"ביבי, תוכיח לנו שאתה מנהיג"

אדוני ראש הממשלה. כבר חודש אחרי תחילת המהפכה ועדיין נדמה שאתה לא באמת מבין מה אנחנו בכלל רוצים ממך, שאתה באמת מאמין שפתרון מהיר ושטחי יגרום לנו לצהול ברחובות באותה האנרגיה שבה מחינו עד כה.

אני גאה להגיד שאני לא מייצגת את הרוב. לא אותו הרוב שאתה וחברייך למפלגה מאמינים שהוא הדבק של המאבק הזה. אני לא סטודנטית, מעולם לא לקחתי דמי אבטלה ואינני מרוויחה שכר מינימום (אבל כן, בעוונותיי הרבים אני מאוד אוהבת סושי).

ותרשה לי לחלוק עימך כיצד נראים חייה של מישהי שב-10 השנים האחרונות מרוויחה מעבר לשכר הממוצע במשק. כבן אדם שמחשיב את עצמו רציונלי, האמנתי ושכנעתי בלהט את הסובבים אותי במשך כמה שנים כי עדיף לשלם שכירות ולחסוך הון עצמי לקניית דירה.

וכך, את הדירה הראשונה שלי ב-2001 שכרתי ב-2,000 שקל עם שתי שותפות, שכ"ד שהיווה כ-25% משכר הברוטו שלי ואפשר לי חסכון של 20% מהשכר.

הדירה השלישית כבר עלתה 3,300 שקל, מחיר מציאה במונחי תל אביב של אז (למרות שהבניין מט ליפול עם הומלס שהתנחל בחדר המדרגות), ולמרות העלייה בשכר, שכר הדירה כבר היה 35% ממשכורתי החודשית, והחיסכון ירד ל-10% מהמשכורת.

את הדירה הרביעית, התמזל מזלי למצוא במחיר מציאה של 680 דולר לחוזה של שנתיים. וב-2008, בעת חידוש החוזה, הודיע לי בעל הבית הנכבד כי הוא נורא מחבב אותי אך הוא מכפיל את השכירות על הדירה. 100% עלייה בשנתיים! עקרונותיי סרבו לקבל זאת ונאלצתי לכתת את רגליי לדירה חדשה, שלא עלתה הרבה פחות מהמחיר שנדרש, אך גרמה לי לפחות להשאר עם כבודי האבוד.

וכך, חלפו להן עוד דירות ובעלי בתים ויותר ממחצית מהחיסכון המכובד שחסכתי בזיעת אפיי, הלך לו לטובת מתווכים, מובילים וריהוט משלים מאיקאה. ככה זה כשבעל כורחך אתה נאלץ לפתח חיבה לארגזים ומעברי דירה.

והיום, בגיל 30 וקצת, עם עסק צומח ופורח שהקמתי בזיעת אפיי לפני כמה שנים, עם הכנסה חודשית גבוהה מהממוצע בשוק, ועם מוסר עבודה של 16-14 שעות ביום, אתם ממשיכים להרחיק ממני את החלום לדירה שלי עוד ועוד ועוד, עם מחירים שהולכים ומאמירים, עם קביעת חסמים חדשים לרוכשים והעלאת ההון העצמי בן לילה מ-30% ל-40%, ועם העלאת ריבית באופק.

ואני ורבים כמותי, כמו החמור שתמיד הולך בעקבות המקל עם הגזר ומאמין שיום אחד עוד נצליח לנגוס בו, מתגאה בכל שיחת סלון בשכר הדירה שלא עלה משמעותית כבר כמה שנים, בזכות חסדיה של בעלת הבית, ומתפללת ש"בעל הבית לא ישתגע" גם בשנה הבאה. או נוסעים לחו"ל פעם או פעמיים בשנה, כי כשהחלומות מתרחקים ממך יותר יותר, והריבית בבנק אפסית, הייאוש נעשה יותר נוח כשעוברים בדיוטי פרי ונוסעים למדינות שבהן תחבורה ציבורית היא לא מילה גסה או סטטוס מעמדי.

ואני ורבים כמותי, מגדלים כלב (שבטח מחר יהפוך בעינייך גם סימן לחיי מותרות) ודוחים בעוד שנה ובעוד שנה את המחשבה על ילד ומשפחה, כי זה כבר יהפוך את המשוואה של קריירה-כסף-דירה-משפחה - לבלתי אפשרית.

ועל מה אני נלחמת? על הזכות לחיות בכבוד, על הרצון להגשים את החלום הבסיסי של דירה משלי, ועל האפשרות להנות מאיכות חיים בסיסית.

לסיכום , נמאס לי להיות שורדת. נמאס לי לסחוב בגיל 30 וקצת על הגב שני חרדים ומתנחל ולדעת שכל יום אוכלים לי מהפנסיה עם דמי ניהול, תספורות אג"ח, והפסדים פרועים בבורסה של מנהלי קרנות בשם בעלי ההון ולטובתם.

אז ביבי, יש לך עוד הזדמנות לתקן. תפסיק לחפש אשמים ומי עשה. תוכיח לנו שאתה מנהיג. תזכה באמון שלנו חזרה במעשים ולא במילים. כי מי כמוך יודע שעם מילים לא הולכים למכולת. וגם לא לקלפי.

הכותבת היא מנכ"ל חברת Relocation-Jobs