בגלל ההנחות לקופות: גירעון בתי החולים העמיק ב־2010
בתי החולים העניקו לקופות הנחות של יותר מ־1.3 מיליארד שקל על טיפול במבוטחים המופנים אליהם. התוצאה: הגירעון גדל פי 3.7. שנה אחרי, משרד הבריאות נזכר: "יש להסדיר את הנושא"
מערכת הבריאות נמצאת בחוסר איזון פיננסי מתמשך הפוגע בבתי החולים הממשלתיים, כך עולה מהדו"ח השנתי על בתי החולים שמפרסם חשב משרד הבריאות. החשב דוד גרשנוביץ' כותב כי חוסר האיזון מתבטא בגירעונות הגדולים של בתי החולים וקופות החולים, ובצורך בסבסוד ממשלתי כדי לשמור את בתי החולים עם הראש מעל המים. לאחר סבסוד ממשלתי הגיע הגירעון של בתי החולים ל־109 מיליון שקל ב־2010, עלייה של פי 3.7 לעומת 2009. יש לציין כי מי שאחראי על מערכת הבריאות הוא, כמובן, המשרד עצמו ומזה זמן רב ידוע כי המערכת נמצאת במצוקה תקציבית עקב שלל סיבות, אך רק עתה מראים הנתונים עד כמה עמוק המשבר.
אמנם אין סכנה כי בתי החולים יפשטו את הרגל, אולם כך הם הולכים ומתרחקים מעצמאות כלכלית באמצעות תאגוד, כלומר הפיכת כל בית חולים ליחידה כלכלית עצמאית ובשאיפה גם יעילה יותר. רעיון זה, שמשרד הבריאות מקדם שנים רבות, נראה עתה לא ישים, לפחות לגבי בתי החולים הממשלתיים שאינם נמנים עם איכילוב, שיבא ורמב"ם (שמצבם טוב יותר).
כדי שיום אחד יהיה אפשרי להשיג את העצמאות הזו, כותב גרשנוביץ', יש להסדיר מחדש ובאופן גורף את מתן ההנחות לקופות החולים; אך גם להגדיל את העדכון התקציבי שמקבלות קופות החולים, שעל פי הערכות מנהלי הקופות, איבדו בשנים האחרונות יותר מ־5 מיליארד שקל כתוצאה משחיקה בתקציבים. ואולם, משרד הבריאות, שכתב זאת, הוא הרגולטור שאמור להסדיר את הנושא.
הסבסוד שמקבלים בתי החולים מהמדינה הגיע ב־2010 ל־556 מיליון שקל, לעומת 157 מיליון שקל חמש שנים לפני כן. חלק גדול מהצורך בסבסוד נובע מהזינוק בהנחות שמקבלות קופות החולים עבור כל מבוטח שלהן שמטופל או מתאשפז בבית החולים. ב־2010 הגיעו ההנחות לשיא של 1.35 מיליארד שקל, 35% יותר מהשנה שעברה ויותר מפי שלושה לעומת 2005.
עם זאת, ההנחות הגדולות לא עזרו לקופות החולים לסיים את 2010 בצורה מאוזנת. הגירעונות של ארבע קופות החולים הסתכמו ב־384 מיליון שקל, עלייה של 50% לעומת 2009.
לבית החולים זה עולה יותר
כאשר חולה מגיע אל רופא מקצועי (כלומר שאינו רופא משפחה) בקופת החולים, עומדות מול הרופא שתי אפשרויות: להציע טיפול בקהילה, כלומר לשלוח את החולה למרפאה של הקופה ולטפל בו בבית; או להפנות אותו לבית החולים. תמורת הטיפול בבית החולים משלמת הקופה סכום שנקבע בהסכמים תלת־שנתיים בין כל קופה לכל בית חולים. ההסכמים, שקיבלו את הכינוי הסכמי קאפ (cap), מגדירים לכל קופה כמות חולים שנתית שעליה היא משלמת מחיר מלא, ומדרגות של מכסות חולים נוספות שעליהן ניתנות הנחות. ההסכמים אמנם נחתמים באופן עצמאי, אך העקרונות הכלליים שלהם מוכתבים מלמעלה על ידי משרדי האוצר והבריאות.
התוצאה של ההסכמים הללו, היא שכאשר הקופה רואה כי היא עוברת את תקרת התשלום המלא, כדאי לה להגדיל עוד יותר את כמות החולים שהיא שולחת לבית החולים המדובר, שכן הטיפול בכל חולה שמגיעה עליו הנחה עולה לקופה פחות מאשר יעלה לה לטפל בחולה בקהילה. בית החולים, מצדו, מקבל על כל חולה ב"הנחה" פחות כסף משעולה לו הטיפול עצמו באותו חולה. בסופו של דבר, קובע דו"ח החשב, על כל חולה שהגיע לבתי החולים ב־2010, קיבל בית החולים 18.4% פחות מהמחיר המלא.
מדוע בתי החולים נותנים מלכתחילה הנחות שכאלו? כדי להשיב על כך יש לחזור ל־2007, אז התנהל המו"מ בין בתי החולים לקופות. למשל, שירותי בריאות כללית, הקופה הגדולה במדינה, ניהלה אז דיון ארוך מול שיבא, בית החולים הגדול במדינה. קרב הענקים לא הסתיים לפני שכללית החרימה את שיבא במשך כשנה, כמו גם את וולפסון במשך תקופה, מלבד טיפולים דחופים. במשך הזמן הזה, חולים של כללית הופנו אל בתי חולים אחרים במרכז, ושיבא ווולפסון הפסידו כסף רב.
בתחילת 2011, במהלך התכתשות בין מכבי לשיבא, טענה הנהלת בית החולים כי מכבי מאיימת בחרם, אם כי יש לציין שלדברי הקופה, היתה זו הנהלת בית החולים שהתנהלה "בבריונות" ולא נעשה שום חרם מצדה.
ואכן, לפי הדו"ח, שלושת המרכזים הרפואיים הגדולים בגוש דן - שיבא, איכילוב וולפסון - מעניקים את שיעור ההנחות הגבוה ביותר (15.5%, 23.75% ו־18.3% בהתאמה).
כדי לאזן את הכוחות בין הקופות לבתי החולים שינה ביוני האחרון משרד הבריאות את התקנות, וקבע שעל הקופות לאשר טיפול בכל בית חולים שבו מעוניין החולה. אולם, מאחר שמי שמפנה אל הטיפולים הם לרוב רופאים מקצועיים, שחלקם הגדול מועסק על ידי הקופות, לא ברור עד כמה הוראה זו תשפיע.
