• תפריט
בארץ

סוף עידן השנור? עתיד המגזר השלישי טמון ביזמות חברתית

מחקר חדש של אוניברסיטת בן גוריון מגלה כי בישראל 212 ארגונים חברתיים־עסקיים. המחקר בדק את ההבדלים בין תחומי הפעילות של הארגונים, ומצא שנשים מהפריפריה מועסקות בעיקר בתפירה ואריגה ובני נוער בתחום המזון

המשבר הכלכלי לא פסח על המגזר השלישי, שנסמך בעיקר על תמיכה פילנתרופית, מלבד הקצבה ממשלתית והכנסות עצמיות. בעוד שהצורך לתרומות וסיוע עלה בהתמדה, היקף הכספים שהופנו למיזמים חברתיים הלך והצטמצם. בעקבות זאת בשנה וחצי האחרונות התפתחה תופעה חדשה יחסית בישראל: ארגונים חברתיים־עסקיים. במקום שעמותה או גוף חברתי יסתמכו אך ורק על תרומות או סיוע וולונטרי מגופים חיצוניים, הם למעשה מקימים עסק למטרת רווח - שפועל תוך הקפדה יתרה על כל ההיבטים של אחריות חברתית. "מדובר בעסק שהמטרה שלו חברתית, והפעילות העסקית היא המתודולוגיה להגיע למטרה", מסביר פרופ' בני גדרון מהמרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, שערך מחקר ראשון בנושא הארגונים החברתיים־עסקיים בישראל בשיתוף דקלה יוגב. "פעם בעלי מקצוע היו מתפארים בעבודת ידיהם ולא בכסף. אבל אם עסק הוא השיטה והמטרה היא כסף - למה שהמטרה לא תהיה חברתית?".

 

בעולם התופעה ותיקה, והעסק החברתי המפורסם ביותר הוא בנק גרמין, שנוסד על ידי חתן פרס נובל לשלום פרופ' מוחמד יונוס ב־1976 בבנגלדש. בנק גרמין הוא בנק המעניק הלוואות קטנות - מיקרו־קרדיט, בעיקר לנשים (97% מלקוחות הבנק), כדי שיפתחו עסקים ויגיעו לעצמאות כלכלית. שיטת המיקרו־קרדיט הועתקה ב־58 מדינות, לרבות ארצות הברית, קנדה, צרפת, הולנד ונורבגיה.

 

הכי פחות רווחיים: ארגוני נוער בסיכון

 

המחקר מעלה כי קיימים 212 ארגונים עסקיים למטרות חברתיות בישראל, שמיועדים לסייע לשלוש אוכלוסיות עיקריות: נכים, נוער בסיכון ונשים בפריפריה - גיאוגרפית או חברתית. קבוצה רביעית בולטת הם שוחרי מזון אורגני, שמקימים קואופרטיבים לרכישה מרוכזת של מוצרים.

 

מתברר כי יש חלוקה ברורה בין המועסקים לתחומי התעסוקה. הארגונים המיועדים לנשים מהפריפריה עוסקים בעיקר באריגה, תפירה וקייטרינג. הארגונים המיועדים לנוער מנותק ובסיכון עוסקים בעיקר בתחום המזון, במסגרת בתי קפה ומאפיות, וכן בייצור מוצרי שי דוגמת תכשיטים וסבונים מעוצבים. הארגונים המעסיקים נכים או פגועי נפש עוסקים במגוון רחב של תחומים, בהם מוקדי שירות טלפוניים, אך נוטים לייצר מוצרים שונים.

 

 

המחקר מגלה כי קיימת זיקה בין המטרה העיקרית של הארגונים לבין מחזור המכירות שלהם. ארגוני נוער, שציינו את הסיבה הטיפולית כעיקרית להקמה ולפעילות, נמצאים בתחתית סולם ההכנסות, בעוד שארגוני נשים ונכים, שהצהירו שהמטרות הן תעסוקתיות וכלכליות, מגלגלים מחזורים גבוהים לפחות פי 3.5 מארגוני הנוער.

 

המחקר גם בדק ארגונים שהוקמו לפני שנת 2005 ונחשבים לוותיקים, בהשוואה לארגונים שהוקמו אחרי שנה זו ונחשבים לחדשים. הבדיקה העלתה כי שיעור הארגונים הצעירים שסיימו את השנה ברווח או בנקודת איזון עומד על 57%, לעומת 46% מהארגונים הוותיקים, שממוצע ההכנסות שלהם מגיע ל־88% מהתקציב השנתי.

 

הארגונים הוותיקים מתאפיינים בכך שהם מעסיקים יותר אנשים ומקבלים החלטות בצוות. לעומתם, הארגונים הצעירים, שהוקמו משנת 2005, מעסיקים פחות אנשים ומקבלים החלטות בצוות מצומצם יחסית.

 

הארגונים שציינו כי סיימו את השנה החולפת ברווחיות הגיעו לרווח של עד 200 אלף שקל. הטווח הממוצע של מחזורי העסקאות של הארגונים הוא בין 195 אלף שקל לכ־1.6 מיליון שקל בשנה. 52% מהמנהלים שנשאלו אם חלה עלייה בהכנסות הארגון לעומת השנה שעברה השיבו בחיוב.

 

קפה רינגלבלום בבאר שבע. מעסיקים נוער בסיכון קפה רינגלבלום בבאר שבע. מעסיקים נוער בסיכון

 

"לתת תעסוקה חשוב יותר מלתת כסף"

 

פרופ' גדרון מסביר שלמרות המטרה הטובה, הדרך אינה פשוטה, ולעסק חברתי יש קשיים יותר מלעסקים ללא מטרה חברתית. "לעסק חברתי יש עלויות שאין לעסק רגיל. עסק שמעסיק נכים צריך יותר עובדים, כי לפעמים יש היעדרויות בגלל טיפולים. עסק שמעסיק בני נוער והם חווים משברים צריך עובדת סוציאלית או פסיכולוג כדי לסייע להם", הוא אומר. "העסק צריך לנסות לשלב בין המטרה החברתית לבין הכורח להיות רווחי ולהתחרות בשוק".

 

ד"ר ניר צוק, שעומד בראש הסניף הישראלי של "אשוקה", ארגון בינלאומי המטפח יזמים חברתיים ב־30 השנים האחרונות, מסכים שמדובר במגמה חיובית, אך עם זאת מציין שראוי לבדוק היטב את המטרה לפני השקעה בעסק חברתי. "יש תחומים שגם אם ירצו לא יהפכו לעסקים חברתיים, כמו דאגה לזכויות אסירים. עם כל הכבוד לפילנתרופיה, העמותה צריכה לדאוג לקיימות שלה בצורה נכונה, ולא להסתמך על מקור אחד. צריך כמובן גם ליצור רגולציה תומכת, והממשלה צריכה ליצור תנאים לכך".

 

עוד עולה מהמחקר שבישראל יש שלוש צורות משפטיות שארגונים כאלה מתקיימים בהן: עסק חברתי - חברה בעירבון מוגבל שמטרתה להרוויח לבעלים, קואופרטיב חברתי ועמותה. "בתחום של נוער במצוקה היו פעילויות עסקיות של עמותה, ולרוב הן היו פחות רווחיות", מסביר גידרון. "לעומת זאת בעסקים חברתיים וקואופרטיבים האוכלוסיות הרווחות הן נשים ונכים, והם יותר רווחיים. חשוב להדגיש שאפשר לספק לציבור שירותים ומוצרים ברמה גבוהה תוך התייחסות למטרות החברתיות ולחזון החברתי של שוויון בין אנשים וכבוד לכל אדם - בכך שנותנים לו משכורת נאותה, ולא קצבה. זה כמובן לא יפתור את כל הבעיות של כל האוכלוסיות, אבל לתת להם תעסוקה הרבה יותר חשוב מלתת להם כסף. מבחינת המשקיעים זהו אפיק נוסף לפילנתרופיה. אם למישהו יש כסף להשקיע בעסק כזה הוא יכול לקבל את החזר ההשקעה, אף שכמו בכל עסק יש סיכון שההשקעה לא תחזור".

בטל שלח
    לכל התגובות