיוחד בין העשירונים הגבוהים יותר. הרבה מתנועות המחאה נוצרו על ידי אנשי מעמד הביניים, אלו לא קבוצות האוכלוסייה הנואשות".
"כשהגעתי ל־OECD לפני 15 שנה, תמיד היה חשוב מאוד להעלות טיעון כלכלי כלשהו כדי להראות דאגה הנוגעת לאי־השוויון", מספר פרסטר. "כולם הסכימו בזמנו שרמה גבוהה של אי־שוויון מערערת את היעילות הכלכלית. פחות השקעה בחינוך בסופו של דבר משפיעה על צמיחה כלכלית. בגדול, זה היה הבסיס לטענות. כיום לעומת זאת, אני חושב שלא רק טיעון הנוגע ליעילות כלכלית נחשב, אלא גם טיעונים פוליטיים וחברתיים פשוטים. אם אתה מאפשר לפערים גדולים מדי להתקיים, אז רוב הציבור - זה המשתייך למעמד הביניים - יאבד את האמון שלו בקובעי ההחלטות. הסיכון שהחוזה בין האזרח למדינה יופר הוא עניין שצריך לפעול כדי למנוע".
האם תנועות המחאה האחרונות נוגעות רק למעמד הביניים?
"זה תלוי. אין לכך תשובה אחידה לכל המדינות. בארצות הברית קבוצה גדולה מתנועת המחאה עוסקת יותר באי־השוויון בחלק העליון. זה פחות הסיפור במרבית מדינות אירופה. בישראל שני סוגי המחאה כבר הופיעו בשמונה השנים האחרונות, והיו מחאות גם בחלק העליון וגם בחלק התחתון של חלוקת ההכנסה. ב־10–15 השנים האחרונות חלה בישראל צמיחה שנגעה לכל המעמדות - והשפיעה גם על העשירון התחתון. עם זאת, השפעת הצמיחה על העשירון התחתון היתה הרבה יותר נמוכה מהשפעתה על מעמד הביניים. זו היתה צמיחה של 1% בעשירון התחתון, 2% באמצע ו־3% בעשירון העליון".
אפשר לומר שהצמיחה דווקא גורמת לאי־השוויון? האם השיטה קורסת?
"אני לא חושב שהקשר בין הצמיחה לאי־השוויון הוא נכון. יש הרבה מדינות שבהם לא היתה צמיחה ומנגד חל גידול באי־השוויון, ולהפך. זה מאוד תלוי במדיניות החברתית שמתלווה לתהליך הצמיחה. זהו אתגר גדול עבור ישראל. ב־25 השנים האחרונות, אי־השוויון בישראל היה דומה תחילה יותר למה שהכרנו בחברה האירופית, אך מאוחר יותר הוא צמח בחדות למה שאנחנו מכירים מארצות הברית. הגידול באי־השוויון לווה בצמיחה מרשימה, מרשימה הרבה יותר ממה שקרה ביתר מדינות ה־OECD - אבל בסוף היום החברה מחולקת. אילו היתה חלוקה רחבה יותר של הצמיחה בכל שכבות האוכלוסייה, המונהגת אקטיבית בשיטה ובמדיניות, כלל לא בטוח ששיעורי הצמיחה המרשימים היו נפגעים".
אבל באופן כללי, כשאתה משקיע יותר כסף במשהו מסוים, אתה עלול להקטין את הצמיחה.
"מאוד חשוב איפה משקיעים את הכסף. אם תמשכו כספים מגורמים הקשורים להפעלת תוכניות ותממנו תוכניות פאסיביות - למשל מתן הטבות ללא תנאים - אז הצמיחה אכן עלולה להיפגע. מה שאנחנו ניסינו להגיד זה שחייבת להיות השקעה במדיניות אקטיבית. כסף שמושקע זה לא הטבות לאנשים ולמשקי הבית. מדובר בהשקעה משתלמת בטווח הארוך. גם השקעות בטווח הקצר שעולות קצת כסף, כמו הטבות במיסוי, יעזרו לאנשים שאינם נמצאים כרגע בשוק העבודה. זה יעזור למי שאינם נמצאים כרגע בשוק העבודה להשתלב. בטווח הארוך זה יביא לצמיחה וייצור בישראל חברה שוויונית יותר".
ד"ר מיכאל פרסטר (53)
תפקיד: כלכלן בכיר באגף מדיניות חברתית ב־OECD
מצב משפחתי: נשוי ואב לילדה
השכלה: דוקטורט באוניברסיטת ליאז' בבלגיה
עוד משהו: חובב בישול מנות פתיחה וקינוחים
