$
בארץ

המתיחות מורגשת גם אצל ערביי ישראל: "אני מפחדת לדבר ערבית כשאני עולה לרכבת"

עו"ד נדאל עותמאן להסביר את תחושת חוסר הביטחון שחווים גם ערביי ישראל בימים האלה: "הבנות שלי מספרות לי שהן רוצות לארגן הפגנה נגד האלימות, אבל מפחדות מהמשטרה"

מיקי פלד וגלי וולוצקי 07:1914.10.15
כמה שעות לאחר שיהודי דקר יהודי אחר בקריית אתא, במה שעשוי להיות ניסיון לפיגוע נקם שנכשל, מנסה עו"ד נדאל עותמאן להסביר את תחושת חוסר הביטחון שחווים גם ערביי ישראל בימים האלה: "קריית אתא היא המקום שאני מגיע אליו כדי לעשות קניות, ובת דודה שלי עובדת שם בחנות. הבנות שלי נוסעות לקריית ביאליק כל שבוע. יש תחושה של אי־ביטחון גם במקומות שאנחנו מכירים".

 

עותמאן, תושב חיפה ומנהל המטה למאבק בגזענות, עובד עם יהודים בתל אביב ונפגש עם צעירים בערים הערביות, אבל את תחושת חוסר הביטחון שמתחילים להרגיש גם ערביי ישראל עקב האירועים האלימים והמתיחות הביטחונית הקשה, הוא שומע גם בבית.

 

"בבוקר התעוררתי, והבנות שלי מספרות לי שהן רוצות לארגן הפגנה נגד האלימות. אבל הן אומרות שאת ההפגנה הן רוצות לארגן רק בתוך השכונה, ולא מחוצה לה, כי הן מפחדות מהמשטרה", הוא מספר.

 

 

המסחר משקף הכל

 

המתח הנוכחי בין יהודים ובין ערבים בישראל השתקף היטב גם בסקר שפרסמה מכללת אחווה בפברואר האחרון, כמה חודשים אחרי מבצע צוק איתן שאולי הביא לשיא את הניכור בין שתי האוכלוסיות. בסקר נמצא כי שליש מערביי ישראל מפחדים להסתובב ברחוב היהודי מחשש להתנכלות כלשהי, ו־54% מהיהודים פוחדים להסתובב בערים ערביות. המצב כיום בוודאי אינו מקטין את האחוזים הללו.

 

ערבייה ישראלית מהצפון סיפרה אתמול ש"אנשים פשוט מפחדים לצאת למרחב הציבורי המשותף. מפחדים לעלות לרכבת כדי להגיע למקום העבודה כי יזהו אותם כערבים, ובמקרה הרע יצעקו 'מחבל'. היו התקפות פיזיות, ואני בעצמי שומעת התנכלויות מילוליות ברחוב כי יש לי כיתוב בערבית על התיק. לאחרונה נסעתי לתל אביב ברכבת ודיברתי עם אחותי בערבית. באמצע השיחה קלטתי שמסתכלים עליי וניתקתי את השיחה. כשאני עולה לרכבת אני יודעת שעכשיו לא כדאי לדבר בערבית".

 

חיי המסחר הם המראה של המתח וחוסר הרצון לצאת מהבית. הכלכלן ד"ר איאד סנונו מספר שאת ההשפעות אפשר לראות במקומות נוספים: "ירכא היא מרכז העצבים של המסחר בצפון, אז אפשר ללמוד ממנה המון. יש שם 2–3 מקומות שהם הברומטר של המצב. אפשר לראות בעין שהנוכחות דלילה מאוד". גם הוא מספר על תחושה של חשש מעימות מיותר ואומר כי "אם יש מקום שאני לא חייב להיות בו ויש בו חיכוך עם אוכלוסייה יהודית — אני לא אהיה בו".

 

ראונק נאטור, מנכ"לית שותפה בעמותת סיכוי, מנסה להישאר אופטימית: "למזלנו יש הרבה מרחבים משותפים, אבל לצערנו זה מקום מפחיד להיות בו. אנשים קוראים ושומעים את ההסתה, ויודעים שזה יכול להסתיים רע. הפחד קיים בשני הצדדים".

 

לדבריה, "הפתרון הוא כן לצאת החוצה ולהראות שאנחנו חיים ביחד. צריך שהיהודי יגיע לחנות של הערבי, והערבי לרחוב היהודי. צריך ליצור את המקומות הללו. המשטרה צריכה להרגיע את הרוחות. אנשים צריכים להרגיש שיש מי שיגן עליהם, והם לא מואשמים רק מעצם היותם ערבים. צריך לייצר ביטחון בעבור שני הצדדים. אחרי הכל, שתי האוכלוסיות יהיו פה גם מחר".

 

גם בת"א מפחדים

 

ב־12:00 בצהריים יפו כמעט ריקה מאדם. מלבד כמה עוברי אורח שנראים כאילו הם בעיצומם של סידורים הכרחיים, תנועת הקונים, המטיילים והסועדים במקום כמעט אינה קיימת. מרבית המסעדות היו סגורות אתמול בשל השביתה במגזר הערבי, אך נראה שלא היתה סיבה לפתוח את המסעדות בכל מקרה. מקס פיינברג ממרגוזה בר אומר שמאז תחילת "המצב" יפו ריקה ממבלים וממטיילים.

 

גם במקומות אחרים המועדים לפורענות התנועה דלילה. שוק הכרמל בתל אביב כמעט ריק, והמוכרים בבסטות עצבניים. בתי הקפה בשוק אף הם ריקים מאדם, אף שהפעם תל אביב עדיין לא נכנסה למעגל הדמים.

 

מתברר שהבועה התל־אביבית, למרות הדימוי שלה כאדישה, בכל זאת מושפעת. בועז טרגרמן, מבעלי בתי הקפה באצ'ו ומרסנד, שהיו שקטים במיוחד אתמול, אמר כי "אנשים מבוהלים ולא יוצאים לרחוב. אנחנו מרגישים שיש פחות לקוחות בשני בתי הקפה שלנו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x