ניתוח "כלכליסט": הדברים שסטנלי פישר יודע, ואנחנו לא
ניתוח פעולותיו של פישר מאז נכנס לתפקיד הנגיד מראה כי הוא נכנס רק לקרבות שהוא בטוח בניצחונו בהם. בשבועות הקרובים ייאבק נגיד בנק ישראל על השגת קולות מהמדינות האנגלו־סכסיות וינסה להטות לטובתו עוד מדינות באיחוד
השמועה מסתובבת בחלל האוויר כבר כמה שבועות, אבל ההודעה שפורסמה במוצאי שבת - על הצטרפותו הרשמית של נגיד בנק ישראל למירוץ לתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית - הצליחה איכשהו להפתיע. השאלה הראשונה שצצה ועולה היא מדוע החליט פישר להמר על המהלך, אף שלדעת רוב הפרשנים סיכוייו נמוכים במיוחד?
השאלה הנוספת, והמעניינת הרבה יותר, היא האם ההימור של פישר בסופו של דבר אינו חסר סיכוי כמו שנדמה? האם לא סביר להניח שנגיד בנק ישראל, שכבר ראה בחייו דבר או שניים במקומות שבהם נחתכים עניינים, יודע משהו שאנחנו כנראה לא נדע לעולם?
מה שיש לנו כעת הוא סיפור שרק הגיבור הראשי יודע את כל פרטיו, אבל מתעקש להחזיק את הקלפים שלו צמוד לחזה. מה שנשאר לעשות הוא לנסות לגלות כמה שיותר פרטים חסרים כדי להבין את התמונה כולה.
עד שיתגלו הפרטים המשמעותיים באמת בניסיונו של פישר להגיע אל מה שנחשב בעיני רבים למשרה הכלכלית החשובה בעולם, אנו מציגים שני תסריטים, עם שני גיבורים שונים בתכלית: בראשון מככב נגיד ציני ואופורטוניסט, שחישב ככל הנראה את מהלכיו קדימה הרבה לפני כולנו, וידע היטב מדוע הוא אינו מתחייב להשלים קדנציה שנייה שלמה. בתסריט השני, לעומת זאת, שגם הוא אינו דמיוני, מתגלה הגיבור בסך הכל כאדם מן השורה, שפועל בדרך שבה היה פועל כל אחד מאיתנו בסיטואציה דומה.
נסיעות פרטיות לפריז
את ניתוח שני התסריטים האפשריים כדאי להתחיל דווקא בתסריט השני. נגיד בנק ישראל נחשב כיום לאחד הכלכלנים המובילים בעולם, ומן הסתם גם הוא מודע היטב למעמד שבנה לעצמו.
נניח שפישר יושב לו בלשכתו שבקומה השביעית בבניין בנק ישראל בירושלים, קורא את כל הסיפורים על הדנ"א שהתגלה על מדי החדרנית במלון בניו יורק ועל כך שסוכנות הימורים בלונדון דירגה אותו בין המועמדים להחליף את שטראוס־קאהן, וחושב לעצמו: בעצם למה לא? זה תפקיד שתמיד חלמתי עליו, ולפני 11 שנה אפילו התמודדתי לקבל אותו. נכון, הסיכוי קלוש, אבל בכל זאת, אם יתגשם - מדובר בהגשמת חלום.
בעוד ארבעה חודשים, ממשיך אולי פישר להפליג על כנפי הדימיון, אהיה בן 68. אנשים בגילי באירופה מתגודדים בגנים ציבוריים ומשחקים בכדורי מתכת. אולי בכל זאת אלוהים זימן לי הזדמנות של פעם בחיים, אחרונה בהחלט? העיתונים בארץ יכסחו לי את הצורה שאני מתייחס אל תפקיד נגיד בנק ישראל כאל ברירת מחדל? שיכתבו.
אף אחד לא יכול לטעון שלא תרמתי מספיק, גם במישור המשפחתי וגם מבחינה כספית. וחוץ מזה, כל מי שיכתוב שאני נוטש את הספינה באמצע המערכה, שיזכור גם את חלקי בצורה שבה נחלצה ישראל מהמשבר הגלובלי, ובתרומה שלי לגיבוש חוק מודרני לבנק ישראל שיישאר לנגידים הבאים.
התסריט הזה הוא אפשרי, אם כי לאור כמה פרטים שנציג מיד, ייתכן שהתסריט הראשון הוא דווקא ההגיוני יותר.
מאז התפוצצה פרשת שטראוס־קאהן ביצע פישר כמה נסיעות ממושכות יותר ופחות לחו"ל. כך, למשל, הוא שהה בארצות הברית במה שהוגדר כנסיעה פרטית לכנס הצדעה של האוניברסיטה העברית לנשיא הבנק העולמי לשעבר, ג'יימס וולפנסון, ולנגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל.
כמו כן הוא השתתף בכנס השנתי של ארגון ה־OECD בפריז, והמשיך לשוויץ למפגש הכלכלנים החברים בקבוצת ה־G30, ורק אתמול חזר מחופשה פרטית באיטליה, שבה השתתף גם בכנס כלכלי ונשא בו את ההרצאה העיקרית.
האם ניצל פישר את הנסיעות האלה ואת המפגשים הרבים שקיים במסגרתן לקידום מועמדותו לתפקיד יו"ר קרן המטבע? מקורבים לנגיד טוענים שלא.
יכול להיות, אבל קשה להתעלם מהאפשרות שמילה קטנה - רק כדי לגשש לאן נושבת הרוח - בכל זאת נזרקה פה ושם.
הגיל או התרגיל
מה שמשותף לשני התסריטים הוא נושא התייחסות קרן המטבע לגילו של פישר. תקנון הקרן קובע כי גיל המועמדים לתפקיד היו"ר לא יהיה גבוה מ־65. פישר, כאמור, מתקרב לגיל 68.
אתמול הודיע בנק ישראל כי לפני אישור מועמדותו של פישר תתכנס מועצת המנהלים של קרן המטבע, ותחליט אם לשנות את התקנון או לפסול את מועמדותו. אבל פישר אינו ילד, תרתי משמע. לכן סביר להניח שהוא לא היה מעלה כלל את מועמדותו אם מישהו בקרן המטבע לא היה לוחש על אוזנו משהו בנוסח: "תגיש בקשה, אנחנו כבר נדאג להעביר אותך".
ההצבעה לבחירת יו"ר קרן המטבע הבא תתקיים בסוף החודש, והדיון בעניין גילו של פישר יתקיים ככל הנראה כבר בימים הקרובים. לפי תוצאת הדיון המוקדם נדע לאן נושבת הרוח: ביטול מכשלת הגיל יבהיר לכולם שפישר הוא המועמד המועדף על ראשי קרן המטבע, ועכשיו כל מה שנותר לנציגי המדינות החברות בקרן הוא רק להצביע בעדו.
דברים דומים אמר אתמול סטין ג'ייקובסן, הכלכלן הראשי של בנק ההשקעות הדני סאקסו בנק. בשיחה עם "כלכליסט" העריך ג'ייקובסן כי גילו של פישר הוא רק בעיה טכנית, שתיפתר בקרוב בשל התמיכה הנרחבת שיש לנגיד הישראלי בקרב ראשי קרן המטבע.
לדברי ג'ייקובסן, פישר הוא המועמד הראוי ביותר לקבלת התפקיד - גם בשל הצלחותיו בעבר בקרן המטבע וגם בשל פעולותיו להגנת המשק הישראלי.
על החלוקה ההיסטורית של התפקידים הבכירים בקרן המטבע והבנק העולמי בין אירופה לבין ארצות הברית אמר ג'ייקובסן כי זהו הסכם היסטורי שנוצר כששני הגושים הגדולים היו השחקנים הבלעדיים בכלכלה העולמית. אולם היום, גם המשקים המתעוררים דורשים ייצוג הולם בראשות קרן המטבע.
הניצחונות הקטנים בדרך
בדיקת התנהלותו של פישר במהלך שש השנים שהוא איתנו מגלה גם תופעה מעניינת: נגיד בנק ישראל, שהתגלה כבעל דעה כמעט בכל נושא אפשרי, הקפיד לצמצם למינימום את מעורבותו בעימותים שבהם נוכחותו אינה הכרחית. מנגד דאג פישר להיכנס רק לעימותים שבהם הוא היה משוכנע מראש שהוא זה שיקטוף את הניצחון.
הידוע והמתוקשר בהם היה החלטתו של פישר להדיח מתפקידו את יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר, בניגוד לדעתה של בעלת השליטה בבנק ובלי לחשוב אפילו שהוא חייב הסבר כלשהו לציבור.
עימותים ידועים פחות אך לא פחות מעניינים ערך פישר גם לפני ואחרי פרשת דנקנר. לפני קצת יותר מארבע שנים, למשל, נקלע בנק ישראל לעימות עם הממונה על השכר באוצר על רקע השבת הכספים שקיבלו עובדי הבנק שלא כדין. הממונה על השכר שיגר מכתבי שימוע לעובדי הבנק ודרש מהם להשיב את הכספים העודפים.
בתגובה הודיע פישר על כינוס מסיבת עיתונאים מיוחדת בשעה שמונה בערב, מה שגרר שמועות על הודעת התפטרות צפויה של הנגיד וגרם לירידות בבורסה. ראש הממשלה אהוד אולמרט נכנס לתמונה, התקשר לשר האוצר אברהם הירשזון והורה לו לסיים את הפרשה, שאכן הסתיימה תוך זמן קצר - ומיותר צריך לציין מי רשם בה ניצחון.
לפני קצת יותר משנה הגיע חוק בנק ישראל החדש, שפישר היה הדוחף העיקרי לאישורו, אל הישורת האחרונה. אבל מי שהופקד על לוחות הזמנים לדיונים בהצעת החוק היה יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני. גפני, בתמורה, רצה לקדם הצעת חוק משלו, שאישורה היה מכשיר למעשה חוקית כל גמ"ח לפעול כבנק בזעיר אנפין - ללא המגבלות שמטיל על הבנקים חוק הבנקאות. בנק ישראל, כמובן, לא יכול היה לחיות בשלום עם הצעת חוק שמכשירה אלפי מוסדות בנקאיים בלתי חוקיים בעליל.
הדרך שבה בחר אז פישר להתמודד עם המוקש שגלגל גפני אל מגרשו היתה להודיע על התנגדותו להצעת החוק. אבל הוא עשה זאת - ובניגוד גמור לכללים המקובלים - רק אחרי שוועדת השרים לחקיקה אישרה את ההצעה.
לאחר אישור ועדת השרים הועלתה הצעת החוק לדיון בוועדת הכספים, אבל הרעש התקשרותי שעורר הנושא אילץ את גפני לגנוז את הרעיון. פישר רשם לעצמו עוד ניצחון קטן: הוועדה המשיכה בדיונים על חוק בנק ישראל, וחוק הגמ"חים עבר מן העולם.
מחקר אמפירי קצר ומייצג זה, אמר אתמול אחד המומחים למדעי פישר בירושלים, הוא ההוכחה הטובה מכל לכך שפישר יודע היטב מה הוא עושה, תכנן את המהלך בקפידה, ושכל הסימנים מראים שהוא זה שייבחר בסוף החודש לתפקיד יושב הראש הבא של קרן המטבע הבינלאומית.
מי יהיה הנגיד הבא?
"אין כרגע שום מועמדים להחליף את נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר", אמר אתמול שר האוצר יובל שטייניץ בראיון לגלי צה"ל, "הנחת העבודה שלנו היא שפישר יישאר בארץ, ועוד רחוק היום עד שהוא יעזוב את תפקידו. אבל אם וכאשר זה יקרה, יהיו מספיק מועמדים ראויים להחליף אותו".
ומועמדים לתפקיד בכיר כזה באמת לא חסרים. ההערכה היא שהשמות העיקריים שרצים כעת בראשו של שטייניץ מגיעים מסביבתו הקרובה, בעבר ובהווה, של בנק ישראל.
המועמדים בעלי הסיכויים הטובים ביותר לרשת את מקומו של פישר הם ככל הידוע המשנה לנגיד, ד"ר קרנית פלוג, שכיהנה עד לא מזמן כראש חטיבת המחקר בבנק ישראל; ויקטור מדינה, שכיהן בעבר כמספר שתיים בבנק ישראל ושמו הוזכר בהזדמנויות קודמות כמועמד לתפקיד הנגיד; פרופ' ליאו ליידרמן, הכלכלן הראשי של בנק הפועלים, שגם הוא כיהן בעבר כראש המחקר בבנק ישראל; ופרופ' מנואל טרכטנבר, שכיהן בעבר כראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה.
