$
בארץ

נעמי קליין: מגדירה את הכלכלה בעידן המחאה

ראיון ראשון מתחילת המחאה עם כוהנת האקטיביזם, האשה שהמציאה את המאבק האנטי־תאגידי וחזתה כבר לפני עשור שאנשים בכל העולם ייצאו לרחובות

ארי ליבסקר 13:2327.09.11

בשנה האחרונה ראתה נעמי קליין את חלומותיה מתגשמים. "ההפגנות האלה, שמתרחשות בכל העולם, יוצרות שינוי תודעה ומחשבה", היא אומרת בהתרגשות בשיחת סקייפ שנערכה בשש בבוקר, שעון ישראל. "בעבר התרכזנו בהיפר־אינדיבידואליזם וחמדנות, והיום אנחנו מתרכזים בערכים אנושיים ובסולידריות".

 

קליין (42) היא עיתונאית וסופרת, אך בעיקר סלבריטאית של אקטיביזם הנעה ונדה בין מוקדי סכסוך בעולם. היא כתבה שני רבי־מכר שנחשבים לאבני פינה של תנועת האנטי־גלובליזציה, ובימים אלו היא נמצאת בהסגר כתיבה בוונקובר, שם היא מסיימת את ספרה השלישי. ספרה הראשון, "נו לוגו", הגדיר באופן קולע ובהיר את אחריותם של התאגידים לסדנאות היזע באסיה ובמרכז אמריקה. ספרה השני, "דוקטרינת ההלם", יצא ב־2007 וטען כי כלכלני אסכולת שיקגו, שבראשם עמד מילטון פרידמן, ניצלו אסונות טבע ומשברים פוליטיים וכלכליים כדי להעביר רפורמות של הפרטה במדינות רבות בעולם. למרות התיאוריה הקונספירטיבית, הביקורות היללו. אחרי המשבר, גם המפקפקים לא יכלו להישאר אדישים.

 

קליין. "פישר הוא אחד הלוחמי המסורים ביותר של דוקטרינת ההלם" קליין. "פישר הוא אחד הלוחמי המסורים ביותר של דוקטרינת ההלם" צילום: איי אף פי

 

הערבים הם לא חלק

 

"ב־2008 נוצר משבר אמון בשיטה הכלכלית ששלטה ברוב העולם", מסבירה קליין. "כשהבורסות נפלו אנשים כעסו, אבל זה עדיין לא היה המשבר האמיתי. מה שהפך את המצב לבלתי נסבל הוא שהחובות של הסקטור הפרטי הפכו לחובות לאומיים, ובכך הם בעצם גולגלו על הציבור. חובות הממשלות נסקו ומדינות כמו צ'ילה, יוון, ספרד וארצות הברית נאלצו להכריז על תוכניות קיצוצים, אבל אז העם סירב לקבל את רוע הגזירה ויצא לרחובות. בכל אחת מהארצות האלה קמה תנועת התנגדות חריפה. אנשים כבר לא מוכנים לשאת את זה שהאליטות יוצרות בצורה מניפולטיבית משבר כלכלי כדי לדחוף ליותר הפרטה ולתקוף מפלגות סוציאל־דמוקרטיות. זה דבר שהן היו עושות גם ככה, גם לא בתקופות משבר, אבל הפעם זה לא יעבוד בחלק מהמקומות".

 

המהומות ביוון הן דוגמה לכך?

"ללא ספק. האליטות ביוון מנסות לעשות את זה כבר הרבה זמן, ובגלל משבר החוב הן מנסות להריץ את הרפורמה במהירות מסחררת. הבנק העולמי טוען שממשלת יוון צריכה להיות יותר ממושמעת, אבל מדינה שאין לה שליטה עצמאית על הכלכלה שלה היא לא באמת מדינה דמוקרטית. זה כבר לא משבר אמון בקפיטליזם או בניאו־ליברליזם, זה משבר אמון בדמוקרטיה עצמה. אנשים מתחילים להבין שהדמוקרטיה נחטפה על ידי כוחות כלכליים".

 

את שורשי המחאה הנוכחית קליין מוצאת לפני כעשור, במחאה שפרצה בארגנטינה בעקבות קריסת הכלכלה המקומית. "בארגנטינה הממשלה קיבלה הוראה מהבנק העולמי לקצץ בתקציב, נוצרה שם אינפלציה קיצונית ובעקבותיה קיצוץ ברוטלי ברווחה ובחינוך. סטודנטים ומורים יצאו לרחובות, אלפי תלמידים עזבו את הכיתות. הסיסמה שלהם היתה 'הם כולם צריכים ללכת'", היא מספרת, "המפגינים לא רצו שינוי פרסונלי, הם דרשו את שינוי השיטה. ברחובות בואנוס איירס קיבלתי פלייר ובו כתוב: 'אנחנו נמצאים היום במקום שבו יהיה כל העולם בעוד כמה שנים'. כשאני מסתכלת על מה שקורה עכשיו בעולם ובישראל אני מרגישה שארגנטינה שוכפלה. כבר אז הרגשתי שארגנטינה היא תמרור אזהרה לעולם".

 

האם גם המהפכות בעולם הערבי הן חלק מזה?

"המחאה הערבית לא שייכת לתנועה הזאת, כי הדרך שבה מתרחשות מחאות במדינות דמוקרטיות שונה מהדרך שבה מתרחשות מחאות בדיקטטורות. אם אנחנו בכל זאת רוצים להשוות, אז הקשר המרכזי הוא המלחמה בשחיתות. מה שהניע את המחאות בעולם הערבי היה הרצון להפיל דיקטטורים, אבל השאלה המרכזית היא מה יקרה עכשיו. אם זה ייגמר במעין דמוקרטיה חלולה ואולטרה־קפיטליסטית, שנשלטת על ידי טייקונים ואוליגרכים, זאת תהיה אכזבה גדולה מאוד לעם.

 

"ב'דוקטרינת ההלם' כתבתי על המקרה של דרום אפריקה, שבה היתה תנועת שחרור שפעלה באינטנסיביות, אך בסוף האליטה השלטת מצאה כל מיני דרכים למנוע ממנה גם שחרור כלכלי. מה שמפחיד בתקופה הזאת של מעברי שלטון הוא שהדברים החשובים באמת נקבעים מאחורי הקלעים. אני לא בטוחה שבימים אלה התאגידים הגדולים בעולם לא עמלים על השתלטות על הכלכלה המצרית. בלוב אנחנו רואים את זה בבירור, זה שקוף מאוד בגלל הגז והנפט. אנחנו רואים את ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כואב לי להגיד את זה, אבל זה קורה".

 

מאהל מחאה. "זה לא מספיק להגיד שהכלכלה משגשגת" מאהל מחאה. "זה לא מספיק להגיד שהכלכלה משגשגת" צילום: נועה קסלר

 

סנטיאגו וירושלים תחילה

 

ב"דוקטרינת ההלם" קליין מתארת איך באמצע שנות החמישים החלה קרן פורד להעניק מלגות לימוד לסטודנטים צ'יליאנים שלמדו באוניברסיטת שיקגו, בית מדרשו של פרידמן. אותה קבוצה הקימה את שלוחת האוניברסיטה בסנטיאגו, סייעה לרודן אוגוסטו פינושה לעלות לשלטון בהפיכה צבאית, והחלה הלכה למעשה בניסוי הראשון בעולם בדוקטרינת ההלם. בפיקוחו הישיר של פרידמן הנהיג פינושה, שבתקופת שלטונו נרצחו מאות אלפי אזרחים, מדיניות כלכלית ניאו־ליברלית במדינה. מ־1977 הוא ביטל את שכר המינימום ואת האיגודים המקצועיים, החל להפריט את קרנות הפנסיה, הבנקים ותעשיות שהיו בבעלות ממשלתית, והפחית את המס על רווחים ועל הון. בעקבות זאת החלה כלכלת צ'ילה לצמוח במהירות, צמיחה שהיטיבה בעיקר עם השכבות העשירות ופגעה במעמדות הנמוכים ובמעמד הביניים.

 

אולי זה לא ממש מפתיע בהתחשב בקווי הדמיון הברורים, אבל קליין טוענת שהשלוחה הראשונה, הלא רשמית, של אסכולת שיקגו הוקמה בפועל הרחק הרחק מצ'ילה, בחוג לכלכלה של האוניברסיטה העברית. מקימה היה פרופ' דן פטינקין, לימים נשיא האוניברסיטה.

 

"פטינקין היה ההשראה", מסבירה קליין, "יש לא מעט רפרנסים שמפנים אליו. זה לא היה רשמי כמו הקשר עם נערי שיקגו בסנטיאגו, כי פטינקין פשוט הגיע לירושלים ודאג לחנך את הדור הבא של הכלכלנים בישראל על פי התפיסה הניאו־ליברלית, אבל מנהיגי שיקגו היו מודעים מאוד למה שמתרחש בירושלים, וגם ביקרו בה. ירושלים למעשה היתה האב־טיפוס של מודל 'נערי שיקגו', שהופץ אחר כך ברחבי העולם כולו".

 

צ'ילה נמצאת היום במצב כלכלי טוב יחסית.

"בצ'ילה יש כיום הפגנות גדולות, והיא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לחוסר שוויון בין עשירים ועניים. הכלכלה נמצאת במצב טוב, צ'ילה צומחת, אבל יש גם חוסר שוויון גדול. בעבר היה בצ'ילה מעמד ביניים חזק מאוד, והוא כמעט נעלם".

 

מי מרוויח מהכיבוש

פישר. יצר אוליגרכים פישר. יצר אוליגרכים צילום: חיים צח

היחס של קליין היהודיה לישראל סבוך למדי. היא מאוד מעודכנת בכל מה שקורה כאן, ובעיקר במחאת האוהלים שצצה בקיץ האחרון, אבל גם לא מפחדת להעביר עלינו ביקורת קשה. ב־2009, בזמן מבצע עופרת יצוקה, היא פרסמה מאמר ב"גרדיאן" שקרא לחרם כלכלי מלא על ישראל. כיום הביקורת המרכזית שלה על המחאה - שבה היא תומכת באופן כללי - היא שהיא לא כוללת את נושא הכיבוש. היא סבורה כי שני המאבקים האלה מוכרחים לשלב ידיים, אחרת אין למחאה עתיד. לדעתה, האליטה העסקית צמחה בשנות התשעים בזמן תהליך השלום, והיא גם זו שדחפה את רבין אליו כדי להפוך את ישראל למרכז סחר בינלאומי. בתחילת המאה ה־21 הבינה ישראל כי תחום היצוא המרכזי שלה הוא הייטק, ובתוכו תחום הביטחון, וזנחה את ניסיונות השלום.

 

"חברות כמו צ'קפוינט ונס מכניסות הרבה יותר כסף מאשר יצוא פירות", היא אומרת. "ישראל נחשבת אומת הסטארט־אפים, והסקטור הביטחוני משחק תפקיד מרכזי מאוד בתוך זה. המגזר העסקי בישראל כיום אומר: 'אנחנו לא צריכים שלום כדי לחיות ברווחה, אנחנו צריכים ביטחון, אבל יש לנו כל מיני דרכים להרוויח ממצבנו הביטחוני'.

 

"הימין הישראלי מצא כל מיני דרכים יצירתיות מאוד להרוויח מהכיבוש, בעיקר באמצעות יצוא טכניקות הגנה. אתה כל הזמן קורא סיפורים חדשים על עסקאות כאלה. אני חיה בוונקובר ולא מזמן קראתי ששדה התעופה כאן העביר את מערך הביטחון שלו לחברה ישראלית. לישראל גם יש תיירות ביטחון ענפה מאוד. אנשי צבא וביטחון באים ללמוד מהטובים ביותר, וככה אתם גם משווקים את עצמכם, כמדינה מספר אחת בענייני ביטחון. כל התחום הזה חשוב מאוד לכלכלה שלכם, אבל הוא מושתק.

 

"אני כותבת עכשיו ספר על התופעה הזאת, שאני קוראת לה 'הקפיטליזם של האסונות'. אנחנו רואים את זה גם בתחום של שינוי האקלים: אנחנו עומדים לפני אתגרי אקלים חשובים מאוד ומאמינים שיש רצון לפתור את הבעיות, אבל בפועל עושים עבודה גרועה בלמצוא את הפתרונות. במקביל, אנחנו רואים שמתפתחות המון דרכים יצירתיות להרוויח כסף מצרות האקלים האלה. המגזר העסקי לא חושב על פתרונות אלא על דרכים להרוויח. זה בעצם המודל של ישראל ושל תעשיית הביטחון שלה".

 

אל תעריצו את פישר

 

אם יש מישהו שמרגיז את קליין, הרי זה נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר. היא כותבת עליו בספרה, ומנצלת את הראיון כדי להזהיר את הישראלים מפניו. "כשסטנלי פישר היה בבנק העולמי הוא היה אחד מאלה שדחפו את דוקטרינת ההלם ברוסיה, ובסופו של דבר סייע ליצירת שלטון האוליגרכים", היא אומרת. "במשבר במדינות דרום אסיה, בשנים 97'–98', פישר הוא שהכתיב את מדיניות הבנק העולמי. האסטרטגיה היתה לתת לאותן מדינות לסבול כדי שהן יורידו את חסמי המסחר שלהן. המדינות האסייתיות נכנעו בלית ברירה, ויצרו את אחת ממכירות החיסול הגדולות ביותר שראה העולם אי פעם. פישר הוא אחד מלוחמי דוקטרינת ההלם המסורים ביותר, זה האיש שאתם צריכים לסבול כמנהיג הכלכלה שלכם".

 

נראה שהמשק הישראלי ניצל מהמפולת של 2008, וכלכלנים מייחסים את זה להצלחתו של סטנלי פישר כנגיד בנק ישראל.

"כשמדינה מעריצה את נגיד הבנק שלה זה תמיד מסוכן. תראה מה קרה לאלן גרינספאן. למעשה, בתרבות הכלכלית האמריקאית עד לפני המשבר היה לו תפקיד די דומה לזה של פישר אצלכם. כולם הביטו עליו בהערצה, עד שהתברר שהוא זה שהתיר לבנקים להתנהל בצורה שהם התנהלו. אני רואה בו את אחד האחראים למפולת של 2008.

 

"יש לאנשים תשוקה גדולה לדמות האב המבין ויודע כל, אבל יש לי תחושה שאם תמשיכו להעריץ את פישר ולא לבקר אותו אולי תמצאו את עצמכם במצב דומה לזה של ארצות הברית ב־2008. נכון שהכלכלה הישראלית גדלה ומתפתחת, ואנשים רואים את העושר, אבל רוב הציבור לא נהנה מפירותיו. זה מקור המחאה, חוסר הצדק המשווע שבו עשירים מופלגים לוקחים את כל העושר לעצמם. זה לא מספיק להגיד 'הכלכלה שלנו משגשגת, אנחנו צריכים להיות שמחים שהספינה לא מתנדנדת'. גם בישראל אנשים רוצים לשנות את השיטה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x