הפסדי בנק ישראל ב־2010 זינקו ל־13 מיליארד שקל
בנק ישראל ממשיך לשלם מחיר כבד על מסע רכישות המט"ח העצומות, וזאת בעיקר על רקע התחזקות השקל ופערי הריביות
המחיר הכלכלי שנאלץ בנק ישראל לשלם על ההיקף העצום של יתרות מטבע החוץ שברשותו ממשיך לגדול בקצב מהיר. בחודש שעבר גדלו הפסדי הבנק כתוצאה מהפרשי שערים ביותר מ־1.8 מיליארד שקל. מתחילת השנה כבר מסתכמים הפסדיו המצטברים של הבנק בסכום עתק של כ־13 מיליארד שקל.
הסיבות להפסדים הן ההיקף העצום של יתרות המט"ח שמחזיק בנק ישראל, וההתחזקות הניכרת שנרשמת השנה בשער השקל מול סל המטבעות ("שער החליפין האפקטיבי"), ששני המטבעות העיקריים בו הם הדולר והיורו. בסוף נובמבר הסתכמו יתרות המט"ח ביותר מ־68 מיליארד דולר (כ־250 מיליארד שקל). בתקופה של ינואר־נובמבר התחזק השקל מול הדולר ב־2.4% ומול היורו ב־12%. מול סל המטבעות התחזק השקל בתקופה זו ב־5.1%.
בנוסף להפסדים כתוצאה משערי החליפין נאלץ בנק ישראל לספוג השנה גם הפסדים גדולים כתוצאה מפערי הריביות. מדובר בפערים ההולכים וגדלים בין ריביות הזכות הנמוכות שהוא מקבל על השקעת כספי יתרות המט"ח בחו"ל, לבין ריביות החובה שהוא משלם על השקלים שהוא סופג בחזרה באמצעות הגדלת פיקדונות הבנקים אצלו והנפקות המק"מ.
להערכת יועצו הכלכלי הבכיר של שר האוצר ד"ר אבי שמחון, הפסדי בנק ישראל כתוצאה מפערי הריביות מסתכמים בכ־1.5–2 מיליארד שקל בשנה. גם צדה השני של המשוואה, זה שבשמו יצא בנק ישראל למסע רכישות הדולרים, אינו מבשר טובות. אחרי כל הרכישות המסיביות, בהיקף מצטבר של כ־42 מיליארד דולר, חזר בסוף השבוע שערו של סל המטבעות מול השקל שנתיים וחודשיים לאחור, והוא ניצב ברמה שבה היה בשיא המשבר הכלכלי, בסוף אוקטובר 2008.
בנק ישראל מודע להפסדיו הגדולים. בסדרת שאלות ותשובות שפרסם להסברת מדיניותו, התייחס לנושא במילים הבאות: "לפי החוק, בנק ישראל אינו מוסד למטרות רווח, והוא פועל להשיג את המטרות שהחוק קובע לו: יציבות מחירים, תמיכה במטרות המדיניות הכלכלית ותמיכה ביציבות פיננסית. במונחים כספיים, לפעמים יש עלות למדיניות של בנקים מרכזיים ולפעמים המדיניות מניבה רווחים. אם קיימת עלות, הרי שיש לשקול אותה אל מול התועלות: כאשר בנק ישראל בולם ייסוף יתר של השקל, או מונע תנודות חריגות בשער החליפין, הוא תורם להצלחת כל המשק: צמיחה כלכלית, הקטנת אבטלה וגידול בתעסוקה".
