נושא בוער, טיפול חלבי
מנהלי ההשקעות מסתכנים בשביל הבונוס על חשבון הלקוחות והרשות שותקת
החוזר שפרסמה רשות ניירות ערך מדהים בדיסוננס הפנימי שבו. מצד אחד, פורסת הרשות ממצאים חמורים מאין כמותם על האופן שבו כספי הלקוחות בקרנות הנאמנות ובתיקים מופקרים לתאוות התגמול של מנהלי ההשקעות שלהם. מצד שני, מנהלי ההשקעות רואים לנגד עיניהם את הבונוס השמן - המרכיב המשמעותי בשכרם - המובטח להם אם רק ייצרו תשואות גבוהות בטווחי זמן קצרים. בתקופות שבהן השוק פועל על מי מנוחות, מנהל ההשקעות יכול להניח שהשקעה בני"ע בעלי סיכון גבוה תייצר לו תשואה גבוהה בזמן קצר, הגם שבטווח הארוך יותר, שינוי סנטימנט בשוק עלול להמיט חורבן על התיק.
מעבר לכך, הרשות חושפת גם את הגישה הצינית של בתי ההשקעות כלפי הלקוחות שבחרו להפקיד את השקעותיהם בידי מנהל תיקים אישי. מתברר כי נושאי המשרה בחברות ניהול התיקים גוזרים קופון גם מהרווחים שמייצרות החברות־האחיות - חברות ניהול הקרנות. תמריץ זה מעודד אותם לרכוש לתיקים קרנות נאמנות "של הבית" ולייצר לבית ההשקעות רווח כפול, הן מדמי הניהול של התיק המנוהל והן מהקרנות.
ומה עושה רשות ני"ע עם הממצאים המדהימים הללו? מפנה אצבע מאשימה אל הדירקטורים של הגופים הללו, ומטילה עליהם את האחריות המובנת מאליה, של קביעת מנגנוני התגמול של נושאי המשרה.
נדמה כי בנושא כל כך אקוטי היה על הרשות לנקוט צעדים חריפים יותר, בדומה לאלו שנקט הרגולטור המקביל, הממונה על שוק ההון באוצר, אשר הגביל את הבונוסים למנהלי ההשקעות בגופי החיסכון ארוך־הטווח לביצועים של שלוש שנים לפחות.
בקרנות נאמנות ובתיקים מנוהלים פרקי הזמן של ההשקעות קצרים בהרבה, אך ניתן לגבש מודל תגמול מקביל, בשינויים המתחייבים.
