שוויון פנסיוני
קביעת גיל הפרישה לפנסיה צריכה להיעשות לפי נתונים ענייניים בלבד. אין שום סיבה להבדיל בין גברים ונשים
גיל הפרישה לנשים הוא נושא חשוב שטומן בחובו מספר היבטים ראויים לדיון, החל מיחס החברה לעובדיה החלשים יותר מבחינה כלכלית, דרך היחס למבוגרים בחברה, הרצון להחלת שוויון מלא בין גברים לנשים ועד הצורך של מדינת ישראל להימנע מגירעון אקטוארי בביטוח הלאומי שלה.
לא אחזור על מגוון ההיבטים שהועלו לאחרונה במסגרת הדיון הציבורי בנושא, עם זאת אציין כי לדעתי רובם היו נכונים ותקפים. יחד עם זאת מה שעושה את הסוגיה הזו קשה יחסית לפתרון היא העובדה שמספר היבטים נכונים מובילים במקרה זה לפתרונות סותרים לכאורה.
אנסה להציג כאן נוסחה שמצליחה להכיל את הגורמים המרכזיים הנדרשים לפתרון טוב. בהמשך, כמעין הוכחה לנכונותו, אנסה להכיל את עקרונות הפתרון גם על נושא שונה לכאורה בתכלית - חוק גיוס חובה.
ההתנגדויות השונות להעלאת גיל הפרישה לנשים ממוקדות במשמעות הכלכלית שיש לשינוי זה על נשים מעוטות הכנסה, למשל כאלו שכבר בגיל 62 אינן עובדות כמה שנים. בעיני, דאגות אלו ראויות לחלוטין, ורק דבר אחד יש להוסיף אליהן: הן לגמרי תקפות גם לגבי גברים בגיל 62 ובמצב תעסוקתי דומה. לכן אין שום סיבה להבדיל בין גברים ונשים.
לעומת זאת יש סיבות טובות להחיל את חוק הפנסיה באופן שאינו מחליש את החלשים ממילא, ואולי אפילו מחזק אותם. אפשר למשל לקבוע שעל גברים ונשים כאחד, בהגיעם לגיל 62 נניח, יופעל מבחן לגבי מצבם הכלכלי. והיה והם מתחת לסף שיקבע, הם יוכלו להיכנס למסלול פנסיוני כבר בגיל זה, ואם הם מעל לסף שייקבע, יידחה גיל הפרישה שלהם, נניח בשנה נוספת, ואז יעמדו לבחינה חוזרת, וכן הלאה, עד גיל 67 לכל המאוחר. מבחן הסף יכול להיות למשל ההכנסה החודשית הממוצעת בשלוש השנים האחרונות. אותו מבחן יופעל באופן זהה על שני המינים.
תעסוקת נשים חשובה בעיני וגישתי לנושא הינה פמיניסטית ושוויונית, ועם זאת רגישה למצבם הכלכלי של החלשים בחברה, יהא מינם אשר יהיה.
הפרדיגמות הישנות של חברות מסורתיות עסקו באבחנות בין נשים לגברים. הפרדיגמה המתקדמת של מדינת ישראל במאה כיום אמורה להתייחס בשוויון לנשים וגברים ולעשות אבחנות ענייניות בלבד, למשל - בין החזקים מבחינה כלכלית לבין החלשים. הגיע הזמן להחליף פרדיגמה.
גם חוק השירות הצבאי צריך לעבור לפרדיגמה החדשה. כיום בנים מחויבים לשלוש שנות שירות ובנות לשנתיים. בפועל ישנם תפקידים שמחייבים שנים נוספות. כך למשל טייסים וטייסות משרתים כיום לפחות 12 שנים. באופן דומה, בנות ביחידות שדה קרביות מתחייבות ל-3 שנים. הצבא כבר עושה את רוב הדרך בעצמו, לפני המחוקק.
חוק גיוס החובה צריך להפסיק ולהבחין בין נשים וגברים. ניתן לקבוע מינימום של שנתיים שירות, ומעבר לכך ייקבע אורך השירות בהתאם לתפקיד. כך כל חייל או חיילת קרביים ישרתו נניח שלוש שנים, כל פקיד או פקידה שנתיים בלבד וכל טייס או טייסת 12 שנים וכו'.
בנוסף, אני מציע שהחל מתום השנתיים הראשונות, השירות ייעשה בתנאי קבע מלאים, כולל השכר. האבחנה צריכה להיות עניינית, על בסיס התפקיד ולא על בסיס מגדרי. גם כאן החוק צריך להבשיל ולהגיע לנוסח אחד לגברים ולנשים.
אם נגייס את הנוער שלנו באופן ענייני ושוויוני, הערכים הללו יוטמעו בהם עד שיגיעו לגיל פנסיה.
הכותב הינו מנהל מרכז-הפיתוח של קיידנס בישראל


