ריינג' רובר: הכוח להשחית

ריינג'רובר ספורט

מנוע: בנזין, 5,000 סמ"ק, הספק מרבי 510 כ"ס, מומנט מרבי 63.7 קג"מ

ביצועים: מהירות מרבית 225 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־6.2 שניות

צריכת דלק: נתוני יצרן - 6.2 ק"מ לליטר. נתוני מבחן - 4.3 ק"מ לליטר

בטיחות: 8 כריות אוויר, ABS, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי

ציון ירוק: קבוצת זיהום 15

מחיר: 906 אלף שקל

יש לי קופסה שחורה. והיא יודעת לכווץ מרחקים. נכנסים לקופסה ומשלבים הילוך. ואז בוחרים מטרה, נאמר מרחק בקילומטרים. ולוחצים חזק על הדוושה. הקופסה רועדת, ואז מזנקת. משפחתית תמימה נקלעת בהפתעה לטריטוריה של הקופסה השחורה, בנתיב השמאלי. הנהג שלה מסרב לזוז. הקופסה נוהמת. במראה האחורית של הנהג העקשן מופיע כיתוב מאיים, אזהרה שמתנוססת על מכסה המנוע של הקופסה השחורה: RANGE ROVER. הקופסה משילה קמ"ש במהירות, והנהג זז ברגע האחרון. לחיצה נוספת, והקופסה נעלמת באופק בתוך כמה שניות.

בואו נהיה כנים: אף אחד בישראל לא ממש זקוק לריינג' רובר ספורט, בטח שלא בגרסה הבכירה - סופר־צ'ארג'ד. אחרי 62 שנות קיום, היחס למכוניות במדינת ישראל מזכיר שילוב אקזוטי בין זה ששרר באירופה בתחילת המאה, שבו מכוניות יוקרה נתפסו כסממן מסוכן של המעמד העליון, ובין היחס ששורר ברפובליקות רעועות באפריקה, שתושביהן זקוקים למכונית פשוטה כמו אוויר לנשימה וחוששים שמא תתקלקל, מכיוון שלא יוכלו להגיע אל מקור המים הקרוב. אך בישראל, כידוע, אין מחסור במים, לפחות לא מינרליים. ובכל התרחיש הזה, הריינג' רובר ספורט מרגיש לא שייך.

בהמת כביש

אבל קשה לא לרצות כזה. מבחוץ הוא נראה בדיוק כמו אחיו, הריינג' רובר הרגיל שמיועד לנסוע בשטח. אותו מרכב גדול שמשתרע על קצת פחות מחמישה מטרים, אותו מכסה מנוע רחב ומאיים ואותו חלון אחורי שמשתפל למטה בזווית חדה. אך הריינג' רובר הזה אינו מיועד לרדת לשטח. הוא חי בכביש. לכן יש לו חישוקי ענק ומערכת מתלים נמוכים יותר, שנועדו לאפשר לשלוש הטונות שלו לאחוז באספלט גם במהירות של 220 קילומטרים לשעה.

דלת שחורה נפתחת לקונכייה של עור ועץ. הדלת כבדה, נעה על ציריה בחרישיות, כמו שדלת צריכה לנוע. בדלת הזו מסתתרת מערכת רמקולים שמפיקה מוזיקה. לא סתם מוזיקה, אלא תוצר סופי של מגבר ענק ומעבדי צליל שטמונים עמוק בתוך הקרביים של הריינג' רובר ספורט. תא הנוסעים, במפתיע, נראה ספרטני. אולי זו מחווה לריינג' רובר של פעם, זה שנועד בשנות השבעים לשנע בעלי אחוזות בריטים במרדפיהם אחרי חוגלות ברחבי האחוזה. אבל הוא לא. במרכז הקונסולה יש מסך מגע שאחראי על עשרות פעולות, החל בהפעלת הרדיו וכלה בשליטה במערכת הניווט. בצדי הקונסולה המרכזית עוברים שני פסי עץ מעובדים. עץ אמיתי. עם ריח של עץ ופגמים קטנטנים. לא עץ ידידותי לסביבה, עץ סינתטי, או כל שם אחר שנותנים לפלסטיק שחולם להיות עץ. אלא הדבר האמיתי, כפי שראוי לריינג' רובר.

חמש מאזדה 3

לחיצה על כפתור המתנע הקטן שמימין להגה מפיקה רשרוש. ואז הריינג' רובר ספורט רועד. לרעד מצטרפת שריקה חזקה. תחת מכסה המנוע השחור שוכן מנוע בנפח חמישה ליטרים, שהושאל ממחסניה של חברת יגואר, באדיבות אנשי טאטא, בעלת הבית ההודית של לנד רובר ויגואר. למנוע מחובר נשק יום הדין - מגדש־על. מדובר במתקן שדוחס אוויר אל תוך המנוע וגורם לו להפיק 510 כוחות סוס. כמו חמש מכוניות מאזדה 3. בערך כמו שתי פורשה בוקסטר.

ליטוף קל לדוושת הגז. צמד האגזוזים הגדולים פולט סדרה של יריות, עודפי דלק שנשרפים במערכת הפליטה בדרכם לקרוע חור בשכבת האוזון. הילוך ראשון. ידית ימין שמאחורי ההגה משולבת. אחרי שש שניות השעון בקופסה השחורה מראה 100 קמ"ש. אחרי עוד כמה שניות היא נוסעת הרבה יותר מהר. בתוך שעון הסל"ד של הריינג' רובר ספורט כתוב בלבן "supercharged", וכשהמחט עוברת את ה־S, בערך ב־2,000 סל"ד, הריינג' רובר נהפך לנשק מפחיד מאוד.

מבחינה הגיונית, ריינג' רובר ספורט אינו אמור להתנהג כראוי. השילוב הבלתי אפשרי של כוח אדיר, מרכז כובד גבוה ומשקל של משאית קטנה אמורים לגרום לו לעשות בסיבובים חיקוי של מטוטלת. אבל הוא לא. בתחתית לוח המחוונים שלו יש כפתור עגול עם ציור של כביש מפותל, וברגע שהכפתור נלחץ הריינג' רובר ספורט יעשה הכל כדי להישאר צמוד לכביש, כולל הקשחה של בולמי הזעזועים וחלוקה זהירה של הכוח בין ארבעת הגלגלים, כדי שהקופסה השחורה תוכל לשחרר 510 כוחות סוס גם בסיבובים בלי לפחד.

פנים המכונית. קונכייה של עור ועץצילום: עמית שעל

משנע עשירים

למרות כל אלה, והעובדה שהריינג' רובר ספורט מסוגל להתנהל בכביש מפותל במהירות מפתיעה, הוא רחוק מלהיות ספורטיבי. למרות הגלגלים הגדולים והמתלים המשוכללים עדיין קשה להשתחרר מהתחושה שהריינג' רובר ספורט שוקל שלוש טונות. אולי הוא מתנהג יפה מאוד בשביל רכב שטח, אבל הוא רחוק מלהתנהג כמו מכונית ספורט. וזה לא נורא, כי מהנדסי לנד רובר כנראה מעולם לא התכוונו שהריינג' רובר ספורט יקרע כבישים מפותלים בשבת בבוקר. הם רק רצו שהוא ישנע אנשים עשירים מהר. מאוד מהר. ואת זה הוא בהחלט יודע איך עושים.

ריינג' רובר סופר צ'ארג'ד. שלוש טונות שנעלמות לאופק תוך שניותצילום: עמית שעל

סוף מבחן. תדלוק רביעי ביומיים מחזיר אותנו למציאות. ריינג' רובר ספורט סופר־צ'ארג'ד זולל ליטר של דלק לכל 4 קילומטרים. זה המון דלק. המון כסף. הוא רועש. קשה לפעמים לשלוט בו. בפקקים כל הכוח הזה לא נחוץ. אלמלא פלאי האלקטרוניקה, הרישיון כבר היה מופקד במשטרה. המון דילמות. מצד אחד, ריינג' רובר ספורט הוא עוד צעצוע לעשירים, כזה שאינו נחוץ באמת. ואם כבר לבחור בצעצוע שאינו נחוץ אז מומלץ לבחור בצעצוע הקיצוני ביותר. זה שרועש, מהיר, מנקר עיניים. מצד שני, את ריינג' רובר ספורט אפשר גם לרכוש בגרסה נטולת מגדש־על. אותו מראה, פחות כוח, וגם פחות 123 אלף שקל. פחות מהיר, יותר שפוי. ובמקרה של דגם ספורט, למרות הביצועים המרשימים, דווקא הימצאה של הגרסה ה"עממית" מדגיש את חוסר נחיצותה של הגרסה הבכירה, טובה ככל שתהיה.