$
בארץ

חזית חדשה לנתניהו: מהיום - ההורים יוצאים לרחוב

כמו יתר המחאות בשבועות האחרונים, גם הסיפור הזה התחיל בקטן: חמש אמהות שזעמו על מצוקת ההורים העובדים בישראל פתחו עמוד בפייסבוק, וקיוו לטוב. היום הן יובילו מאות מפגינים בצעדת העגלות בתל אביב. ראיון מיוחד

אורנה יפת 06:5928.07.11

"במשך שבוע הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל. אני מקבלת שיחות מסבתות שאומרות לי שהן מתכוונות להגיע לצעדת המחאה ושהן לא מאמינות שהילדים שלהן נאלצים להתמודד עם מצב כזה, שהן מעולם לא עמדו בו". ענת רוזיליו, אחת ממארגנות צעדת העגלות שתיערך היום אחר הצהריים בתל אביב - כבר מוכנה להוביל מאבק חדש בישראל. רוזיליו וחברותיה למחאה המתארגנת מתכוונות להילחם למען שיפור מצבן של האמהות העובדות, בין אם בתנאי העבודה ובין אם בשירותים אשר מעניקה המדינה.

 

התוכנית המקורית של רוזיליו ויתר ארבע המארגנות של הצעדה מחר, היתה להתכנס בשדרות בן ציון בתל אביב ולצעוד אל מאהל המחאה בשדרות רוטשילד הסמוכות. אולם המחאה צברה תאוצה בפייסבוק עם 6,000 תומכים בפייסבוק, ומתוכננות כמה צעדות מקבילות של אמהות בחולון, ראשון לציון, רחובות, יהוד, רעננה ונס ציונה. צעדה נוספת תתקיים בירושלים ביום ראשון כדי שלא לפגוע במצעד הגאווה שנערך שם היום.

 

מימין ענת רוזיליו וליאת ורדי בר מימין ענת רוזיליו וליאת ורדי בר צילום: ענר גרין

 

קורסות תחת הנטל

 

רוזיליו (33), אשת יחסי ציבור במקצועה, אם לילדה בת 3 ומתגוררת ברמת גן. לדבריה, במשך שלוש שנים שילמה לגן הפרטי של הילדה סכום מצטבר של 110 אלף שקל, כמעט 3,000 שקל בחודש. "וזה עוד מחיר שנחשב לנמוך יחסית, כי בתל אביב המחיר עומד על 3,400 שקל ויותר", היא אומרת. "איפה ששכר הדירה יקר יותר, גם הגנים גובים מחיר יקר יותר".

 

כל מארגנות מחאת העגלות הן נשים בשנות ה־30 לחייהן שנמאס להן לקרוס תחת הנטל. חלקן עצמאיות - רוזיליו וליאת ורדי־בר, יועצת אסטרטגיה ושיווק באינטרנט, וחלקן שכירות - שלי דביר ויעל ברדה עורכות דין במקצוען, ואילו נגה קלינגר עובדת כמנהלת שיווק של האופרה.

 

"בעלי ואני עצמאים. אני יועצת שיווק ואיתי הוא שף, ואנחנו לא מצליחים אפילו להתחיל את החודש", אומרת ורדי־בר (35). "הקשיים שלי הם מהותיים. זה עניין מתמשך, לא יומיומי. זה עול קבוע שהולך איתי כמו גיבנת ומכפיף אותי. מה ששבר אותי זה שאני ובעלי דיברנו יום אחד על הרחבת המשפחה והגענו למסקנה הכואבת שבעתיד הנראה לעין אנחנו לא יכולים להביא לעולם עוד ילדים. אז החלטתי שנמאס לי. פתחתי קבוצה בפייסבוק וחשבתי שיצטרפו אולי מאה או מאתיים איש וניילל ביחד. אבל אז פרסמתי מאמר ב־ynet וזה פתח סכר מטורף. כשראיתי שאני לא עומדת בקצב איחדתי כוחות עם הבנות האחרות, ומאז אנחנו רצות יחד".

 

בדף הפייסבוק מזמינות חמש האמהות הורים לילדים להצטרף לצעדות היום, ולא מתמקדות רק בנשים. "אמהות ואבות, משפחות חד־הוריות, מבוגרים וצעירים", לכל אלה הן פונות בעמוד הבית של המחאה. "בישראל 2011, משפחות - ולא משנה כמה הן עובדות - לא גומרות את החודש", הן מסבירות.

 

"לגדל ילד בישראל זה סיפור יקר", אומרת רוזיליו. "משכנתה או שכר דירה זה 3,000–6,000 שקל, פעוטון עולה בין 2,000 ל־4,000 שקל, וחיתולים ותחליפי חלב זה עוד 120 שקל בחודש בממוצע. כלומר, הוצאה של מינימום 5,000 שקל בחודש".

 

ומה מטרת המחאה?

"זו יריית פתיחה למאבק הורים על חוק חינוך חינם מגיל שלושה חודשים וסבסוד מוצרי יסוד לתינוקות. בנוסף, אנחנו רוצות להשיג מטרות משניות כמו הארכת חופשת הלידה, הכרה בהוצאות טיפול בילדים ומוצרי מזון לצורכי מס, וגם שוויון בשכר ושוויון הזדמנויות בעבודה לאמהות לצד מיסוד חופשת אבהות".

 

"הדירה שייכת לי ולבנק"

"אני לא מתבכיינת ולא רוצה צדקה", מסבירה שלי דביר (35), אם לתינוקת בת שנה וחצי. "אני גרה במרכז תל אביב בדירה ששייכת לי ולבנק. התחייבתי למשכנתה ל־25 השנים הקרובות, יש לי ילדה אחת - וחישוב הכי פשוט מגלה שאם אני רוצה להביא עוד ילד לעולם, אז לא משתלם לי לעבוד. להחזיק שני ילדים זה 6,000 שקל למשפחתונים, פלוס 2,500 שקל הוצאות חודשיות. רכשתי תואר והלכתי לעבוד במקצוע חופשי שמכניס כסף, אז אני לא מתבכיינת, אני רק רוצה צדק חברתי ולשנות את סדרי העדיפויות פה".

 

יעל ברדה (35), הצלע הרביעית בחמ"ל המאבק החדש, היא עו"ד, דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית. היא נשואה לתומר ואמא לרומי בת 9 חודשים. "הממשלה הזו רוצה שאשאר בבית כי לא שווה לי לעבוד עם הוצאות המטפלת. כתבתי כבר ספר אחד במסגרת המאסטר שלי, אז עכשיו הם רוצים שאני אכתוב עוד ספר", היא אומרת בציניות. "כרגע אני יכולה לעבוד רק חמש שעות ביום, כי אני לא יכולה לשלם יותר מדי למטפלת. על שלוש פעמים בשבוע לחמש שעות בלבד אני משלמת לה 2,000 שקל. ומצבי טוב. המינוסים שלי הם רק סביב 10,000 שקל. חברים שלי עובדים 16 שעות ביום ונמצאים במינוסים של 30–40 אלף שקל".

 

נגה קלינגר (34), מתגוררת בתל אביב, נשואה עם ילדה בת שנתיים וחודשיים ומשלמת משכנתה "רק בזכות ההורים". היא מספרת כי נקודת המפנה שלה הגיעה לפני שבוע. "ישבתי בבית וראיתי שמשהו מתעורר. הבנתי שיש שתי אפשרויות: או לקום ולעזוב את הארץ או לעשות משהו", היא מסבירה. "אני עובדת באופרה הישראלית כמנהלת שיווק והחלטתי לעשות מעשה, אחרת אני לא רואה איך אנחנו ממשיכים לחיות פה. התחושה הכללית היא שיש פה חזירות של שכבה שמרוויחה המון כסף על הגב של מעמד הביניים שקורס תחת הנטל. אנחנו גם עובדים מסביב לשעון, משלמים מס הכנסה ואז משלמים הון על טיפול בילדים, שלא מוכר לצורכי מס".

 

כמו הורים רבים אחרים, קלינגר לא מבינה מדוע בגן פרטי מאלצים את ההורים לשלם תשלום מלא על חודש אוגוסט כאשר הילד נמצא בגן לכל היותר שבוע. "למה אני צריכה לסבסד את דמי ההבראה של הגננת? אני המעסיק שלה? איפה הממשלה בסיפור הזה? הילדה שלנו לא התקבלה לוויצ"ו, לצערי, אבל ניסינו", היא אומרת.

 

המארגנות רואות במחאה חלק ממחאת האוהלים ואפילו חלק מזו של הרופאים. "אני מגיעה ממקום פוליטי מאוד ולא כיוון שאני רוצה להחליש את ביבי. אני לא חושבת שיש מי שיכול להחליף אותו", אומרת ברדה. "אני פשוט רוצה שיהיה לממשלות ברור שהאזרחים כאן יפילו אותן אחת אחרי השנייה, כי השיטה הזו לא מאפשרת שיהיה לנו שכר הולם ביחס לגובה המחיה. כל זה בגלל ההשקעה בתקציבי הביטחון לא נדרשים. בנוסף, יש כאן שלטון כלכלי של מיעוט שעושה עלינו כסף בתור צרכנים, ובתור משלמי מיסים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x