אלי יונס: "השיטה הקפיטליסטית היא עדיין הטובה ביותר"

קריסתו של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, ב־15 בספטמבר 2008, נהפכה לסמל של המשבר הפיננסי הגלובלי - אבל מנכ"ל בנק מזרחי טפחות אלי יונס מציין דווקא אירוע אחר כשהוא מנתח את שיא המשבר: קריסת הבנק וושינגטון מיוצ'ואל, כמה ימים לאחר מכן.

יונס. "הממשלה שלנו מפספסת"צילום: יובל חן

לדברי יונס, "כשליהמן ברדרס קרס, היתה תחושה של משבר מאוד חזק ואי־בהירות לגבי התנהלות הממשל האמריקאי, שעד אז עסק באופן אקטיבי ובהיקפים כספיים מאוד גדולים בטיפול במוסדות כספיים שנקלעו לקשיים. ועדיין, לא היתה לי תחושה שדברים יוצאים מכלל שליטה. לעומת זאת, בחילוץ של וושינגטון מיוצ'ואל נעשתה הפרדה: הלקוחות הפרטיים בעלי הפיקדונות קיבלו הגנה, אבל בנקים שהפקידו בוושינגטון מיוצ'ואל כספים - הופקרו. זה יצר גלי בהלה וסוג של "run on the bank" מודרני. בשנות השלושים "הריצה לבנק" התבטאה בשיירה ארוכה של לקוחות שצבאו על דלתות הבנקים ודרשו את כספם; בסתיו 2008 זה התבטא בפעולות של בנקים שעסקו במשיכות כספים מבנקים שסומנו כבעייתיים וחיפשו מקומות מקלט לעודפי הנזילות שלהם. באותם ימים אני אישית עקבתי מקרוב אחרי העברות הכספים בפיקדונות הבינלאומיים של בנק מזרחי טפחות".

בעיצומו של המשבר, ועל רקע הזרמות הכספים המסיביות של ממשלות המערב, היו רבים שניבו את "מות הקפיטליזם". נראה שהנבואות שלהם היו מוקדמות מדי.

"אני עדיין מאמין שבסופו של דבר השיטה הקפיטליסטית היא הטובה ביותר. חסרונה הגדול של השיטה הקפיטליסטית הוא שיש בה תנועה של שברים ומשברים. בסתיו 2008 היה חשש לקריסה של המערכות הבנקאיות, ואם הדבר אכן היה קורה - אני חושש שהעולם היה מידרדר למשבר גדול הרבה יותר מזה שחווה בשנות השלושים של המאה הקודמת. לגבי לקחים באשר לניהול משברים: אף אחד לא למד עד היום איך לחזות משברים, אבל הכלים לטיפול במשברים מאוד השתכללו. ממשלה שיש לה העוז לטפל במשבר, תצליח מהר מספיק לבצע תיקון שכנראה יעצור הידרדרות חריפה יותר".

"סין והודו - הקטרים שיניעו את הכלכלות האחרות"

"ברור שאנחנו נמצאים כיום במקום של התפכחות. הכלכלה האמריקאית התבססה במשך הרבה מאוד שנים על מימון בחוב, ובמידה זו היא היתה תלויה בנכונות של מדינות אחרות לייצר עודפים ולהשקיע אותם באגרות חוב של ארה"ב. בלי קשר לשאלה מה יקרה לעודפים במדינות האחרות, בארה"ב יצטרכו לטפל בבעיות הגירעון והחוב. מדברים היום על חשש ל'עשור אבוד' בארה"ב, על אובדן שנות צמיחה בכלכלות של מרכז ומזרח אירופה ועל התחלה של האטה בהתפתחות של מדינות בדרום אמריקה. יש בעיות חריפות שהעולם צריך להתמודד אתן. מצד שני, נמשכת הצמיחה המואצת בסין, בהודו וברוסיה. להבדיל ממשבר שנות השלושים שנגמר במלחמה, יכול להיות שבכפר הגלובלי של היום כלכלות שיצליחו להמשיך ולפתח אפיקי צמיחה יהיו קטרים שיניעו את הכלכלות האחרות".

הכלכלה הישראלית צלחה את המשבר בשלום, ובממשלה לא מפסיקים להשתבח בכך. מה הסיבות לתוצאה הזו?

"הבנקים בישראל נכנסו למשבר עם בסיס הון חזק, ולשמחתנו צלחו את המשבר היטב. הבנקים אף השכילו להגדיל את בסיס ההון שלהם באופן משמעותי תוך כדי התפתחות המשבר. אבל עם כל הטפיחות העצמיות על השכם של הממשלה, לא היא זו שניצחה את המשבר. גם בנק ישראל - אף שתפקד באופן מרשים במשבר - לא היה הגורם המשמעותי ביותר. מי שניצח את המשבר בישראל היה הסקטור הפרטי הודות להפרטת החברות הממשלתיות והליברליזציה ב־15 השנים שקדמו למשבר, דו"ח ברודט מ־1995 שחייב את הבנקים למכור את הנכסים הריאליים שבבעלותם, הלקחים שהופקו ממשבר מניות הבנקים ומשבר הקיבוצים והמושבים. כל אלו חילקו את הכלכלה הישראלית מחדש מבחינת בעלות ויזמות - וזה מה שיצר את החוסן של המשק הישראלי".

"ממשלת ישראל מפספסת את התפקיד שלה"

יש לך לא מעט ביקורת על מה שהממשלה לא עשתה במהלך השנים האחרונות.

"הממשלה שלנו מפספסת. התפקיד של הממשלה, לאחר שהיטשטש הפחד ממשבר פיננסי עולמי מתגלגל, היה לדאוג למנועי הצמיחה של המשק: לבצע שינויים מבניים מתמידים במשק כדי להיערך להתמודדות עם שקל ישראלי חזק לאורך זמן - כלכלה חזקה ומטבע חזק הולכים ביחד. אבל בפועל, הממשלה לא עשתה דבר. גם התקווה ששער החליפין יגיע בעתיד ל־4–4.2 שקל לדולר משמעותה משק ישראלי הרבה פחות מוצלח".