$
בארץ

מנהל רשות החברות: "צריך להפריט את התעשייה האווירית לאלתר"

דורון כהן: אין לי שום ספק שתע"א צריכה להיות חברה פרטית. היא מוכרת היום ב־3.5 מיליארד דולר בשנה, והיא צריכה להגיע בתוך פחות מעשור למכירות של 10 מיליארד דולר; לדבריו, אין סיבה שלא להפריט 25% ממקורות

עידן גרינבאום ונעמה סיקולר 06:5816.05.10

"ההפרטה, עם כל הגינויים שספגה בשנים האחרונות, היא עדיין ערך מבורך בעיניי, אבל לאו דווקא בדרך של הנפקה ציבורית. ההפרטה היא יעד, הנפקה היא לא אידיאולוגיה", כך אומר בראיון ל"כלכליסט" רו"ח דורון כהן, מנהל רשות החברות הממשלתיות. "יכול להיות שאם היינו מקיימים דיון פילוסופי בעד או נגד הפרטות, המסקנה היתה קצת אחרת. אבל עם כל הכבוד לדיונים פילוסופיים, ישראל לא יכולה לפגר בצמיחה אחרי מדינות אחרות".

 

הראיון עם כהן הוא הראשון מאז נכנס לתפקידו לפני שמונה חודשים. בזמן הקצר שחלף כבר הספיק להתמודד בכמה זירות. ככה זה כשעל הפרק עומדות סוגיות רבות משמעות למשק כמו הפרטת הנמלים, הרפורמה בחברת החשמל והפרטת התעשייה הצבאית. עכשיו, כשהוא כבר חש בנוח על הכיסא, יכול כהן לספר על אחורי הקלעים של המשאים ומתנים שהוא מנהל. הוא מרשה לעצמו למבקר את מנגנוני התגמול בחברות ממשלתיות ואת פערי השכר, ומבטיח לבצע רפורמה מבוססת בונוסים. במקביל הוא מודה שייתכן שפירוק התעשייה הצבאית הוא הצעד הכלכלי הנכון ולא הפרטתה, ומסמן את היעד העיקרי לקדנציה שלו - "הנפקת התעשייה האווירית לאלתר".

 

לאחרונה יש אי־שקט סביב שלוש הפרטות שלכם - חברת החשמל, הנמלים ותעש. האם כוחו הגדול של יו"ר ההסתדרות עופר עיני הוא לדעתך הגורם?

 

"אני מודה שבתקופה האחרונה יש בעיה של אי־שקט תעשייתי בחברות הממשלתיות, ואני מכיר בכך שאולי זה חלק ממהלך פוליטי גדול יותר של השגת יעדים פוליטיים באמצעות ועדי העובדים הגדולים", משחרר כהן חץ של ביקורת כלפי עיני. "אנחנו מנסים להתמודד עם הבעיות של כל חברה לבדה ולא לנהל את כל החברות כמקשה אחת. יש לנו בעיה עקרונית קשה במשא ומתן עם העובדים, והיא שאנחנו רוצים להיות מאוד חברתיים. אלא שלא פעם אנחנו נאלצים לנהל מו"מ עם מיעוט שרוצה להבטיח לעצמו עוצמות מונופוליסטיות על חשבון הציבור, וזו בעיה. כרשות יכולנו להגיד, 'זה לא בסדר', לשרוף את המועדון ולהפסיק לנהל מו"מ, אבל גם זה לא הפתרון".

 

עופר עיני עופר עיני צילום: אוראל כהן

איך אתה מתמודד עם הביקורת על חוסר יעילות בחברת החשמל ובנמלים, על משכורות העתק ועל השלטון הכוחני של העובדים?

"אוהבים אצלנו לשנוא את חברת החשמל ואולי אפילו בצדק, אבל העובדה היא שמעולם לא באנו הביתה ולא היה בו חשמל, וזה משהו ששוכחים או לוקחים כמובן מאליו. השוק הפרטי עוד לא לגמרי בשל לייצור חשמל. יש לנו שלושה יזמים פרטיים ואני מקווה שיצליחו בפעילותם, אבל עדיין אי אפשר לסמוך על מנגנון השוק שייצר את כל תצרוכת החשמל בעצמו. אנחנו צריכים להבטיח לעצמנו שיהיה מי שייצר גם את התצרוכת האסטרטגית שישראל צריכה בעתיד. בשביל זה אנחנו צריכים את חברת החשמל".

 

הנפקת הנמלים עוד השנה

 

"אני מכיר גם את הביקורת על הנמלים", אומר כהן, "אבל העובדה היא שהסחר העולמי בעשור האחרון גדל בקצב של 7%–8% בשנה. בתוך עשור הוכפלה למעשה התנועה בנמלים, אבל אם בודקים את מספר העובדים מגלים שהוא לא גדל אלא דווקא קטן. ריאלית, גם משכורות העובדים היו צריכות לגדול פי 100 ועובדה שגם זה לא קרה. אז נכון שאנחנו לא במצב אופטימלי, אבל מה שאני מנסה לומר זה שכן נעשו שינויים. ברור שאנחנו לא רוצים לנהל את הנמלים - אנחנו רוצים שהם יופרטו, וזה יאפשר יותר תחרות". במקרה של הנמלים מוכן כהן גם להתחייב על תאריך: "עד סוף 2010 תהיה הנפקה", לדבריו.

 

ההפרטות הגדולות של השנים האחרונות ספגו לא פעם ביקורת בדיעבד, על כך שהופרטו משאבי מדינה בזיל הזול. אתה יכול להבטיח שזה לא יקרה בקדנציה שלך?

"באופן עקרוני, אני חושב שהפרטה היא הדבר הטוב ביותר למשק. לאו דווקא במבנה של הנפקה, אלא כל הליך של העברת משאב ציבורי לידיים פרטיות. מנהלים בחברות ציבוריות הם ממוקדי רווח; מנהלים בחברות ממשלתיות פחות. אנחנו אמנם רוצים לשנות את זה, אבל בינתיים זה המצב. רווח הוא הדבר שמחולל צמיחה ולא מחזור מכירות. לכן, הפרטה - למרות כל הגינויים שזכתה להם בשנים האחרונות - היא עדיין מבורכת בעיניי.

 

"אני מופקד על כספי ציבור, ולכן התפקיד שלי בכל הנפקה הוא להשיג את המחיר הגבוה ביותר. עם זאת, צריך להבין שכשהמדינה מפריטה חברה, התועלת והרווח לאורך שנים עולים עשרות מונים על הרווח המיידי החד־פעמי כתוצאה מההפרטה. קחו לדוגמה את כיל, ששווה היום פי 15 ממה שהיתה שווה כשנמכרה למשפחת עופר. החברה מנוהלת לתפארת על ידי המנהלים שגדלו בכיל הממשלתית, היא תומכת באלפי ספקים ועובדים, והתרומה שלה למשק עולה מדי שנה על התשלום החד־פעמי שקיבלה המדינה בעת ההנפקה.

 

"אותו הדבר אני חושב על מפעל מגן של התעשייה הצבאית (מפעל נשק קל שנמכר ב־2005 לסמי קצב תמורת כ־10 מיליון שקל - ע"ג ונ"ס). עכשיו כולם מסתכלים עליו בעיניים כלות ושואלים איך המדינה מכרה אותו בזול, אבל זה ספין. העובדה היא שהמפעל הזה היה מפעל מפסיד, מדמם, והוא נהפך בידיים פרטיות למפעל מרוויח".

 

דורון כהן. "הפרטה היא הדבר הטוב ביותר למשק" דורון כהן. "הפרטה היא הדבר הטוב ביותר למשק" צילום: גיא אסייג

 

בונוסים בחברות ממשלתיות

 

בימים אלה של דיון ציבורי סוער על שכר הבכירים בחברות ציבוריות מתכוון כהן לבצע מהפכה משלו בעניין זה בחברות הממשלתיות. "שכר הבכירים עלה מעבר לכל פרופורציה ובוודאי היתה ציפייה להתנהגות קצת אחרת אחרי המשבר", הוא אומר. "אבל אם מסתכלים רק על שכר המנהלים בחברות ממשלתיות, אנחנו מוצאים שהוא יחסית מאוד נמוך.

 

"אנו מתכוונים לשפר את מנגנון התגמול באופן אבסולוטי, אבל לא במאות אחוזים אלא בכ־30%-20% - להביא את מנכ"ל התעשייה האווירית (תע"א) לרמה שהוא מרוויח 60 אלף שקל בחודש. נשים את הדגש על עניין התמרוץ. אני מאמין גדול בבונוסים למנהלים. בשיתוף עם הממונה על השכר אנחנו מתכוונים, החל מ־2011, להטמיע מודל של תמרוץ מבוסס רווח ויעדים. כל דירקטוריון של כל חברה ממשלתית יקבע יעדים ותוכנית עבודה וכן נוסחת בונוסים. הרווח יהיה מרכיב עיקרי בבונוס, אבל לא יחיד".

 

 

עם כל הכבוד למנכ"לים, יש בחברות ממשלתיות הרבה עובדים זוטרים שמשתכרים הרבה ואנו רואים את זה בדו"ח הממונה על השכר באוצר. 

"יש אבסורד במבנה השכר בחברות ממשלתיות, אין ספק. בתע"א, למשל, 24 הבכירים ביותר מרוויחים פחות מהעובדים הלא בכירים של החברה. אין שום סיבה שמנהל אגף יקבל לפי הסכם קיבוצי 50 אלף שקל, ואז כשיקדמו אותו לתפקיד סמנכ"ל, הוא יעבור לחוזה אישי, ירוויח פחות ויוותר על זכויותיו. אנחנו מנסים לטפל בתופעה, ומאמינים שהיא פוחתת.

"יש שתי אוכלוסיות עם שכר גבוה מאוד בחברות הממשלתיות באופן מובנה והן טייסי ניסוי ונתבים בנמלים. אלה מקרים ידועים ומושרשים - תוצאה של מודל תגמול בן עשרות שנים. אני חייב להודות שיש לי כבוד אליהם וגם אין לי בעיה עם השכר הגבוה שלהם, כי אני לא חושב שאפשר למצוא רבי־חובלים בשכר נמוך יותר בישראל. עם זאת, הייתי מצפה מהאנשים האלה שיגלו קצת יותר אחריות למקום העבודה שלהם ושלא יתנהגו בהפקרות — שלא 'ישרפו את המועדון'".

 

להנפיק את תע"א

 

גם התעשייה האווירית על הכוונת?

"בהחלט", אומר כהן. "אני חושב שיש להפריט את החברה לאלתר. אין לי שום ספק שתע"א צריכה להיות חברה פרטית. היא מוכרת היום ב־3.5 מיליארד דולר בשנה, והיא צריכה להגיע בתוך פחות מעשור למכירות של 10 מיליארד דולר. הדרך היחידה שלה לעשות זאת היא לבצע מיזוגים ורכישות בדרכים מתוחכמות, שהבעלות הנוכחית לא מאפשרת לה. בשביל זה צריך הון עצמי משמעותי ובעלים פרטיים, ובשביל זה היא צריכה להיסחר בבורסה. צריך להזרים לתע"א הון עצמי של לפחות מיליארד דולר כדי לתת לה גב לביצוע רכישות. הסכם העבודה הדרקוני של החברה מעיק עליה, והיא לא יכולה להתנהל כחברת הייטק לכל דבר. אני אהיה מאוד מרוצה אם אצליח להנפיק אותה, ואני חושב שגם אין טעם לחכות הרבה זמן כי החברה בשלה. אני לא חושב שמישהו יכול לומר - גם לא חיים כץ (יו"ר ועד העובדים - ע"ג ונ"ס) - שניתן למצות את פוטנציאל הצמיחה של החברה ללא הנפקה. אבל ברור לי שזה הולך להיות קשה, שצריך לרתום את העובדים, ואני מקווה שגם הפוביות מהנפקת חברה ביטחונית יירגעו קצת. החברה תימכר בבורסה ולא לגרעין שליטה, ואני לא חושב שיש סיבה כלשהי שזה יפגע בביטחון המדינה".

 

אפשר לדבר על לוחות זמנים?

"אני מקווה להניח את הזרעים להנפקתה בתקופתי ומקווה שינבטו בקרוב".

 

ומה לגבי חברות אחרות?

"יש לנו את מקורות, למשל", אומר כהן. "אנחנו לא חושבים שהיא צריכה להיות מופרטת לחלוטין - זו חברת תשתיות לאומיות. אבל אני גם לא רואה סיבה לא להנפיק, נניח, 25% ממנה. גם את אגרקסקו אין ספק שצריך להפריט, לאחר שנבצע את השוואת הזכויות בחברה (באגרקסקו קיימים בעלי מניות עם אחזקה בהון אך לא בשליטה ולהפך - ע"ג ונ"ס). יש כוונה למכור 51% מהחברה למשקיע פרטי אסטרטגי שגם מכיר את השווקים במערב אירופה. יש לנו שר חקלאות שמאוד מחויב לתהליך הזה, ואני מקווה שהוא יצלח".

 

"אווירת משבר בתעש"

 

"וכמובן", אומר כהן, "שיש לנו התעשייה הצבאית (תעש). אנחנו נהיה חייבים להפריט אותה בסוף. אין ברירה אחרת. החברה במשבר אמיתי. כשהגעתי לתפקיד והתחלנו לדון בהפרטת תעש, אמרתי לאנשים כאן שאני לא מבין למה אנחנו מגדירים את הדיונים ככאלה שעוסקים בהפרטת תעש ולא במשבר תעש. הרי גם הסמנטיקה קובעת את סדר היום, ואין ספק שהחברה בבעיה רצינית. והצעד הראשון לפתרון הוא להכיר שיש בעיה".

 

הודעת כבר שאתה מתנגד להנפקה וחושב שצריך למכור למשקיע פרטי.

"אווירת המשבר בתעש נוצרה כשהבנו בתחילת השנה שגם אם נפטר 950 עובדים, כפי שהציעה ההנהלה והעובדים הסכימו, עדיין החברה לא תתחיל להרוויח. ואז אני אמרתי - במצב הזה אי אפשר להנפיק את החברה אלא לכל היותר למכור אותה למשקיע פרטי. לא הייתי מוכן לשלם היום מיליארד שקל לעובדים כדי שבעוד שנתיים יבואו ויספרו לי שהחברה עדיין לא מוכנה להנפקה. אבל באו אליי עופר עיני ופנחס בוכריס (לשעבר מנכ"ל משהב"ט - ע"ג ונ"ס) ואמרו לי, 'בוא נלך לרו"ח אובייקטיבי ונראה מה הוא מציע'. ומכיוון שאני לא אנטי־הנפקה, הסכמתי. אנחנו מקבלים פניות של משקיעים ברמה יומיומית, ואפילו כאלה שאומרים, 'תנו לנו את החברה — נסתדר עם העובדים'.

 

"צריך להבין שיש הבדל מהותי בין הפרטה של חברה מצליחה כמו תע"א לבין הפרטה של חברה שכל חודש המדינה צריכה להעביר לה מיליונים למשכורות. האבסורד הוא שדרישות העובדים בתעש הן כאילו שלא מדובר בחברה במשבר אלא בסטארט־אפ המבטיח של המאה. לגיטימי בעיניי שההסתדרות מגנה גם על עובדים שהמפעל שלהם מפסיד. אבל דרישות השכר פשוט פנטסטיות, ובסוף זה כסף מתקציב המדינה שלא נראה אותו יותר".

 

יש קולות שקוראים לפרק את תעש, למכור את החלקים המרוויחים ולסגור את המפסידים. מה דעתך?

"החוכמה שלנו היא לעבוד במגבלות של מה שיש. יכול להיות שבעולם אידיאלי היה צריך לפרק את תעש, למכור את מה שטוב ואת השאר לסגור. יכול להיות שתעש היא מקרה שבו שווי החלקים עולה על השלם. אבל יש מהלך שהעובדים וההנהלה בכל זאת מגויסים לו, ואנחנו לא יכולים להקל בזה ראש".

 

באיזה מצב קיבלת את רשות החברות וכיצד היית רוצה למסור אותה?

"אני חושב שמעמדה של הרשות כרגולטור קצת הוזנח, ולצד ההתמקדות ברפורמות ובהנפקות אנחנו צריכים להגדיל את כוחנו הרגולטורי ולדרוש מחברות לעמוד בכללי ממשל תאגידי ודיווחים כספיים ולהנחיל כללים של חברות ציבוריות. אני חושב שבעבר היה נוח שהאוצר הוא שיושב עם עיני וסוגר הכל. בתור מישהו שגדל במגזר העסקי אני מאמין במנהלים וביכולת ההידברות שלהם עם הוועדים. אני חושב שאנחנו צריכים לעמוד קרוב מאחור, אבל לתת לעובדים ולהנהלות להיות אלה שמנהלים את המו"מ עצמו". 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x