חשיפת "כלכליסט": "לבנת ומימון שילמו 'מתחת לשולחן' על חלקם בקבוצת ישראמקו"
בקשה דרמטית שהוגשה אתמול לבית המשפט נסמכת על טענותיו של יובל רן, בעל השליטה לשעבר בקווי אשראי שנמלט לחו"ל. לפי גרסתו, החברה ויתרה על אחזקותיה בישראמקו בתרגיל חשאי תמורת "תשלום לא מדווח בגובה 6 מיליון דולר" ו"הסכמי הלוואה שהיה ברור שלא תיפרע". משפחת לבנת: הטענות כוזבות וחסרות קשר למציאות
בבקשה לאישור תיקון דרמטי של כתב התביעה בפרשת קווי אשראי, שהוגשה אתמול על ידי מפרקי החברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נטען כי משפחת לבנת היתה מעורבת פעילה, לצד יובל רן וקבוצת מימון, במעשי מרמה־לכאורה שהובילו לקריסתה של קווי אשראי ב־1997. כתב התביעה המתוקן מבוסס על מידע רב שמסר רן למפרקים במהלך השנה האחרונה.
חברת כרמן של משפחת לבנת אמנם הופיעה גם בכתב התביעה המקורי שהגישו המפרקים עוד ב־2004, אבל אז היא נחשבה לנתבעת פורמלית. עתה טוענים המפרקים, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ', כי כרמן לקחה חלק פעיל במעשי המרמה־לכאורה שגרמו לקריסת חברת קווי אשראי הציבורית ולנזקים בהיקף של כחצי מיליארד שקל לציבור המשקיעים.
משפחת לבנת נחשבת לאחת המשפחות החזקות ביותר בעולם העסקים הישראלי. יו"ר קבוצת לבנת כיום הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והיא שותפה בין היתר בקבוצת IDB של נוחי דנקנר.
יובל רן ליד בסמוך לביתו בארה"ב
פרשת קווי אשראי התפוצצה ב־1997 כאשר יובל רן עזב את הארץ כשהוא מותיר אחריו חובות של עשרות מיליונים בחברת קווי אשראי, שעסקה בהנפקה סדרתית של "חברות בועה" וגלגלה בשיאה מאות מיליונים בבורסה בתל אביב עד שנקלעה באמצע שנות התשעים לחובות גדולים. הנכס המרכזי שלה - מניות השליטה בקבוצת אקויטל - נמכר לפני הקריסה לקבוצת מימון ולחברת כרמן של משפחת לבנת. עד לאחרונה סירב רן, שמתגורר מאז בריחתו מהארץ בארצות הברית, לשתף פעולה עם מפרקי החברה.
"בית המשפט הנכבד מתבקש להתיר למפרקים לפעול לתיקון כתב התביעה, כך שיכלול גם עילות תביעה נוספות על אלה שפורטו בכתב התביעה המקורי, בהתבסס על המידע החדש שנמסר למפרקים", כתבו מפרקי קווי אשראי בבקשה שהגישו אתמול לשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך.
המידע המרכזי שמפרקי קווי אשראי מבקשים להוסיף לכתב התביעה הוא לגבי הנסיבות שבהן הועברו בזמנו האחזקות בקבוצת אקויטל־ישראמקו מידי קווי אשראי המתפרקת לקבוצת קובי מימון־חיים צוף (76%) ולמשפחת לבנת (24%). מחומרים שקיבלו מפרקי קווי אשראי מרן עולה, לטענתם, כי ערב קריסתה של קווי אשראי סיכמו יובל רן, קובי מימון ומשפחת לבנת על סדרה של מהלכים שקווי אשראי תבצע כדי שהשליטה בקבוצת אקויטל־ישראמקו תיפול לידיהם כפרי בשל עם קריסתה הסופית של קווי אשראי. על פי הבקשה שהוגשה אתמול לבית המשפט, רן נתן את הסכמתו למהלכים אלה בתמורה לכספים ששולמו לו וליתר המנהלים בקווי אשראי "מתחת לשולחן" באמצעות העברות לבנקים בחו"ל ובדרכים נוספות, והבטחה של קובי מימון כי לאחר שהמהלך יושלם הוא יעניק לו שליש מהאחזקות בקבוצת ישראמקו.
"בפגישות בארצות הברית סיפק יובל רן מידע בנוגע למעשים ולעסקאות שמפורטים בכתב התביעה לעניין תאגידי הנפט", כותבים המפרקים בבקשתם לבית המשפט. "ניתן לומר כי באופן כללי אישר מר יובל רן את נכונות טענות המפרקים בקשר ליחסי קווי אשראי עם קבוצת מימון־צוף, כפי שהועלו בכתב התביעה. כמו כן אישר מר רן רבות מהטענות האחרות בכתב התביעה, כגון הטענות לגבי המידע המטעה שמוסרת קבוצת מימון־צוף אודות בעל השליטה בקבוצה. בנוסף לאישוש הטענות שהועלו בכתב התביעה, מסר מר יובל רן את גרסתו לאירועים השונים, בעיקר ככל שאלו קשורים לשליטה בתאגידי הנפט. במסגרת זו גילה יובל רן למפרקים מידע חדש שלא היה ידוע להם בדבר מעשי מרמה נוספים שבוצעו על ידי חלק מהנתבעים וכן מסר לידיהם מסמכים שונים.
תאגידי הנפט נמכרים
קובי מימון צילום: ישראל הדרי "המידע החדש המשמעותי ביותר שנמסר על ידי מר רן", כותבים המפרקים, "נגע לנסיבות החמורות ביותר שבהן נמכרו מניות תאגידי הנפט בשנים 1995 ותחילת 1996 (כלומר בעסקאות הראשונות) לקבוצת לבנת (באמצעות חברת כרמן) ולקבוצת מימון־צוף. מידע זה לא היה ידוע כלל למפרקים.
"בין היתר, מסר יובל רן למפרקים מידע מפורט, שלפיו הן קבוצת כרמן והן קבוצת מימון־צוף שילמו לבעלי השליטה בחברות, באמצעותו, כספים שונים 'בלתי מדווחים', 'מתחת לשולחן', באמצעות העברות כספים בארץ ובחו"ל. תשלומים אלה למנהלים בחברות הציבוריות היו תנאי להסכמת החברות הציבוריות למכירת אחזקות קווי אשראי בתאגידי הנפט במחירים נמוכים לקבוצת כרמן ולקבוצת מימון־צוף. מדובר בסכומי כסף גדולים ששולמו שלא כדין על ידי אותם נתבעים וחברות בשליטתם, עוד בעסקאות הראשונות למכירת המניות", טוענים עוד המפרקים.
בבקשה לתיקון כתב התביעה מציינים המפרקים, כי "בשנים 1995 עד 1997 היה הנכס העיקרי של קווי אשראי מניות השליטה בתאגידי הנפט (אחזקות בחברת אקויטל, לשעבר פספורט, השולטת בקבוצת ישראמקו). השליטה בתאגידי הנפט הוצאה מידי קווי אשראי בארבעה שלבים:
"שלב א' ו־ב' - סוף 1995 ותחילת 1996: בתקופה זו העבירה קווי אשראי 83% ממניות תאגידי הנפט שבידיה לחברת כרמן שבשליטת משפחת לבנת, ולחברת יונייטד קינגסוויי שבשליטת קבוצת מימון־צוף". מהמידע שחשף רן בפני המפרקים עולה כי הסכמת קווי אשראי למכור 83% מאחזקותיה בגרעין השליטה לקבוצת אקויטל־ישראמקו ("תאגידי הנפט", כלשון התביעה) נרכשה בכספים ששולמו 'מתחת לשולחן'. על פי המידע שמסר יובל רן למפרקים, גם קבוצת לבנת וגם קבוצת מימון וצוף שילמו לו, וליתר חבריו המנהלים, כספים שונים 'בלתי מדווחים', 'מתחת לשולחן', באמצעות העברות כספים לבנקים בחו"ל.
"על פי דברי יובל רן, שילמה קבוצת לבנת ליובל רן וליתר חבריו המנהלים סכום של כ־3 מיליון דולר. סכום נוסף של כ־3 מיליון דולר שילמה קבוצת מימון־צוף. הסכומים שולמו על מנת שבעלי השליטה ידאגו לכך שהחברות הציבוריות שבניהולם יאשרו את העסקאות בשלב א' ו־ב' בסוף 1995 ובתחילת 1996.
"המידע בדבר כספים ששולמו בסתר", הם כותבים בבקשה, "לא היה ידוע למפרקים. מובן כי הוא לא נכלל בכתב התביעה. מדובר בטענות בעלות משמעות חמורה ביותר. אם וככל שהן נכונות, הרי ששולמו שלא כדין כספים לבעלי השליטה בקווי אשראי, על חשבון נושי החברות ובעלי המניות. למידע זה משמעות רבה מאוד באשר לתוקף העסקאות שנעשו והשלכותיהם. לטענת המפרקים, עסקה למכירת מניות שהושגה כתוצאה מתשלומים כאלה, אינה יכולה להקנות כל זכויות למי ששילם אותם. זאת ועוד, לטענת המפרקים מתן תמורה כזו שנעשה על חשבון החברה, מקנה לחברה זכות לתביעה כספית נגד המשלמים על טובת ההנאה שהשיגו כתוצאה מכך, וכן לקבלת סכומים אלה (שנשללו מהחברה)", ממשיכים ופורסים המפרקים את הנימוקים לבקשתם להגיש כתב תביעה מתוקן.
"לדברי יובל רן, בתשלומים אלה היה מעורב גם גיל הוד (הרשום כבעל השליטה בחברה הציבורית פוליגון, בה קובי מימון מכהן כיו"ר - ס"א). המפרקים רואים גם אותו כאחראי ביחד ולחוד לתשלום סכומים אלה ולנובע מכך. בהתאם למידע שמסר יובל רן למפרקים, הרי שהעברת הכספים ה'בלתי מדווחים' לא הובאה לידיעת אף גורם אחר בחברות. בכלל זה לא נמסר כל מידע לדירקטורים בחברות, ולחברי ועדת הביקורת שאישרו את העסקאות. לעובדה זו יש, בין היתר, השלכה גם על שאלת ההתיישנות".
"שלב ג' - עסקת י.ח.ק מינואר 1997: בעקבות מכירת המניות שתוארה בפרק הקודם נותרה קווי אשראי עם אחזקות מיעוט (כ־17%) בגרעין השליטה בקבוצת ישראמקו. עם זאת היא עדיין היתה בעלת השפעה מהותית שכן היא החזיקה בזכות וטו בגרעין השליטה".
בסוף 1996 ביצעה קווי אשראי את מה שהמפרקים מכנים 'הסיבוב השני'. על פי העסקה שהצדדים רקמו בשלב זה, לטענת המפרקים, כל אחד מהצדדים העביר את אחזקותיו בקבוצת אקויטל־ישראמקו לידי שותפות חדשה שהקימו בשם י.ח.ק - ראשי תיבות: יובל, חיים (צוף) וקובי (מימון) - שהוחזקה על ידי שלוש הקבוצות - מימון־צוף, קווי אשראי ומשפחת לבנת.
"משפחת לבנת, וקבוצת מימון־צוף העבירו לשותפות י.ח.ק את כל המניות שרכשו בסיבוב הראשון תמורת סכומים שהוסכמו. גם קווי אשראי העבירה לשותפות י.ח.ק את המניות שנותרו אצלה תמורת סכומי כסף שונים. במקביל רכשו קווי אשראי וקבוצת מימון־וצוף זכויות בשותפות. מטרת העסקה (מבחינת קווי אשראי) היתה, כביכול, הגדלת חלקה של קווי אשראי בתאגידי הנפט ל־35%, זאת בעזרת הלוואות מבנק דיסקונט, משפחת לבנת וקבוצת מימון־צוף. כנגד הגדלה זו ויתרה קווי אשראי על שליטה (בדרך וטו) שהיתה לה בתאגידי הנפט".
"ההלוואות לא הוחזרו במכוון"
אלא שלטענת המפרקים, מטרת רכישת הזכויות על ידי קווי אשראי בשותפות י.ח.ק כנגד נטילת ההלוואות היתה ליצור מראש סיטואציה שבה קווי אשראי לא תעמוד בהתחייבויותיה לבנק דיסקונט, ואז יפלו זכויותיה בשותפות י.ח.ק לידי קבוצת מימון־וצוף ומשפחת לבנת - וזאת בהתאם לסעיפים שנכתבו בהסכם לקבלת האשראי מהם. "הכוונה היתה שהחברה תיקח הלוואות ולא תפרע אותן והמניות יפלו כ'פרי בשל' לכרמן ולקבוצת מימון־צוף", כותבים המפרקים. השלמת המהלך "היתה על ידי הפרה מכוונת מצד קווי אשראי של הסכמי שעבוד המניות בתאגידי הנפט, תוך הסכמה בלתי חוקית של מנהלי קווי אשראי (בתאום עם קבוצת מימון־צוף) להעביר את מניותיהם בתאגידי הנפט למשפחת לבנת (קבוצת כרמן) ולקבוצת מימון־צוף" בתמורה מופחתת ביותר (במקרה אחד תמורת כ־37% מהמחיר שקווי אשראי שילמה מספר חודשים קודם לכן)".
בכתב התביעה המקורי הסבירו המפרקים כיצד פעלה, לטענתם, קונסטרוקציה זאת. לדבריהם, תאגידי הנפט של קווי אשראי שועבדו מראש לטובת בנק דיסקונט וחברת יונייטד קינגסוויי של מימון בהסכם שלפיו אם קווי אשראי לא תעמוד בחובותיה לבנק יהיה מימון רשאי להשתלט עליהם על ידי כיסוי החובות בעצמו. ב־1997, זמן קצר לפני הקריסה הסופית והבריחה של יול רן, אכן הופעל הסעיף הזה, כך שמימון קיבל את תאגידי הנפט - הנכסים המשמעותיים ביותר של קווי אשראי - בהרבה פחות משוויים. הצעד, טוענים המפרקים, תוכנן בקפידה, עד כדי כך שלצורך ביצועו דחו בעלי השליטה בקווי אשראי הצעות אטרקטיביות שקיבלו מגורמים אחרים, שהיו יכולות לאפשר להם לפרוע את חובות החברה ולמנוע את קריסתה. "כך יכלו כרמן של משפחת לבנת ויונייטד של 'מימון־צוף' להשתלט על תאגידי הנפט", מסכמים המפרקים בבקשתם לבית המשפט.
"בחקירתו של יובל רן", טוענים המפרקים, "הוא אישש את מרבית הטענות בתביעה בנוגע לקבוצת מימון־צוף. רן הבהיר כי אכן מטרת עסקת י.ח.ק. היתה להעביר את מניות השליטה בתאגידי הנפט לקבוצת מימון וצוף. מלכתחילה לא היתה כוונה שקווי אשראי תהיה באמת בעלת 35% מהמניות, אלא לאפשר לשותפיה לרכוש את המניות על חשבונה במחיר מופחת", כתבו המפרקים ואף הוסיפו, כי "בתמורה לשיתוף הפעולה, הבטיח קובי מימון ליובל רן לתת לו שליש מהמניות של קבוצת מימון וצוף".
"קובי מימון הוא בעל השליטה האמיתי"
"במסגרת התביעה מ־2004 טענו המפרקים כי על פי החומר שבידם, קובי מימון הוא בעל השליטה האמיתי בקבוצת מימון־צוף ובאמצעותה בתאגידי הנפט. טענה זו סותרת את הדיווחים הרשמיים של התאגידים, שלפיהם חיים צוף הוא בעל השליטה בקבוצה. סביב לשאלת הבעלות בקבוצת מימון־צוף ובחברת יונייטד קינגסווייהשייכת לקבוצת מימון־צוף, מנוהלים כמה דיונים בבית המשפט המחוזי בתל אביב".
בבקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה אתמול טוענים המפרקים לחיזוק דעתם: "מהמידע שמסר יובל רן עולה, כי טענת המפרקים היתה צודקת וכי קובי מימון הוא בעל שליטה בקבוצת מימון־צוף ובתאגידים שהיא מחזיקה. יובל רן לא שולל כי גם לחיים צוף (ואולי אפילו לגיל הוד) חלקים בחברות אלו, אך הוא מאשר כי הכוח המוביל והשולט בתאגידים אלה, הוא מר קובי מימון".
"רן מרגיש כי חבריו בגדו בו"
לאחר קבלת הסכמתו של רן להיפגש עמם, מספרים המפרקים בבקשתם, הם טסו לניו יורק לפגישה עמו. הפגישה התפרשה בסופו של דבר על פני כמה ימים, משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות, שבמהלכם העביר רן למפרקים חומר רב, והם הבינו כי המפתח לפתרון התעלומה ארוכת־השנים בידיו. בעקבות זאת קבעו המפרקים עוד סדרת פגישות עם רן, בניו יורק וביוסטון, שאליהן הגיעו עם צוות מטעמם לגבות את גרסתו. הם קיבלו מרן מסמכים וחומרים שונים שסייעו בידם לקדם את הפרשה.
"בעקבות המידע החדש שנמסר להם, מעוניינים המפרקים לבצע השלמות חקירה נוספות. בין השאר, מעוניינים המפרקים לפנות לגורמים שונים על מנת לקבל מהם מסמכים ומידע רלבנטי הנוגעים לפרשיות המוזכרות בכתב התביעה בכלל ולתשלום הכספים ה'בלתי מדווחים' בפרט.
"בעקבות הפגישות עם יובל רן ובעקבות המידע שמסר, הוכנה על ידי המפרקים טיוטת תצהיר ליובל רן. יובל רן אישר כי נוסח הטיוטה מקובל עליו כמשקף את המידע שמסר למפרקים והסכים לחתום על תצהיר זה (או על נוסח מורחב שלו שיוכן על ידי המפרקים בחלוף הזמן) בהגיע מועד ההוכחות בתיק העיקרי, על מנת שישמש כעדות ראשית מטעם המפרקים", כותבים המפרקים בבקשתם לבית המשפט, ומוסיפים כי "רן ציין שנכונותו לספק את המידע והמסמכים כעת נובעת מתחושתו הקשה, כי חבריו בגדו בו".
ממשפחת לבנת נמסר בתגובה: "מדובר בטענות כוזבות וחסרות כל שחר, שאין קשר בינן לבין המציאות.
עו"ד זהר לנדה ממשרד ברנע ושות', המייצג את חיים צוף והוד גיל, מסר בתגובה: "דבר קיומה של הבקשה נודע לי לראשונה מפנייתכם. לאחר שהבקשה תומצא נוכל להתייחס לדברים. על פניו נראה כי הבקשה מלמדת על מצוקתם של המפרקים, ששבע שנים לאחר הגשת כתב התביעה הם מבקשים לתקנה. המצוקה בולטת במיוחד ביחס למי שהמפרקים חטפו נגדם פסק דין במעמד צד אחד".
עו"ד פיני רובין, בא כוחו של קובי מימון, מסר כי טרם קיבל את הבקשה שהוגשה לבית המשפט.
