שוויון עושים גם "מלמעלה"

שורה ארוכה של הבדלים ניתן למצוא בין מאפייני המחאות החברתיות מסביב לגלובוס, אולם מאפיין אחד בולט של מפגני "אנחנו ה-99%" הינו ללא ספק הטחת גלי ביקורת וזעם על קבוצות החזקים ביותר בחברה. הנה, לא רק אצלנו הפכו ה"טייקונים" לכתובת מרכזית לגילויי מחאה סוערת, גם בניו יורק, בלונדון, ברומא ובטייפה (טיוואן) לא מוכנים להשלים יותר עם התהום העמוקה שנפערה בין מעמד קצה של בעלי כוח וממון לבין כל השאר.

עוצמת המחאה העממית כלפי החזקים ביותר בחברה אמנם רשמה שיא עולמי בשבועות האחרונים, אולם חשוב להבחין כי מגמה זו הלכה והתחזקה בשנים האחרונות, ובעיקר על רקע המשבר הפיננסי של 2008 שהציב מראה ציבורית ותקשורתית כלפי מה שנתפס כתאוות בצע חסרת אחריות של שכבת בעלי הון דקה והגמונית. את תגובת הנגד, התופסת תאוצה של ממש בשנים האחרונות היו כבר כאלה שכינו בשם המפוקפק "שנאת עשירים", אשר משקף מעין היפוך סוציולוגי להערצת העושר וההצלחה שליווי את שנות הפריחה של הקפיטליזם העולמי.

אך הביטוי "שנאת עשירים" הינו ביטוי שטחי בלבד שמחטיא את המהלך העמוק יותר שמסתתר מאחורי סיסמאות המחאה העולמית. זהו המהלך אשר מעמיד במוקד את הדיון בשאלות על שוויון, ואשר מבקש לאתגר את האופן בו השתקף בתיאוריות הקלאסיות של צדק חברתי.

במשך עשורים רבים, ולמעשה מעת ראשית ההתמודדות התיאורטית עם מודלים של צדק חברתי, הציעו הגישות המובילות, במידה רבה של היגיון, כי התמודדות עם פערים של אי-שוויון עוברת דרך החלשים. במילים אחרות, הטיפול באי-שוויון בחברה מתחיל "מלמטה" דרך הענקת סיוע וחיזוק לאלו המצויים בצידו החלש של המתרס. מדיניות צמצום הפערים החברתיים, המוכרת לכולנו היטב דרך המערכות המגוונות והמוצלחות של מדינת הרווחה הינן שיקוף ברור של אותה פרדיגמה.

אולם שוויון, במובנו הפשוט ביותר יכול גם להגיע מצידו השני של המתרס. לכאורה, צמצום פערים יכול להתרחש גם "מלמעלה", עת החזקים והעשירים נחלשים, ובכך "מתקרבים" אל יתר שכבות החברה. באופן אינטואיטיבי נתפס רעיון זה כרעיון עיוועים, שכן משמעותו מרחיקת הלכת היא שבשם השוויון בלבד נהיה מוכנים להרע את מצבם של החזקים, גם אם אין במעשה זה בכדי לשפר ולו במעט את מצבם של האחרים. אך התבוננות מפוכחת ומפורטת יותר על פרדיגמה מחודשת מעין זו עשויה לייצר כלי מדיניות חדשים להתמודדות ציבורית וכלכלית עם הפער שהלך ונפתח בין "חוג סילון" מתבדל לבין שאר חלקי החברה.

המחלוקת התיאורטית המרתקת והמורכבת על צמצום פערים "מלמעלה" דרך "החלשת החזקים" ("The Levelling Down Objection") התקיימה במשך שנים ארוכות בחצר האחורית של דוקטרינות הצדק החברתי. מעטים בלבד העזו להציע פתרונות מעשיים בכיוון זה, שיש בהם בכדי להסיט את העין מהעיסוק הקבוע ב"עניים".

שורת המחאות החברתיות על פני הגלובוס מאותתת כי ייתכן והגיעה השעה להעמיד את פרדגימת צמצום הפערים לבחינה נוספת. קולות המוחים, המכלים זעמם ותסכולם על "הטייקונים" אינם קוראים תיגר על עושרם המפליג וחייהם המדושנים, אלא מצביעים על התהום העמוקה שנפערה בינם לבין כל השאר. מכאן שאין לפרש את קולות הזעם של המחאה כסיסמאות דווקניות מבית היוצר של "שנאת העשירים". נהפוך הוא, אלו הן קריאות שבבסיסן חתירה כנה לחברה סולידרית, בה שוויון הינו ערך אוניברסלי המבטא לכידות וערבות חברתית.