ניתוח "כלכליסט": עיני תחת לחץ
איומי ההסתדרות להשבית את המשק דווקא עכשיו אינם מקריים. מאחורי הקלעים מטרידות את עופר עיני ההתמודדות בבחירות הקרבות לקדנציה נוספת, פרישתו הצפויה של שותפו האסטרטגי שרגא ברוש והשותפות הרופפת עם מובילי המחאה החברתית. כך נראים הלחצים הסמויים שיכולים להשפיע על העתיד הכלכלי־חברתי
06:53
03.11.11
העסקת עובדי הקבלן מטרידה את עופר עיני אבל לא מהיום. עיני המתין זמן רב למועד המתאים לצאת למאבק בנושא הזה, והמחאה החברתית זימנה לו את ההזדמנות. אבל למציאות הכלכלית־חברתית שבה פועל עיני יש גם רובד שאינו גלוי לעין, והכוחות המעורבים בו עשויים להשפיע על דרך קבלת ההחלטות שלו ושל כלל השחקנים בזירה הפוליטית־כלכלית.
לעופר עיני יש שלושה חודשים להודיע האם בכוונתו להתמודד על כהונה נוספת כיו"ר ההסתדרות. כרגע הרוח נושבת לכיוון התמודדות שכזו, והשאיפות העסקיות שלו נותרו מאחור. עיני אמנם נחשב מי שדעת הקהל הציבורית מעניינת אותו הרבה פחות ממה שמתנהל בתוך ההסתדרות פנימה, ועדיין גם אם הוא נהנה משליטה מלאה על מוקדי הכוח בארגון, הבחירות בחודש מאי הן בוודאי נקודה על ציר הזמן שאינו יכול להתעלם ממנה.
ואני ראיתי ברוש
אבל עוד לפני נקודת המבחן הזו, עיני עשוי לאבד כבר בחודש הבא את אחת השותפויות האסטרטגיות החזקות ביותר שקמו בישראל בשנים האחרונות - השותפות עם שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים. ברוש עומד בפני סיום כהונה, עם אופוזיציה מבית שמתנגדת לשנות את התקנון באופן שיאפשר לו כהונה נוספת. המועמדים להחליפו יבצעו אולי שינויים שחלק מהתעשיינים מצפים להם, אך הם נחשבים לדמויות חלשות בהרבה שעשויות להפוך את ההתאחדות לארגון מעסיקים לא רלבנטי. כוחו האבסולוטי של עיני גבוה בהרבה מזה של ברוש, אבל מכפיל הכוח של שניהם ביחד הופך את השותפות הזו למשמעותית ביותר בחיי העבודה במשק.
גם ללא ברוש יוכל עיני להשבית את המשק, אבל ספק אם יוכל לשחזר את ההישגים של השנים האחרונות - השולחן העגול, עסקאות חבילה במשק והסכם פנסיה חובה במגזר הפרטי. הישגים אליהם רתמה השותפות של השניים את המעסיקים הגדולים במשק, גם במקומות שהאינטרס הצר שלהם היה אמור להוליד בחירה בדרך אחרת, דוגמת ההסכם להעלאת שכר המינימום.
רגע לפני עזיבתו את התפקיד מוכן שרגא ברוש להעניק לעיני רוח גבית בעניין עובדי הקבלן ולשלב את המדינה המעסיקים הפרטיים בהסכם קליטתם. מי שישמח על הסתלקותו של ברוש מהתפקיד ועל הפרדת הכוחות בינו לבין עיני הוא שר האוצר יובל שטייניץ, שהיה מושא התקפות חוזרות ונשנות של השניים, והשותפות ביניהם עלתה למשרדו בשנים האחרונות מאות מיליוני שקלים (ותעלה עוד בהתאם לפשרה שתושג בעניין עובדי הקבלן).
יחימוביץ' עלולה להזיק
אי השקט במסדרונות מפלגת העבודה גם הוא גורם נוסף שמאיים על יו"ר הסתדרות. לעיני יש לכאורה תמיכה בלתי מעורערת מצד יושבת הראש החזקה, שלי יחימוביץ' שזכתה לגיבויו המלא בפריימריס שלה. אלא שעמיר פרץ, קודמו של עיני בתפקיד, לא יהיה מוכן להעניק לו את הבחירות הקרובות על מגש של כסף. כבר עכשיו פרץ מנסה לקדם את מועמדותו של איתן כבל כמועמד מפלגתי לתפקיד. כבל, שאחיו בועז שימש ראש לשכת הקשר בהסתדרות בתקופתו של פרץ כיו"ר, ואחר כך פוטר על ידי עיני, אינו עומד בינתיים בתנאי הדורש שיהיה חבר הסתדרות ולכן ספק אם הוא מהווה איום רציני על עיני. אך פרץ ככל הנראה יחתור להעמדת מועמד מפלגתי אלטרנטיבי כלשהו, אם מועמדותו של כבל תיפסל.
פרץ, מעמדתו כשר ביטחון כושל, התבונן בהפיכתו של עיני לאיש החזק במשק כאשר במקביל הוא איבד גם את שלי יחימוביץ' כבת ברית. יחימוביץ' דילגה לזרועותיו של עיני ולימים בזכות המהלך היא עקפה את פרץ בפריימריס על ראשות מפלגת העבודה. האינטרס שלה הוא לשמר את הברית החזקה שלה עם עיני שנשענת על אינטרסים משותפים ועל השקפות אידיאולוגיות דומות, אך מנגד יחימוביץ משתדלת למנוע זעזועים מיותרים במפלגה החלשה ממילא. משום כך מהלכיו של פרץ שמים אותה במלכוד, שכן על מנת לרצותו ייתכן שתיאלץ להריץ מועמד נוסף לבחירות להסתדרות.
עיני נחשב כיום כמי שגם ללא תמיכת מפלגת העבודה יכול לנצח את הבחירות בהסתדרות ובהליכה. אולם, במקביל לאופוזיציה של פרץ הוא יצטרך להתמודד בחודשים הקרובים גם עם שמות חדשים או חדשים־ישנים שיצוצו ככל שיתקרבו הבחירות, דוגמת יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית ויו"ר ועדת העבודה חיים כץ.
ברית לא טבעית עם שמולי
לבד מן מהשינוי התודעתי והשפה החדשה שנולדה בקיץ האחרון בעקבות המחאה החברתית, נולדו גם לא מעט בריתות חדשות וחלקן לאו דווקא טבעיות. אחת מהן היא הברית בין יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי לעופר עיני. השניים חולקים הסתייגויות דומות מדו"ח ועדת טרכטנברג, הסתייגות שלה שותפים גם שחקנים אחרים בזירה הפוליטית כמו משה גפני יו"ר ועדת הכספים, אלי ישי וכמובן שלי יחימוביץ'. אף אחד מהם לא רוצה שהמחאה החברתית תסתכם באישור חלקי של דו"ח הוועדה (כפי שמתריעים כבר עכשיו בכירים בליכוד) שישמש כבסיס למצע הפוליטי של כלכלת הבחירות במפלגה.
עיני ושמולי מחזיקים בדעה מורכבת לא רק ביחס לדו"ח ועדת טרכטנברג, אלא גם ביחס למנהיגותם של דפני ליף וחבריה - ככל שהיחסים בין עיני לשמולי התקרבו כך הלכה וגברה המתיחות בין שמולי לבין מנהיגי המחאה החברתית. עיני דחה את השביתה שתוכננה כבר שלשום כדי לנהל משא ומתן עם ראש הממשלה ו"הרס" למנהיגי המחאה את התוכניות להצטרף עם שביתה משלהם לשביתה הכללית במשק. אפשר לשער שלא היה כאן מהלך מתוכנן להחלשת כוחם של המוחים, אלא ניסיון אמיתי לקיים הידברות. ובכל זאת, התקשורת הישירה בין שמולי לעיני, ביחד עם ההסתגייות המסוימת שמגלה עיני כלפי מנהיגי המחאה כבר מתחילתה, עשויות גם הן להשפיע על המציאות החברתית־כלכלית של ישראל.
