אז למה דמי הניהול בקרנות הנאמנות עולים לאחרונה? גרסת המנכ"לים

כמדי שנה, הצטופפו בשבוע שעבר זה לצד זה עשרה מנכ"לים של בתי השקעות, לצורך הצילום הקבוצתי, לרגל פרסום דירוג בתי ההשקעות השנתי של דן אנד ברדסטריט. על אף נחיצותו האפסית של הדירוג (פסגות באופן מפתיע במקום הראשון בהיקף הנכסים המנוהל), טורחים המנכ"לים לפקוד את הטקס מדי שנה, אגב הערות על חשיבותו המועטה באוזני העיתונאים שמגיעים בתקווה רבה להוציא מהאנשים שאחראים על ניהול הכספים הציבוריים ציטוט או פליטת פה, שיניבו כותרת שלא שמענו עד כה. וכמדי שנה, לא שמענו שם משהו שלא שמענו כבר בעבר.

ובכל זאת, סוגיה מעניינת אחת חידדה את חושי העיתונאים המנומנמים בשעת הבוקר המוקדמת, כשעלתה על שולחן הדיונים - מגמת עליית דמי הניהול בקרנות הנאמנות שמלווה אותנו מתחילת השנה. כאן כמובן היה לכל מנכ"ל מה להגיד ובאופן מפתיע, או שלא, מרביתם דיברו בקול אחד - קול מתגונן שבא להצדיק את העלאת דמי הניהול.

אז לקחנו וניתחנו חלק מהדברים שנזרקו לאוויר במהלך הדיון בסוגיה, ומכיוון שברובם הושגה הסכמה כמעט מלאה בין הנוכחים, במקום לייחס אותם לכל דובר בנפרד, התייחסנו אליהם כאל מקשה אחת, מיד תוכלו להבין למה.

מנכ"לי בתי ההשקעות בכנס דן אנד ברדסטריט בשבוע שעבר. עמדה זהה בסוגיית דמי הניהולצילום: אריאל בשור

"התחרות בענף גבוהה מבענפים אחרים ולכן דמי הניהול היו נמוכים. אם זה היה כנס של הבנקים או של חברות תקשורת לא היו פה יותר מ־5-4 כיסאות"

האמת, רצינו להגיד לכם שאתם צודקים. אבל אז נזכרנו בפריזמה, בפרפקט, בגאון בית השקעות ובישיר - כולם מוזגו בתוך שלוש שנים לתוך בתי השקעות אחרים, חלקם פחות מחמש שנים אחרי שהוקמו. וכך נותרה הבמה פנויה לחמישה בתי השקעות גדולים ועוד כמה בוטיקים, שבמחיר הנכון, יסכימו גם הם לאחד את משרדיהם עם בתי ההשקעות הגדולים.

ואם כבר מזכירים ענפים אחרים: העלאת מחירים בחברת סלולר אחת גוררת העלאת מחירים על ידי מתחרתה וזוכה לביקורת נוקבת מצד הצרכנים והרגולציה. עובדה זו רק מעודדת התנהגות דומה לנוכח העלאות דמי הניהול הגורפות שבוצעו על ידיכם בFודשים האחרונים. אנחנו לא טוענים, חלילה, לתיאום מחירים, אבל אין ספק שדפוס הפעולה של בתי ההשקעות בחודשים האחרונים דומה.

"דמי הניהול תאמו את התשואה בקרנות הכספיות, שבעצמה תאמה את גובה הריבית. אי אפשר לקחת דמי ניהול בריבית אפסית"

צודקים. אין סיבה לגבות דמי ניהול, אפילו של 0.25%, כשהתשואה שמניבה הקרן הכספית לא גבוהה מכך. מצד שני, למה לכם להפסיד כסף? את התשובה לשאלה הזו מצאנו בינואר 2008, החודש שבו הושקו הקרנות הכספיות בקול תרועה רמה. המנטרה של בתי ההשקעות אז היתה - נתח שוק לפני רווחיות. המטרה היתה לנגוס באמצעותן בפיקדונות הבנקאיים ולהעמיד מול הבנקים תחרות אמיתית. לשם כך, אף ביקשו מנהלי בתי ההשקעות אישור חריג לגבות דמי ניהול אפסיים במוצר ההשקעה המהפכני.

התוצאה בסופו של דבר היתה הפוכה ממה שציפו לה. הקרנות הכספיות הצליחו להשתלט על שליש מהנכסים המנוהלים בשוק בתוך מספר חודשים, בזכות דמי הניהול האפסיים וההד התקשורתי והפרסומי הרחב עם השקתן. אך כשניסו להעלות את דמי הניהול בהן, קם מנכ"ל חכם אחד, שטען כי אצלו דמי הניהול יישארו אפסיים. לשוק לא נותרה ברירה אלא לחזור ולהתיישר בקו האפס. הריבית באותה תקופה, למי שמתעניין, לא היתה ממש נמוכה ועמדה על 4.25%. אז מנכ"לים יקרים, אל תתלו את האשמה בריבית האפסית, שהיא תוצר של משבר פיננסי עולמי, תאשימו את עצמכם בתחרות על השגת נתח השוק הגדול ביותר דרך דמי הניהול במקום להשיג אותו דרך הביצועים.

"הענישה אצלנו מיידית. לקוחות יכולים לעזוב אותנו בכל יום. מדובר בכסף חם"

עכשיו נגעתם בנקודה רגישה. משקיע בקרנות נאמנות נוהג לעבור מקרן לקרן אחת לשלושה חודשים. פעם טען מנהל קרנות נאמנות שהמשקיעים משנים את הפוזיציה שלהם כמעט באותה תדירות שבה הם מחליפים גרביים. הסיבה לכך היא כשל מהותי בחינוך של השוק לחיסכון לטווח קצר, כמו גם לחיסכון לטווח ארוך. המשקיעים בשוק הקרנות נוטים ללכת אחרי טרנדים, שמי שמכתיבים אותם הם לרוב יועצי ההשקעות בבנקים - קובעי דעת הקהל בענף.

אך הפלא ופלא, מי הם אלו שאחראים על הפרופגנדה בענף אם לא בתי ההשקעות עצמם? כנסים, שיחות ועידה ופרסומים שונים מגיעים אל היועצים מדי יום. מספיק לבחון את עמודי המוסף שבו אתם מחזיקים כעת לאורך החודשים האחרונים ולראות כיצד משתנה התחזית של בתי ההשקעות והמוצרים המומלצים על ידיהם יחד עמה. ולא נרחיב את הדיבור על שינויי המדיניות התכופים בקרנות שלא מצליחות להתרומם. במקום לחנך את הלקוחות על חיסכון נכון, אתם המנכ"לים הם אלו שמעודדים את המעבר התכוף בין קרן לקרן, אז תרשו לנו שלא להזיל דמעה לטענה זו.

"צריכים להיערך לתחרות הבאה לקראתנו מחו"ל"

"התחרות מחו"ל" היא קוד גנרי לאיום הגדול ביותר על ענף קרנות הנאמנות בשנים האחרונות. כבר למעלה מחמש שנים אנחנו שומעים את ההבטחה שאוטוטו יציפו את השוק ענקיות התעשייה העולמיות ויכרסמו בנתח השוק של מנהלי הקרנות המקומיים. אז תיקון 13, שהיה אמור לפתוח את השוק המקומי לתחרות מבחוץ, הפך בינתיים לתיקון 15 וגם הוא ממתין עדיין לאישור, שיתקבל בתקווה במהלך החודשים הקרובים. התחרות מבחוץ תגיע אולי רק בעוד שנתיים, אחרי שתושלם ההיערכות של השוק לקבלתן.

ועד כמה גדולה תהיה התחרות הזו? בואו נבחן את המספרים. בהנחה שחברות קרנות הנאמנות הגדולות לא יבקשו להקים קרנות שיתחרו בהשקעות בשוק המקומי (איזה יתרון יש להם על המנהלים המקומיים?), התחרות אמורה להיות בעיקר לקרנות הישראליות המתמחות בשוקי חו"ל. אז הלכנו לאתר רשות ני"ע כדי להיווכח שמדובר בשוק שמנהל 6.6 מיליארד שקל, קצת פחות מ־2 מיליארד דולר. כעת, מנהלי בתי השקעות יקרים, כמה משאבים נראה לכם שישקיעו פימקו או פידליטי הגדולות על מנת לחדור לשוק המקומי בשביל נתח בשוק שמהווה פרומיל מסך הנכסים המנוהל על ידם ברחבי העולם. בזירה הזו, אתם יכולים להיות רגועים.

"על ניהול צריך לשלם"

סוף סוף טענה אחת שאנחנו מסוגלים להסכים איתה. אין בשוק ההון ארוחות חינם ולא צריכות להיות כאלה. הציבור הרחב משקיע בקרנות נאמנות מכיוון שאין לו את הזמן, הרקע והמומחיות הנכונים על מנת לנהל את כספו בעצמו. מי שאמורים לעשות את זה עבורו הם מנהלי ההשקעות בקרנות הנאמנות ואין שום סיבה שלא יקבלו שכר בעבור כך.

על שתי סוגיות נלוות אנחנו כן מבקשים לחלוק: יכולות הניהול והשקיפות. ראשית, האם מנהלי הקרנות אכן מצדיקים את דמי הניהול שהם גובים? האם יש יתרון עבור הלקוחות לשים את הכסף בקרנות הנאמנות? ובעולם מפותח של מוצרי מדדים (קרנות מחקות ותעודות סל) יש מקום לניהול אקטיבי? הדעות על כך חלוקות. מחקרים לאורך ההיסטוריה הוכיחו בעבר שרק 15% ממנהלי הקרנות מצליחים להכות את מדדי השוק. במילים אחרות, רוצים שכר גבוה יותר, תוכיחו שאתם שווים אותו.

ובאשר לשקיפות, מחירי מוצרים רבים נתונים לשינויים מדי יום. אנחנו רואים זאת, בחשבונות החשמל, המים והגז שלנו, כמו גם במוצרים שמאכלסים את מדפי הסופרמרקט. אבל כמה מאיתנו מסוגלים להבחין בשינויים בדמי הניהול בקרנות הנאמנות במודעות השחור לבן בעיתונות או באתר הודעות הבורסה שאינו ידידותי למשקיע הקטן. כאמור, אין בעיה להעלות את דמי הניהול, אבל רק אםתיידעו בכך את הלקוחות מראש ותיתנו להם את ההזדמנות להחליט אם מתאים להם להשאיר את כספם בקרן ואם ביצועיה שווים זאת, או לא.